עירבבתי את הפסטה עד שהתבשלה היטב, הסתובבתי והרמתי את מבטי למייסון שישב על הספה והיה מהופנט מתוכנית טלוויזיה. הימים האלה היו נורא מוזרים לי, הייתי רגיל לנוכחות של מישהו ופתאום זה חסר. 
״אתה רעב מייס ?״ קראתי, מצליח להסיח את דעתו מהטלוויזיה ולפגוש בעיניו הכחולות שזהות לשלי.
״כן !״ קרא ונעמד על הספה, מתחיל לקפוץ ״כן כן כן !״
״אוקיי שובב קטן...״ גיחכתי, מתכוון להסתובב בחזרה לסיר אך נעצרתי כששמעתי את פעמון הדלת וחשתי את לבי נוחת. הסתכלתי על מייס ששוב היה מהופנט מהטלוויזיה והלכתי לדלת, מצמיד את האוזן לדלת ושואל, ״מי שם ?״
ושוב, צלצול פעמון הדלת. מי החצוף שלא מוכן להזדהות ?
פתחתי את הדלת באיטיות והצצתי החוצה, אך כשראיתי את הארי מיד סגרתי אותה אבל הוא עצר את הסגירה של הדלת בעזרת רגלו שהושטה לעבר הדלת.
״בוא נדבר-״
״אני לא מוכן לדבר הארי, חוץ מזה תראה מה השעה, השתגעת ?!״ כעסתי בשקט, מציץ לכיוונו של מייסון לוודא שאינו מבחין בהארי.
״שמונה בערב״ אמר וכיווץ את עיניו כאילו ולא מבין שכלכך מאוחר כרגע. ״ואני מריח משהו מתבשל פה...״ אמר ופתח את הדלת, עוקף אותי בחוצפה ונכנס לבית. לבי הלם בחוזקה והסתכלתי עליו חסר נשימה, הוא הסתכל על מייסון בחיוך.
״הארי !״ מייסון קרא בחיוך, נאנחתי בתסכול וגלגלתי את עיניי בכעס, הוא כלכך חצוף ! ״רוצה לראות את הדינוזאור שקיבלתי מאבא ?״ מייס שאל את הארי בהתלהבות.
״מייס אני לא חושב שהוא-״
״בשמחה״ הארי קטע אותי והלך אחרי מייסון לחדרו, גלגלתי את עיניי ונשמתי עמוק, רותח מעצבים. למה הוא לא מוכן לכבד את מה שאני אומר ולתפוס מרחק ?! כעסתי עליו כלכך, תהיתי מתי יגיע השלב שהוא יתבגר כבר.
״בובה יפהיפיה״ הארי אמר במבטא הכבד שלו כשחזרו. לבי החסיר פעימה והסטתי את מבטי ממנו, לא אדבר איתו ממול מייסון כי הרי ברור שזה יהפוך לריב לא נעים.
״אבא הכין פסטה, אולי תאכל איתנו ?״ מייסון אמר והסתובבתי רוצה לכעוס אך אהבתי את זה שהוא יודע להיות כלכך נחמד.
״אני אשמח״ הארי אמר והתיישב באחת הכיסאות שמסביב לשולחן, ומייס עלה גם על כיסא רק עומד על ברכיו ומתחיל למשוך להארי בשיער.
״אתה לא חשבת להסתפר ?״ מייסון שאל והתיישב, וכשהסתכלתי עליהם מסתדרים ומדברים הרגשתי לחוץ, הם לא נראים אבא ובן, אני לא יודע אם בשלב הזה רציתי שייראו בכלל. אבל לא רציתי שיהיה לבן שלי מצבים מוזרים, דאגתי לאיך שזה ישפיע עליו.
מזגתי לכולנו את הפסטה והתיישבתי איתם, משחק עם המזלג בפסטה כמה שניות לפני שאכלתי מזה, הייתי מוטרד מזה שהוא פה בשיא חוצפתו.
״לא זכרתי שאתה יודע לבשל״ הארי אמר בשקט וקולו הצרוד העביר בי זרמים בעורקיי, בלעתי רוק והסתכלתי לזוג העיניים הירוקות שפחות התעניינו באוכל ויותר בי.
״אבא לא יודע לבשל״ מייסון אמר בחוסר טאקט וזה גרם לי לצחוק, ובכן, זה די נכון...
״אל תגלה סודות מייס״ אמרתי בציניות ואכלתי. אין הרבה מאכלים שידעתי להכין, ג׳ק תמיד היה מבשל או שהלכנו לאמא שלי. הסתכלתי על הארי שכף ידו הייתה מאוגרפת על השולחן ומבטו תקוע על אמצע השולחן תוך כדי שלעס, ואת המבט הזה הכרתי כהמבט החושב. הוא חושב מה להגיד.
לאחר שסיימנו לאכול פיניתי את הצלחות והתחלתי בשטיפת הכלים, מייס הלך לחדרו והארי היה לידי ונשען על השיש, משלב את אצבעותיו אחת בשנייה.
״היה חשוב לי לדבר איתך״ אמר, אך המשכתי בשטיפת הכלים והתעלמתי כרגע. כעסתי עליו. ״אז כן, איבדתי שם שליטה, השתגעתי קצת לואי, אתה מאשים אותי ?״
״אם אני מאשים אותך ?״ שאלתי, לא מביט בו ומרים גבה ״כמובן שכן״
״אתה יודע בכלל מה עובר בראשי כל השבוע המחורבן הזה ?״ שאל ומיד הסתכלתי עליו
״אל תקלל, מייס פה״ אמרתי.
״הוא בחדר.״ אמר כאילו ויש לו אישור להמשיך בשפה נגועה בביתי. ״אתה בדקת לאחרונה מה שלומי ?״
שתקתי ולא הבטתי בו, עד שנגמרו הכלים לשטוף וניגבתי את ידיי, לוקח נשימה ומסתכל עליו. בלעתי רוק והתבוננתי בגבר פגוע שלא הכרתי, לא יכולתי לדעת מה עובר בראשו.
״אני מקבל הודעות מאם ג׳יי, איומים בעיקר וזה משגע אותי״ אמר, אך גלגלתי את עיניי ״אתה מוכן לשמוע ברצינות מה אני אומר לך ?״
״הארי הבן אדם הזה מת.״ אמרתי, מסתכל לעיניו הירוקות, ניסיתי להחדיר לו מעט היגיון אך נראה שהיה בלתי אפשרי.
״ואם לא לואי ?״ שאל במשיכת כתפיים. ״חשבתי אולי מישהו אחר שולח אותם, ולא היה לי סיבה לחשוד באף אחד חוץ מג׳ק שנראה ששנא אותי אז השתגעתי שם... איך אפשר לשחק לבן אדם על הפצע המדמם שלו ?״
״ה-הארי, אין לך ממה לפחד-״
״לעזעזל אינך רואה את זה אפילו !״ קטע אותי בצעקה שהקפיאה אותי. בלעתי רוק והסטתי את מבטי, שומע את הנשימה שהשתחלה מפיו. ״מצטער״
״אתה לא יכול להאשים את הפחדים שלך בחוסר השליטה שלך הארי.״ אמרתי מביט בו בטיפת כעס
״חשבתי שהוא זה ששולח לי הודעות מהטלפון של אם ג׳יי, בגלל זה השתגעתי עליו...״ קולו דעך והוא השפיל את מבטו ״אני משתגע לואי...״
״הארי״ פלטתי בשקט וחלק נשבר בתוכי. הוא הסתכל עליי עם זוג עיניו הירוקות שבהקו בפחד כמו ילד קטן אחרי סרט אימה.
״אני לא מצליח לישון, אני לא אוכל...״ מלמל והניד את ראשו, גיחך בכעס ואז הידק את שפתיו ״אני בחרדות תמידיות״
רציתי להגיד לו שהוא מגזים, אך לא יכולתי לדעת איך הוא מרגיש.
״וזו הדרך הטובה לטפל בזה ?״ שאלתי בנזיפה והנחתי את ידיי על מותניי ״לנקוט באלימות ?״
״בדרך כלל אני עושה סמים ומצליח להעביר את זה-״
״הארי !״ כעסתי על חוסר האכפתיות שלו למצב. סמים רק ידפקו אותו, למה הוא צריך להתעסק בזה בכלל ?!
״אל הארי לי...״ מלמל בקולו הצרוד והסיט את מבטו ממני. בלעתי רוק וחשבתי על דרך לעזור לו, למרות כל הכעס כלפיו הוא היה כלכך חשוב לי שלא יכולתי להתעלם מזה.
״אני רוצה להזכיר רק שאתה לא הקורבן פה״ אמרתי והושטתי את ידי ״הטלפון.״
הוא הסתכל על ידי המושטת ואז גיחך ״ולמה שאתן לך את הטלפון ?״ שאל ועשה צעד אחד קרוב כך שידי התנגשה בגופו ולחיי האדימו, הוא לא שמע על מרחב אישי ? ״אתה רוצה לחטט בהודעות שלא בטעות התכתבתי עם מישהו-״
״הארי לא״ נאנחתי בתסכול, הוא בן אדם מעייף. אף פעם לא חשבתי אם הוא שוחח עם גבר אחר, האמנתי שהוא לא, כמה שיש בו צדדים אפלים והוא לא אדם של מערכות יחסים- הוא נאמן. ״אני רוצה לחסום את המספר של אם ג׳יי.״
״לא צריך-״
״תן לי את הטלפון״ דרשתי, קוטע את דבריו. לא הבנתי למה הוא כלכך מתעקש, זה רק יעשה לו טוב. לא לראות הודעות ממנו שיטרידו את הארי.
״אני מקבל משהו בתמורה ?״ לפתע החיוך הפלרטטני שלו הופיע והוא לא התבייש להתקרב קצת יותר בשביל שאצטרך להרים את ראשי אליו עם לחיים סמוקות.
״הארי תפסיק״ לקחתי צעד לאחור. הוא הוציא את הטלפון שלו מכיסו והושיט לי.
״דרך אגב אין הודעות עם אף גבר אחר...״ אמר וזה גרם לי לגחך בזמן שחיפשתי בטלפון שלו אפשרות לחסום את המספר של אם ג׳יי.
״לא ביקשתי את המידע הזה״ אמרתי, חוסם את המספר ומושיט לו בחזרה את הטלפון.
״חשבת על זה״ אמר כלכך בטוח בעצמו וזה גרם לי לחייך. אני מת על הביטחון שלו כשהוא מפלרטט איתי, אבל בכנות לא חשבתי על זה.
״בכל אופן, קח. כמו חדש.״ הושטתי לו את הטלפון וכשהוא בא לקחת אותו הוא השאיר את ידו אוחזת בידי כמה שניות תוך מבט עמוק בעיניים לפני שלקח את הטלפון. שפתיי נפערו ולבי הלם בחוזקה.
״מה עכשיו תעשה איתי ?״ שאל, גלגלתי את עיניי מתעלם מהטון הפלרטטני, באמת לא הייתי במצב לזה כרגע. זה גם לא הזמן, אלוהים.
״תישן בספה אני כבר אביא לך שמיכה.״ אמרתי תוך כדי שהלכתי לחדרו של מייסון, הבגדים הקטנים שלו לא תופסים הרבה מקום בארון כך שפה אכסנתי את השמיכות. הבחנתי בו רדום במיטתו אז שמרתי על שקט, מאוד קיוויתי שהוא צחצח שיניים לפני שנרדם. לקחתי שמיכה ויצאתי לסלון, זורק אותה על הארי וכשתפס הקפל שלה התבלגן לחלוטין. ״לא להפעיל טלוויזיה, מייס ישן.״
״קיבלתי...״ מלמל כאילו הוא חייל שמקבל הוראות וזה גרם לי לגלגל את עיניי. אך לפתע הבחנתי בו מתכוון לפשוט את החולצה שלו.
״מה אתה עושה ?״ עצרתי אותו מיד ״רק זה חסר לי שמייס יראה אותך לא לבוש״
״מה ? למה ?״ שאל, לא ידעתי אם הוא מתלוצץ או שבאמת אני אמור להסביר לבן אדם מבוגר את זה.
״כי זה לא נראה טוב, מייס גם עושה לי תמיד בעיות עם להתלבש, אני לא צריך שהוא ילמד ממך לישון כך״ אמרתי
״רואים שהוא הבן שלי״ הארי אמר ואז הזיז את גבותיו כאילו מחכה לתגובה ממני, אך רק פלטתי נשימה. לא אתכחש לעובדה שלמייס יש את הארי כאבא, לא שהוא מתפקד כאבא, או נראה אבא... אולי בגלל זה העובדה הזאת הכעיסה אותי במעט. ״אני יכול לישון בבית שלי, לואי.״
״לא״ עצרתי אותו מיד, יכולתי להעלות בראשי תרחיש שהוא יושב ועושה סמים, ומה לא !
״אז אשן איתך ?״ שאל בחצי חיוך וזה גרם לי לגלגל את עיניי.
״גם לא, אתה נשאר פה לבוש ולא משמיע ציוץ, לילה טוב הארי.״ הלכתי לחדרי מיואש ממנו כבר, וברגעי נזיפה עליו כמו עכשיו, יכולתי לראות כמה הוא ומייסון דומים באופי המתחכם שלהם. נשכבתי במיטתי מתחת לשמיכה, מבין בשמים דרך החלון הפתוח. זה מוזר שיש דמיון באופי שלהם בלי שהם באמת הכירו אחד את השני. שניהם כלכך עקשנים, מתחכמים בצורה כלכך מעצבנת... לעזעזל. כשהוא בסביבה הכל מרגיש כלכך מורכב, מבלבל בעיקר.  אבל זה הרגיע אותי שהוא פה, זה היה דפוק כלכך להרגיש כך אך לא שלטתי בזה. היתה בי תחושת ביטחון כלשהיא לדעת שהוא פה שוב, עצם הידיעה שאני יודע מה מיקומו הרגיעה אותי, כי כל הזמן נזכרתי בחוסר הידיעה שהיתה לי בשנים האחרונות. מטורף שהוא עדיין חשוב לי כך, תהיתי מדוע הלב שלי בחר בבן אדם כלכך מתוסבך ולא במישהו פשוט וקל. נאנחתי ולא רציתי אפילו להתחרט על מה שאני מרגיש לגביו, זה היה קשה לדמיין מישהו אחר.
לפתע שמעתי את הדלת נסגרת ומיד הסתובבתי בבהלה, מבחין בו פושט את החולצה ולחיי מיד האדימו במבוכה.
״ה-הארי, אמרתי לך שאתה לא ישן פה״ מיד אמרתי בשקט, אך הוא התעלם באנחה קלה ופשט את מכנסיו, נכנס למיטה עם בוקסר בלבד כמו שהיה רגיל. ״ר-רגע, צא מפה, אמרנו שאתה ישן בסלון״
״חם לי ולא נוח לי עם הבגדים עליי״ אמר והסתכל לעיניי, בלעתי רוק וחשתי את לבי הולם, הרגשתי חסר מילים. הוא לא שם עליי, נכון ? לא משנה מה אני אומר, בסוף הוא עושה מה שבא לו.
״לעזעזל הארי, אז שקט, לילה טוב.״ נכנעתי לבסוף והפניתי לו את גבי, עצמתי את עיניי אך הן נפקחו כשהרגשתי את ידו על האגן שלי, מלטפת בעדינות עד שמלטפת את עורי החשוף שמתחת לחולצה.
״אל תגיד שזה יותר מדי בשבילך...״ קולו הצרוד נשמע קרוב מאי פעם וקול רך נפלט מגרוני כשהרגשתי נשיקה חמה בצווארי, עצמתי את עיניי חש את לבי הולם בחוזקה ובטני מתהפכת, הוא אחז באגני כשנצמד עם גופו לגופי והרכין נשיקה נוספת לנקודה אחרת בצווארי שגרמה לי לקרוס.
״רגע הארי...״ עצרתי אותו והסתובבתי אליו, מביט בעיניו הירוקות שהתקשיתי לראות בחושך שהיה בחדרי, אך מצאתי אותן. הוא ליטף את הלחי שלי בעדינות והחום, מחליק את אצבעותיו לתוך שיערי לליטוף רך. התקרבתי עם פניי חש את אפו כנגד שלי לפני שנכנעתי למלחמה הבלתי פוסקת הזו ונישקתי את שפתיו שהיו מושלמות לשלי. לבי פעם בחוזקה וחבלים נקרעו בבטני במכה מענה, שפתיו נעו בשלמות כנגד שלי וידיו למדו את גופי. הוא נשכב מעליי מחזיק את עצמו מעליי בעזרת מרפקיו שנשענו על המיטה, ונישק אתי בפראות. רגליי פסוקות לצדדי גופו והרגשתי את המתיחה המענה בין רגליי, וכשהוא הרגיש גם היה לו חיוך תחמן שהדליק אותי יותר.
״התגעגעתי לגוף המושלם הזה...״ לחש בשקט לאוזן שלי לפני שהרכין נשיקה מתחתיה שגרמה לי לחוש שאני מתכווץ.  
בחלומות הפרועים שלי לא האמנתי שאסיים את היום במיטה איתו, זה ישנה משהו אם אגיד שזה התרחיש הטוב מכל מה שיכולתי לחשוב עליו ?