באיחור של כמה דקות, נכנסתי לחדר הישיבות שהיה מלא. אני מתכוון, שבעה אנשים סך הכל.
״מצטער-״
״השעון מעורר לא צלצל ?״ גרג התגרה בי וגלגל את עיניו, התיישבתי במהירות ושתקתי. זו פעם שנייה שאני מאחר לישיבה כזו, גרג הוא מנהל גבוה יותר והוא תמיד התנשא עליי, לעזעזל שנאתי אותו. השיער שלו קצת אפור והוא תמיד לבש חליפות בצבע כחול כהה. נשמתי עמוק והסתכלתי ממולי, חש את לבי הולם בחוזקה כשהבחנתי במבטו של הארי עליי. שיערו מסודר לאחור והוא לובש חליפה שחורה עם מכופתרת לבנה מתחת, שפתיי נפרדו ולשנייה, אני לא בטוח למה, פשוט בהיתי בו וסרקתי כל פרט.
״אז נשארו שתי אפשרויות״ הקול של רוקי נכנס לתוך הבועה שטבעתי לתוכה, ומיד הפניתי את תשומת לבי אליו. הוא עמד ליד המצגת עם מקל שחור וארוך בידו, בשביל להצביע על מה שהמקרן יציג. ״ישבתי עם מישהי יצירתית ומאוד מוכשרת, פיבי״ אמר וכולם נתנו לה מבטים של ׳כל הכבוד׳. פיבי הינה בלונדינית בעלת חיוך רחב ולב מזהב, היא עזרה לי פה בתחילת דרכי בעצם. ״עכשיו הרשו לי להציג בפניכם את שתי הלוגוים של הרשת ׳בננלו׳.״
לפתע המקרן פתח בתמונה הראשונה בה מוצגת בננה עגולה וחצי מקולפת, והבננה מדברת בטלפון בזמן שעל עיניה משקפי שמש, ואני לא בטוח למה, אבל לא הצלחתי להתאפק ולשלוט על העשתונות שלי ופשוט פרצתי בצחוק, צחוק חזק אמיתי וכנה שמשך את תשומת לבם של כל הנוכחים בישיבה.
״א-אני מצטער״ הצלחתי להשחיל בתוך הצחוק שלי, מביט על המקרן בחיוך ״זה נראה מגוחך פשוט״
״לואי...״ רוקי אמר בשקט והסתכל עליי בכעס ממקומו
״אני מצטער, תסתכל על זה רוק״ אמרתי והצבעתי על המצגת המטופשת, אף אחד לא יקח את חברת הטלפון שלנו ברצינות כך.
״זה מספיק״ גרג אמר ונעמד ״אתה לא יכול לנהוג ככה בישיבה רצינית של-״
״הוא צודק, זה באמת נראה מגוחך״ לפתע הקול העמוק של הארי קטע את דבריו של גרג, הסתכלתי עליו מבולבל, ולפתע הוא עמד. ״היה חסר רק שיוסיף חליפה... אף אחד לא יקח ציור ילדים ברצינות, והשם של החברה לא חייב להתקשר עם הלוגו, אפשר פשוט לעשות משהו שמושך את תשומת ליבם של הקונים״ הארי אמר, הלך ונעמד ליד רוק והסתכל עליו, ואז רוקי הנהן בראשו כאילו ומאשר לו לקחת את הפוקוס. ״לדוגמא, אדום.״ הארי אמר, וכולם פשוט הסתכלו עליו והקשיבו לו ״זה צבע שמושך המון תשומת לב, רבים לא מודעים לכך״
״בדיוק, והלוגו שכולם עושים של טלפון ישן כלכך לא הולך היום״ אמרתי, קם ממקומי עם טיפה להט כי הרגשתי שהיה לי רעיון ״אני חושב על לוגו של טלפון עדכני של היום, טלפון אדום עם רקע בצבע...״ עצרתי, לא מצליח להשלים את התמונה.
״לבן, זה יצא בהיר ובולט״ לפתע הארי אמר, והתמונה הושלמה בראשי.
״כן !״ קראתי. גרג הסתכל עליי ואז על הארי, כך כולם היו מופתעים מלקיחת היוזמה באמצע ישיבה מסודרת. אני חושב, חוץ מפיבי שנראתה לא מרוצה מחוסר ההתלהבות על העבודה שלה עם ריק על הבננה בעלת המשקפיים.
״תסלח לי רוקי, אבל הרעיון שלהם מבריק, אהבתי אותו״ גרג אמר ורוקי פשוט הנהן, הוא לעולם לא היה תחרותי כך שאני בטוח שהוא לא כועס. חייכתי והסתכלתי על הארי שגם היה עם חיוך והביט בי, ואז הרגשתי זאת, את הלב שפועם והנשימה שנעלמת מריאותי. כל גופי קופא למראה שלו ומיד הסטתי את מבטי, חש את לחיי מאדימות.
כשהישיבה הסתיימה הלכתי לכיוון המשרד שלי, עד שנעצרתי עקב מישהו שקרא לי
״לואי״ עצרתי ומיד סובבתי את מבטי, הארי. ניסיתי להבליע חיוך נחמד. ״זה היה טוב״
״אני לא עשיתי כלום, אתה הבאת את הרעיון״ אמרתי, לא אהבתי לקחת קרדיט על משהו שלא כלכך אני עשיתי.
״רק את הרעיון של הצבע האדום״ משך בכתפיו
״והלבן, אל תשכח את הלבן״ אמרתי, גורם לו לחייך ולחשוף שתי גומות עמוקות ושורת שיניים לבנות, היה לו חיוך כלכך תם, אי אפשר לדעת מי הוא היה באמת.
״המבט שפיבי נתנה לנו לא כלכך היה שווה את זה״ אמר וזה גרם לי לפרוץ בצחוק
״תאמין לי, המבט הזה היה שווה הכל״ אמרתי ״היא רגילה שלוקחים כל רעיון שלה, ובוא נאמר את האמת״ הצבעתי להדגיש את מילותיי ״הרעיונות שלה לא מוצלחים כלכך.״
״אתה נהיית ישיר, לא יכולתי לדמיין אותך מתפרץ באמצע ישיבה כזו מכובדת ומתחיל לצחוק על ציור״ אמר והיה לו חיוך קטן כשהסתכל עליי, כאילו מנסה לראות אותי, לראות אותי באמת. מי הפכתי להיות, ואולי אם יש זכר ממה שהיה פעם. אני יודע את זה כי זה קצת ממה שאני הרגשתי לגביו.
״הישיבות של גרג לא מכובדות כשאני נוכח שם, אני חושב שבגלל זה הוא לא אוהב אותי כלכך״ אמרתי ואז גיחכתי כשנזכרתי בכל הפעמים הקודמות. ״פעם נכנסתי עם משולש פיצה והיא נפלה על החליפה הלבנה שלו, זה היה נוראי חשבתי שאפוטר אבל בגלל שלא פוטרתי אני מאמין שעמוק בפנים הוא מחבב אותי״
״נכנסת עם משולש פיצה ?״ שאל מבולבל ואני צחקתי
״כן, אחת העובדות הביאה לי ולא יכולתי לסרב״ צחקתי, נזכר באותו יום, זה היה נורא ! קניתי לו חליפה חדשה אבל מסתבר שהיא לא הייתה במידה שלו ולא היה פתק החלפה, כמעט משכורת שלמה התבזבזה לי בעקבות האירוע הזה. הסתכלתי עליו ואז על כל הסיטואציה הזו, שתינו עומדים וצוחקים וזה מרגיש כלכך... רגיל. החיוך שלי ירד בהדרגה וגם שלו, ואז שקט.
״א-אני מצטער״ פלטתי, שובר את השתיקה הרועמת הזו שנוצרה בינינו. בלעתי רוק והורדתי את עיניי ממנו ״זה מוזר לי קצת״
״כן, לא חשבתי אחרת״ אמר והנהן, תוחב את כפות ידיו לכיסי המכנס.
״הארי...״ התחלתי לדבר, הייתי כלכך סקרן שהייתי חייב לשאול. ״למה חיפשת אותי ?״
״איבדתי את עצמי״ אמר עם קולו השקט והצרוד, בלע רוק וצמצם את גבותיו, מניד בראשו. ״פשוט... הייתי חייב למצוא משהו מוכר״
״אתה לא חושב שעבר יותר מדי זמן מכדי שאשאר מוכר ?״ שאלתי, מסתכל קצת מסביב לבחון שאין אף אחד בקרבתנו, כי זו לא שיחה שאחרים צריכים לשמוע.
״לואי תבין...״ גיחך ואז הביט בי ״אתה כל מה שהכרתי״
״היה לך את הבוס שלך, החבר לעבודה ההוא- אם בכלל אפשר לקרוא למה שעשית עבודה״ נאנחתי, מסתכל עליו בסקרנות ״אתה עדיין עושה את זה ?״
״אתה באמת חושב ?״ שאל, ובכנות לא, לא חשבתי שהוא עדיין עושה את זה. ״זה נגמר לפני שנה-״
״שנה ?״ התפרצתי לדבריו ״אני לא מבין״ אחזתי בראשי והסתובבתי, נושם עמוק ומסתובב חזרה אליו ״למה נשארת בזה בכלל ולמה אם סיימת את זה לפני שנה לא באת לפני שנה ?״
״איך יכולתי להראות את הפרצוף שלי ?״ שאל, והדמעות שוב עמדו בגרוני ואז באמת שאלתי את השאלה הזו.
״אז איך יכולת להראות את הפרצוף שלך עכשיו ?״ שאלתי, והסתכלנו אחד על השני בלי לומר דבר, הרגשתי את הכאב שלו.
״מיני רוקי ג׳וניור מת !״ רוקי לפתע יצא ממשרדו, הסתכלתי עליו מבולבל, מתאפס ומסתכל עליו.
״מ-מה ?״ שאלתי
״כן, הוא צף במים״ אמר ״למה לא קנית לי אוכל לדגים כשביקשתי ממך ?״
״מצטער באמת, לא ידעתי שאני העוזר האישי שלך מיסטר רוק״ אמרתי בציניות והוא נאנח
״מסתבר שדגים לא אוכלים טונה...״ הוא מלמל בייאוש
״ר-רוקי אתה יודע שטונה זה דג, נכון ?״ שאלתי, הוא טיפש ?
״למען האמת שתדעו״ הארי לפתע הצטרף לשיחה וצעד למעגל הדיבורי שלנו ״בים ישנם הרבה דגים שאוכלים אחד את השני.״
״תשתוק ותפסיק לנסות להתחכם״ אמרתי וגלגלתי את עיניי
״אתה חושב שאיכזבתי את-״
״רוקי״ קטעתי אותו ולבי הלם, שלא יגיד את השם.
״מי ?״ הארי שאל בגיחוך, בלעתי רוק בחיוך קטן והנדתי בראשי.
״אף אחד...״ מלמלתי, נותן לרוקי מבט חטוף. ״קדימה רוקי, זרוק אותו לתוך האסלה ואני אתלווה אליך״
״זה דג, אפשר לזרוק אותו לפח״ הארי אמר באדישות וכרגע הוא כלכך עיצבן אותי.
״זה לא סתם דג״ אמרתי
״הוא היה איתנו במשך חודש שלם״ רוקי אמר, הנהנתי. ״אמרתי לך שהיה צריך לעשות עליו משמורות״
״רוקי זה לא ילד״ גלגלתי אליו את עיניי. הוא כלכך מוזר לפעמים, לא אשמור על מיני רוקי ג׳וניור, אולי אם שמו היה מיני לואי ג׳וניור.
״אלך למשרד שלי״ הארי מלמל והסתכל עלינו כאילו יצאנו מדעתנו, אבל אני חושב שהוא פשוט עדיין לא הכיר איך הדברים מתנהלים במשרד, ואיך אני ורוקי פשוט מדברים עם הומור מוסתר. למען האמת, אני חושב שאסתדר עם זה שהארי פה.
״קדימה רוקי, תביא את האקווריום.״