p.o.v Niall:

אני צועד לכיוון הספסל עליו איזבל יושבת. אני לא באמת מאמין שעשיתי את זה, אני לא באמת מאמין שהכתי אותה.
הבטחתי לה, שלא אעזוב אותה; שתמיד אהיה איתה. והינה אני, מתכנן איך אפגע בה בפעם הבאה.

איזבל כל כך מאוהבת, עד שסולחת לי במהירות. גם אני מאוהב בה, אבל לא מראה זאת.
בכל מקרה, נעמדתי מולה, היא קראה ספר שהיה על ברכייה ונשענה עם מרפקייה עליהן. הצלתי לה את השמש והיא הרימה את מבטה בהיסוס; פניה נגלו אליי וחספו את הצלקות שאני עשיתי לה; פנס בעינה הימנית; חתך בלחי; שפה חצי פתוחה; צלקת.קטנה במצח. והכי גרוע היה, הרגש שהשתקף מעינייה - פחד. פחד טהור מכדי להיות מזוייף.

הברק שבעינייה נעלם, באשמתי. אני הרסתי אותה ואני ממשיך להרוס אותה - בלי טיפה אחת של רחמים.
אני מתיישב לידה בהיסוס ורואה איך היא מתחילה לרעוד. אני כל כך רוצה לעטוף את ידי סביבה, אך בטיפת האהבה והרחמים שלי אליה, אני משאיר את ידי לידי. "היי איזי." לחשתי. לא מצפה ממנה להחזיר תשובה. "למה?" היא שאלה את מה שפחדתי ממנו. היא רוצה הסבר. "זה לא עניינך." קבעתי בקול אדיש וקמתי מהספסל. "אני אפילו לא יודע למה באתי לשבת ליידך. זה כזה מטומטם!" בשלב הזה, מה שאני עושה זו הצגה. אני מסתובב אך מיד שומע את קולו של ליאם. "הוא פגע בך?" הוא שאל את איזבל. אז עכשיו הוא שומר הראש שלה?

"לא," אמרה. ידעתי מה רצתה להגיד.
אני מחליט ללכת להארי, ולספר לו על המידע החדש שביידי.

♧

למחרת ניסיתי שוב לדבר עם איזבל, כדי להתנצל. אך ליאם לא נתן לי, הוא פשוט קירקר סביבה 24/7.
זה מתחיל לעצבן אותי.

"היי הארי!" אני קורא. הארי מפנה אליו את מבטי ומתקדם לכיווני. "היי גבר." הוא אומר בחיוך ונותן לי טפיחה בשכם.
אני רוצה להגיד לו שגמרתי עם כל זה, אבל ברגע שעיני האיזמרלד הירוקות האלה מביטות בך, כל הפחדים שלך צפים על פני השטח. ולכן אני רק שותק ונותן לו לדבר על הדבר הבא שנבצע לאיזבל.

"אז אם אני מבין נכון, אני רק צריך להכות אותה כל השבוע?" אני שואל. לואי, הארי ורוי מהנהנים אלי. "ואני עושה את זה לבד?" אני מרים גבה, יודע שלא יוותרו על זה. לואי מחייך, "ככה אתה חושב שניתן לך את התענוג לעשות את זה לבד?"

"לא חשבתי אחרת."

♧

אני מתקדם לכיוון איזבל, היא עומדת ליד הלוקר שלה ומכניסה ספרים. אני סוגר את דלת הלוקר שלה והיא מתרחקת במהירות. "נ-נייל," היא לוחשת. עינייה פעורות לרווחה, היא נראת מאויימת.
אני רואה את הארי, לואי ורוי מתקדמים אליה, אך היא לא רואה אותם כי היא עם הגב אליהם. אני ממקד את מבטי בחזרה אליה, אני כל כך מצטער על כך.

האגרוף שלי עף לכיוון פניה, אך יד תופסת את ידי ומסובבת אותה, מעקמת את ידי אל מאחורי גבי, אך אני לא משמיע קול.
אחר כך, אגרוף עף לביטני ואני עף אחורה, איזבל מיד מתרחקת מהמקום ונעמדת מאחורי ליאם.
הארי עוזר לי לעמוד ואני מודה לו בלחש. "אז מה, עכשיו אתה עוזר לפריקית הזו?" הארי שאל בלעג. ליאם לא נראה מהוסס לפני שדחף את איזבל אל מאחורי גבו ואמר בקול בטוח, "כן."

♧♢♡
זה נחמד שהגעתם ל13 הצבעות... זה באמת משמח אותי!!
סופסוף טיפת אור בין כל החושך.

אז, לא תהיה נקודת מבט של הארי... כי זה ממש מסובך ומבלבל, אבל יש את שתי נקודות המבט האלה (של איזבל ונייל) ונראה לי שזה די בסדר.

סוו, תגיבו ותצביעו♡
ואת הפרקים האלה כתבתי אחרי החזרה ללימודים, שימו לב למצב הרוח בפרקים החצויים (8.5/ 9.5 וכו')