"אשטון, שוב קיבלת את המכתב הזה, אולי תגיד לי מי זה כבר?!" צעקתי כשחזרתי הביתה מהעבודה אחרי שעברתי בדואר. בזמן האחרון אשטון מקבל מכתבים מאיזה אדם שקוראים לו בריאן ג'נקינס, אין לי מושג מי זה, ואשטון לא אומר לי. זה משגע אותי.

הולך משהן בין אשטון לבריאן הזה? אני מאוד מקווה שלא. זה יהרוס אותי אם כן. אני אוהב אותו כל כך, ואם משהו יקרה וניפרד אני לא יודע מה אני אעשה.

"אני מבטיח שאני אגיד לך... זה פשוט לא זמן טוב עכשיו" הוא אמר, מנשק אותי מהר והולך עם המכתב. "למה אתה מתכוון שזה לא זמן טוב עכשיו? אשי ספר לי" קראתי אחריו, אבל לא הייתה תשובה, זה תמיד ככה כשהוא עם המכתבים. מה כתוב שם? מי זה הבריאן הזה? מה לו ולאשטון? מי זה בכלל?

הוא נאנח לפני שהסתובב אליי. "אני צריך לספר לך משהו" הלב שלי נפל לתחתונים כשהוא אמר את המשפט הזה. מה כבר יכול לקרות? זה מה שאני חושב שזה? "מה קרה?" שאלתי רק רוצה שהוא יספר לי כדי שאוכל לדעת ולטפל. אני לא רוצה שמשהו רע יקרה לנו, לו.

"ז-זה כלום.. אני עולה לחדר, תבוא ואני אספר לך" הוא הסתכל לצדדים לפני שעלה במעלה המדרגות והלך לכיוון חדרנו. הוא מדאיג אותי. מה כבר יכול לקרות? הכל בסדר איתנו... נכון?

עליתי לחדר אחריו, נכנס בעקבותיו ומתיישב על המיטה. "אשי, ספר לי מה קרה" ביקשתי. "אמ... אתה זוכר שסיפרתי לך שכשעוד היינו אצל ההורים של ג'וש קרה דבר מוזר?" הנהנתי. הוא סיפר לנו שקרה לו דבר נורא מוזר, אבל לא רצה לספר מה. אז הוא פשוט לא סיפר. "כן... אז הדבר המוזר הוא... ש-שגילו שאני יכול ל-להיכנס ל-להריון..." הוא נשם. "עכשיו כל כמה זמן אני עושה את הבדיקות האלה, כנראה שלא שמת לזה לב אף פעם ורק עכשיו כן... אז בריאן הוא הרופא שלי" הוא אמר בשקט.

לא ידעתי איך לקחת את זה. הבעל שלי יכול להיכנס להריון? מה אם הוא כבר בהריון? למה הוא לא סיפר לי לפני? למה רק עכשיו? אני חושב שהוא היה אמור להגיד לי עוד בהתחלה. היינו נזהרים יותר, אבל במזל הוא לא נכנס להריון- רגע! אם ידעתי מזה רק עכשיו, יכול להיות שהוא כבר נכנס להריון ממני פעם?

"אני לא, אני יודע מה אתה חושב, זה אף פעם לא קרה ואלו בדיקות שגרתיות.. רגילות" אשטון אמר מהר. הנהנתי. מעכל לאט את העובדה הזו. הוא התיישב לידי. "אתה בסדר?" הוא שאל, מנסה לקרוא את פניי. "אמ.. כן. זה פשוט הרבה לקחת פנימה" נשמתי. הוא הנהן. "אתה צודק... אני מצטער שאני ככה מפיל-" "לא, זה בסדר, אני אוהב אותך" נישקתי אותו. והוא נישק חזרה, עכשיו אני באמת שמח.

"לוק, א-אני.. אני צריך לקרוא את התוצאות של הבדיקות... אני תיכף בא" הוא אמר ורץ לשירותים. נאנחתי נשכב על המיטה מסתכל על התקרה. הוא יכול להיכנס להריון... וכשחושבים על זה.. אני מוכן להקים משפחה איתו, חשבתי על לאמץ לא מעט פעמים, כי טוב, לא חשבתי שזה יכול לקרות. אבל מצד שני... אנחנו עדיו נשואים טריים אני חושב שזה מוקדם. אבל אז, שוב, אנחנו ביחד כבר ארבע שנים, יכול להיות שזה כן מספיק זמן.

קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון השירותים. הצמדתי את האוזן לדלת אולי אני אשמע משהו. הוא בכה. משהו קרה. דפקתי על הדלת. "אשי, בייבי, אני יכול להיכנס?" שאלתי מודאג. הוא משך באפו לפני שענה. "כ-כן" פתחתי את הדלת רואה אותו יושב צמוד לאמבטיה עם הרגליים שלו צמודות לחזהו וראשו קבור בניהם. הלכתי אליו, מתיישב לידו ועוטף אותו בידיי.

"בייבי מה קרה? למה אתה בוכה?" שאלתי אותו, מצמיד אותו אליי. הוא רק נתן לי את המכתב מהרופא שלו. התחלתי לקרוא.

לכבוד אשטון אירווין-המינגס

אני שמח להגיד לך, שהבדיקות שעשית יצאו טובות מאוד, ואפילו יש לנו הפתעה בשבילך. אתה בהריון! מזל טוב לך ולבעלך, אנחנו מקווים ש--

הפסקתי לקרוא. הוא בהריון?! איך זה קרה?! הסתכלתי עליו, הוא המשיך לבכות. "א-אש אל תדאג, זה בסדר, אנחנו נגדל אותו או אותה, זה יהיה בסדר" הבטחתי לו. הוא הסתכל למעלה עליי. "א-אתה לא כועס או משהו? אולי ר-רוצה להיפרד?" עדין ירדו לו דמעות, ובחלק הזה אפילו יותר. מהר הנדתי בראשי. "בחיים לא, אשטון. אני אוהב אותך ואני לא מתכוון לעזוב אותך בגלל זה" אמרתי לו. "וגם, אין לי למה להיות כועס... כבר כמה זמן שאני חושב על להקים משפחה איתך, כלומר -- לאמץ. אבל עכשיו אנחנו לא צריכים!" הייתי שמח. מאוד. הוא חייך אליי חיוך גדול. "אני אוהב אותך" הוא אמר. "גם אני אוהב אותך" נישקתי אותו.