16.1.2368

אתה נראה כל כך שבור.
ואני נשברת בתוך תוכי.
אני יודעת שאני גרמתי לך להישבר.
אני רוצה לראות אותך מחייך, צוחק.
אני רוצה לשמוע את הצחוק שלך.
אני רוצה לשמוע את הקול השמח שלך, הקול הצרוד הזה עם המבטא האירי.
•●•●•●•

ישבת בצד כשליאם ולואי מנסים להצחיק אותך, אך רק קמת ממקומך ויצאת לחצר למקום בו אני הייתי. אך ישבת קצת רחוק ממני. דמעות בעינייך, זולגות במורד לחייך הסמוקות;

אני נשברת בתוכי כי אני יודעת שאני הגורם לדמועתייך. דמעות נבנות בעיני וזולגות בלי הרף. רגשות אשב בלבי מתחילים להיבנות, למרות שאני לא אמורה להרגיש כך;

אני מתגעגעת לימים בהם ראיתי אותך צוחק: עלי או איתי, זה לא כזה משנה. העיקר לראות את החיוך השובה שלך. העיקר לשמוע את הצחוק המתגלגל והמדבק שלך;

אני זוכרת ששמעתי את הקול שלך צוחק עם ליאם, זו הייתה מלודיה נעימה כל כך.
בדיוק כשליאם גמר לספר את הבדיחה, צחוקך התחדש ועימו גם החיוך שלי.

Xx Isabel

♧♢♤
סגרתי את המכתב, פעולה שחוזרת על עצמה כל יום בשבוע. למעשה, זו כבר שגרה.
אני יודעת שנייל יקרא/קורא את המכתבים האלו, אני רק לא יודעת מה הוא חושב עליהם.