השארתי את אליסון בבית עם זאין וליאם ואני הולך לבית של מאט , כי אני מוכרח לגלות איפה לואי. מה אם הוא חתיכת אידיוט ועשה משהו ?! היומן שלו לא כלכך משמח עם נצנצים וקשתות אפשר לומר. דפקתי בדלת ביתו של מאט , שמעתי קולות מבפנים , לואי אמור להיות פה בבקשה... פאק קדימה לואי. הדלת נפתחה ומאט עמד שם בחיוך ועיניו מעט אדומות , בירה בידו
״איפה לואי ?״ שאלתי ודחפתי אותו לאחור בשביל להיכנס , הסתכלתי מסביב ולא ראיתי מישהו נוסף ״איפה פאקינג לואי ?!״
״הוא לא אצלך ?״ מאט שאל והניח את הבירה. הוא שאל את זה כאילו וזה בסדר , כאילו ולואי ילד שאנחנו עושים עליו משמרות.
״אתה פגעת בו ?!״ צעקתי בכעס וצעדתי לעברו , גופי רעד מרוב כעס שהבן זונה הזה עשה לו משהו
״הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה לפני יומיים״ מאט אמר. לבי נחת והאוויר נעלם מראותיי , זה בגללי ? אני האחרון שראה אותו. ״הייתי בטוח שהוא אצלך... בדרך כלל הוא אומר שהוא אצל הולי ואז אני מגלה שהזין הזה שיקר-״
״תסתום את הפאקינג פה שלך״ קטעתי אותו בכעס
״שכחתי כמה סקסי אתה כשאתה כועס״ הוא לחש בחיוך , גלגלתי את עיניי. הולי אולי תדע , היא החברה הכי טובה שלו
״מה המספר של הולי ?״ שאלתי במהירות , הוא רק חייך והסתכל עליי
״היו לנו ימים יפים יחד , נכון ?״ הוא שאל
״איפה לעזעזל הייתי בימים האלה כי אני לא זוכר אותך״ אמרתי , הוא צעד אליי באיטיות ושהתכוון להניח את ידו על החזה שלי הטחתי אגרוף בפניו ללא שליטה , קימטתי את החולצה שלו בכף היד שלי והסתכלתי לעיניו בכעס
״איפה לואי ?!״ שאלתי ללא סבלנות , הוא רק נאנק בכאב אבל אפשר היה לראות שהוא על סמים , חתיכת אידיוט מזדיין , לואי לא מגיע לו
״אני אתקשר למשטרה חתיכת חרא״ הוא פלט , גיחכתי בזלזול , זה לא מאיים עליי. כל בעיה שלי עם המשטרה זאין מוציא אותי מזה. הושטתי את כף היד שלי לכיס שלו וחטפתי את האייפון שלו , עזבתי אותו ונכנסתי לאנשי הקשר ״הבט בך...״ הוא גיחך , התעלמתי וחיפשתי את הולי ״מחפש אחר ילד שלא שווה את זה״
״הוא שווה הכל״ פלטתי.
״אתה פתטי הארי...״ הוא מלמל , תהיתי לעצמי מה מאט יודע על היומן.
״מה זה היומן שלואי תמיד סוחב איתו ?״ שאלתי בסקרנות , מאט נראה חסר שיווי משקל ונשען עם גבו נגד הקיר
״אני לא יודע , לא אכפת לי״
״אני לא מבין למה לעזעזל הוא יצא איתך״ ירקתי לעברו
״הוא אהב את הזין שלי-״ נתתי אגרוף לבטן שלו וזה גרם לו להתקפל , פאק כמה זמן לא הכיתי מישהו , אני מרגיש שחזרתי לתיכון
״בן זונה״ אמרתי בארסיות. כשראיתי את השם של הולי באנשי הקשר שלו מיהרתי להוציא את האייפון שלי ולהעתיק את המספר , לאחר מכן זרקתי על מאט את האייפון שלו בחוזקה וציפיתי בו שוכב על הרצפה ומתפתל מכאבים. וכרגע לא הרגשתי טיפת רחמים כלפיו. יצאתי מהבית בלי להוסיף דבר ותוך כדי התקשרתי למספר של הולי. הצמדתי את האייפון לאוזן והייתי חסר סבלנות , דמי זרם במהירות בעורקיי , איבדתי את זה לגמרי
״הלו ?״ שמעתי את הקול המבולבל שלה וחשתי הקלה כשענתה לי
״תודה לאל הולי...״ אמרתי בנשימה אחת
״מי זה ?״
״זה הארי״ אמרתי במהירות ״לואי איתך ?״
״תדחוף נקניקייה לתחת הארי״ היא אמרה ללא טון. היא יותר חוצפנית מלואי שזה מוזר.
״אני רציני-״
״הוא ישן אצלי״ היא קטעה אותי , צעדתי למכונית במהירות ״אבל הוא לא פה.״
עצרתי והחיוך ירד מפניי ״מה...״ פלטתי
״הבנתי ממנו שאתה חתיכת חרא״ היא אמרה , היא נשמעת כלכך רגועה ועייפה. ״הוא ממש נפגע ממך-״
״איפה הוא ?!״ קטעתי אותה. אני נשבע שאם לא אמצא אותו אני אערב את המשטרה המזויינת
״אני לא יודעת״ היא השיבה
״אני מוכרח להתנצל בפניו הולי בבקשה״ התחננתי , יותר רציתי לראות אותו בשביל לוודא שהוא בסדר
״אני רק מנחשת כן ? יכול להיות שהוא למטה עם כולם״
״כולם ? מי זה כולם ?״ שאלתי בגלגול עיניים ותוך כדי נכנסתי למכונית
״החברים שלנו״ היא ענתה. אני לא מכיר את חייו של לואי בשכונה הזאת שלו
״את יכולה למסור לי כתובת ?״ ביקשתי בחוסר סבלנות
״בתנאי אחד״ היא אמרה
״אל תציבי לי תנאיים מזויינים הולי״ אמרתי בכעס. נדמה שאני חרד לגבי זה שלא ראיתי אותו יומיים , כי אני מפחד שקרה משהו... אני מרגיש שטעיתי בגדול , והפחד הכי גדול שלי כרגע זה לאבד אותו.
״אם תביא לי גלידה עם שברירי עוגיות״ היא אמרה
״ז-זה התנאי ?״ שאלתי מבולבל וזקפתי את גבותיי
״כן. קדימה גלידה עוגיות.״
״לעזעזל איתך בחורה...״ מלמלתי ״תשלחי את הכתובת ותקבלי את הגלידה.״
״תודה !״

***

חניתי את המכונית מחוץ למקום שהולי שלחה לי בהודעה , כל רגע הסתכלתי מסביבי מבולבל כי המקום הזה ממש... לא מה שאני רגיל אליו. הבניינים ישנים ויש מספר סדקים ברצפה , יש המון ציורים על הקירות ואנשים שנראים כמו עבריינים , זה שכונת עוני ? הסתכלתי על הבניין ונשמתי עמוק לפני שיצאתי מהמכונית וצעדתי אליו עם הגלידה בידי , עליתי במדרגות עד שהגעתי לקומה השנייה , דירה מספר ארבע. דפקתי בדלת ושילבתי את זרועותיי במתח , כשהדלת נפתחה עמד שם בחור בעל שיער שחור וקצני , קעקועים שמכסים את הזרוע שלו , פירסינג בגבה ובשפה התחתונה. המקום הזה גורם לי להבין את הדיבור הגס של לואי , כולם פה נראים חסרי נימוסים.
״הולי מי לעזעזל האיש הזה ?!״ הבחור צעק והסתכל לאחור. הוא מודע לזה שאני עומד מולו ? מה הבעיה עם אנשים היום ? כולם בשכונה הזאת חסרי טקט
״זה שליח הגלידה שלי ?״ שמעתי את הולי מתוך הבית , גלגלתי את עיניי ועברתי את הבחור שעמד מולי , נכנסתי לביתה וזרקתי את הגלידה לספה לצידה , היא חייכה אליי , לבושה בפיג׳מה ושיערה אסוף
״תודה״ היא אמרה בשקט ולקחה את הגלידה , נראה שהיא שוכחת פה משהו
״איפה לואי ?״ שאלתי , הוא חייכה
״הוא מאוד כועס עליך״ היא אמרה ״ג׳ון אתה מוכן להביא לי כפית ?״ הולי צעקה והנחתי שג׳ון זה הבחור המאיים הזה ״הוא בכה״
״מה לעזעזל הבעיה איתך ?״ שאלתי ונאנחתי
״אני רק מנסה להחדיר לך היגיון. אל תפגע בו״ היא אמרה
״הולי אני קראתי את היומן שלו״ אמרתי בשקט והיא פערה את עיניה
״ברצינות ?! אני כתובה שם ?!״ היא שאלה במהירות , ג׳ון נתן לה את הכפית ולאחר מכן הלך לאחד החדרים , היא אכלה מהגלידה ונראתה כה אדישה , זה עיצבן אותי. נסעתי כל הדרך הנה בשביל לואי , לא בשביל להביא לה גלידה בקופסא.
״הוא היה במוסד פסיכיאטרי ?״ שאלתי בשקט , היא בהתה בי מספר שניות ואז התיישבה זקוף והשפילה את מבטה
״חשבו שיש לו בעיה נפשית״ היא סיפרה , התיישבתי לידה והסתכלתי עליה בסקרנות ״אל תביט בי ככה... אני לא מספרת לך כלום. שלואי יספר״
״איפה הוא ?״ שאלתי והסתכלתי לעיניה החומות
״בין הבניינים ממול אתה תראה אותו... אני חושבת״ היא אמרה , הנהנתי וקמתי מהספה , הלכתי במהירות לדלת ״הארי !״ היא קראה וזה גרם לי לסובב את ראשי ולהסתכל עליה , היא חייכה ״בהצלחה״
״תודה״ אמרתי בשקט , חייכתי חזרה לפני שיצאתי מביתה , ירדתי במהירות במדרגות , כי כל שנייה הרגישה נצח , העברתי את היום בלמצוא אותו וכבר התחיל להחשיך. כשהגעתי למטה עברתי את הכביש , הלכתי בין הבניין וישבו שם חבורה של נערים , בנים ובנות , הם שתו אלכוהול ועישנו. צעדתי אליהם עד שראיתי את לואי , הם הפסיקו לדבר כששמו לב שאני צועד אליהם , מישהו שנראה די קשוח קם וצעד לעברי , הרגשתי שחציתי את הגבול כרגע
״מי לעזעזל אתה ?!״ הבחור שאל ושילב את זרועותיו , שיערו בלונדיני וקצר , הבגדים שלו זרוקים ומאיימים , אבל הוא רק ילד אידיוט
״זה הארי !״ שמעתי את לואי צועק וראיתי שהצביע עליי , הוא לא נראה פיקח בשיט
״מה לעזעזל נתתם לו ?!״ התפרצתי בכעס ולא מעניין אותי שאני נראה כמו פאקינג משוגע ואידיוט כרגע
״תצא מפה-״
תסתום את הפה שלך״ קטעתי את הבלונדיני. יש ספות קרועות שהם יושבים עליו , שולחן בלי רגל , הם יצרו לעצמם מקום מפגש קטן. ״לואי אתה מוכן לבוא ?״
״לואי נשאר איתנו״ מישהי בלונדינית אמרה , היא נראית בת שש עשרה להערכתי , הסתכלתי על כולם והם נראים בני נוער צעירים
״איפה לעזעזל ההורים שלכם ?״ שאלתי , זה נראה שהם השתמשו במשהו ״קדימה עיניים כחולות״
״תסתלק הארי״ לואי אמר והשעין את ראשו לאחור ועצם את עיניו
״השתמשת ?״ כעסתי , לא אכפת לי לשאול את זה ממול כל האידיוטים הצעירים האלה.
״זה לא עניינך״ הוא אמר , נשמתי עמוק וצעדתי לעברו , אחזתי בידו ומשכתי אותו אליי עד שקם ״מה אתה עושה ?״
״אנחנו הולכים לדבר״ אמרתי וצעדתי איתו למכונית , אחזתי בידו בשביל שלא יברח לי. לפתע הוא פרץ בצחוק מוזר שהתעלמתי ממנו.
״אתה לא מחליט עליי״ הוא אמר , חצינו את הכביש ופתחתי בשבילו את הדלת של המכונית , הוא הסתכל עליי ולא הייתה לו הבעה מיוחדת , לאחר מכן הוא נאנח ונכנס למכונית , עשיתי את העיקוף שלה בשביל לשבת בצד השני , במושב הנהג ״אתה כלכך קרוב הארי...״ הוא מלמל
״חתיכת אידיוט״ אמרתי בנשימה אחת ״הסמים זה מה שיפתור את הבעיות שלך נכון ?״
״תשתוק זה לא עניינך״ הוא אמר והסיט את מבטו ממני
״זה כן פאקינג ענייני !״ צעקתי ״קראתי את היומן שלך ואני דורש ש-״
״עשית מה ?!״ הוא התפרץ לדבריי וישב זקוף , קימט את גבותיו לעבר אחת השנייה בכעס ״אתה יודע הארי ? תשכח מזה. תשכח מכל מה שאי פעם היה איתי ואיתך כי אני מתכוון לחזור לחיים שלי״
״ולשבת עם חבורה של מוזרים שנותנים לך סמים ?״ שאלתי בתוקפנות , הוא השעין את ראשו לאחור וראיתי דמעות מבצבצות מעיניו
״הם החברים שלי״ הוא אמר והקול שלו היה הפעם שקט
״תחפש חברים טובים כי איתם אתה לא מתראה יותר״ אמרתי , לא ביקשתי אפילו , זה נשמע כאילו הודעתי לו את זה.
״תסלח לי ?״ הוא גיחך , אבל עדיין לא הביט בי ״אתה יודע שאחת הסיבות שהייתי צריך אותך זה כי אתה יציב... כששמעתי על זה שזאין וליאם יוצאים יחד למקומות בילוי ידעתי שבשבילי זה רע , אתה לעומתם יש לך ילדה אז אתה תמיד חושב לפני... אתה יציב והייתי צריך את זה. אבל אתה לא צריך אותי. אני ילדותי מדי בשבילך , אני עושה המון טעויות. הנה... השתמשתי בסמים כי פחדתי , וזה מעיד על זה שאני חלש״ קולו דעך ודמעה זלגה מתוך עיניו
״כל אחד עושה טעויות״ אמרתי בשביל לנחם אותו. זה גרם לו להביט בי וחשתי את האוויר נחתך בגרוני. הוא מכור... ואני לא יודע איך זה מרגיש אבל אני יודע שקשה לו לשלוט בזה
״לקח לך פאקינג יומיים להבין שנעלמתי״ הוא פלט בקול חנוק
״אני הייתי במיטה אתמול כל היום , הייתי חולה״ אמרתי , נשמתי עמוק ״לא הייתי בא עד לפה וקונה גלידה בשביל שום דבר״
״קונה גלידה ?״ הוא שאל מבולבל
״הולי הציבה לי תנאי גלידה״ אמרתי בחצי חיוך
״לי היא מציבה תנאיי המבורגר״ הוא סיפר וזה גרם לי לגחך , נשכתי את שפתיי והתבוננתי בו ״אתה זקוק למנוחה...״
״אני עייף מכדי להתווכח איתך״ הוא אמר ועצם את עיניו , התקרבתי לחגור אותו ואז חזרתי למושב שלי , ועדיין הבטתי בו
״אני מצטער״ לחשתי
״גם אני״ הוא אמר בשקט , הייתי בספק אם הוא יזכור את זה כי אני לא בדיוק יודע איך השפעת הסמים פועלת. קיוויתי שהוא יזכור...
״אני אוהב אותך לואי״ אמרתי וחשתי את לבי פועם בחוזקה , הוא רק חייך ואז נשך את שפתיו אבל לא פקח את עיניו , חייכתי לעצמי ״רק תפסיק להיות אידיוט״
״תשתוק זקן...״ הוא אמר , פלטתי גיחוך. נראה שאני מוכן להילחם עליו , כי הוא שווה את זה.