כשדלתות המעלית נפתחו לקחתי נשימה וצעדתי אל המשרד שלי, מתפלל שהארי לא יצוץ כמו שקורה בדרך כלל ויראה אותי.
נמנעתי מלדבר איתו מאז אתמול, אני לא מצליח להוציא מראשי את האיבוד שליטה שהייתה לו. הוא קיבל עוד נקודה רעה לגבי להיות הורה. שתי נקודות רעות, ורק אחת טובה. הרוב מכריע, לא כך ? כל הלילה שישנתי עם מייס הקטן לא הפסקתי לחשוב על איזה דוגמא הוא יכול לקבל מהארי, ולרגע פחדתי לראות בהארי את האדם הזה. האדם שרק שמעתי עליו, שרק דמיינתי, והוא הפך למוחשי. כשנכנסתי למשרד שיחררתי נשימה ועצמתי עיניים. מביט מסביב ומבחין בצמח שלי שמתחיל לנבול, באמת עבר זמן מאז השקיתי אותו לאחרונה. לקחתי מים מהקולר שלי והשקיתי אותו, רק לא מסכים לראות אותו נובל.
התיישבתי בכיסא שלי ופתחתי את המחשב נייד, מוצא את עצמי בוהה ולא עושה דבר. אני לא בטוח שאני מוכן לעבוד היום, הייתי צריך להגיד שאני לא מרגיש טוב ולא להגיע.
שלוש דפיקות בדלת קטעו את המחשבות שלי ונהפכתי למבוהל, הרמתי את מבטי ומיד שאלתי, ״מי זה ?!״
״רוקי״ רוקי קרא מבחוץ ונכנס למשרדי, סוגר אחריו את הדלת ומתיישב ממולי, לפתע צחקק ״אתה נראה נסער לואי, הכל בסדר ?״
״כן, כמובן״ מיד אמרתי וניערתי את ראשי מהמחשבות שלא נתנו לי מנוח. ״ובכן, לא באמת.״ נאנחתי והסתכלתי על רוקי שזקף את גבותיו ונראה אוזן קשבת למצבי. ״קרתה לך סיטואציה בה ראית פרצוף אחר שלא אהבת במישהו ?״
״ברור״ אמר כאילו וזה ברור מאליו, אבל אני בטוח שהסיטואציה שלו לא הייתה דומה לשלי. ״כשהתחתנתי, נראה לך שדמיינתי את עצמי מתגרש ?״ שאל בחיוך והסתכל לנקודה באוויר ״אנשים לא מראים לך מאה אחוז ממי שהם באמת, השכבות נושרות מהם לאט לאט...״
״רוקי אני נסער ומוטרד ו-״ נקטעתי כשהארי נכנס למשרד. הסתכלתי עליו ולבי נחת בזמן שנשימתי נעתקה, הוא התיישב לצד רוקי ולא אמר דבר.
״נהדר, אז אפשר להתחיל בישיבה הקטנה שלנו״ רוקי אמר והייתי מבולבל, מציץ במהירות בטלפון ורואה שהוא שלח הודעה לגבי זה בקבוצה שלנו. בלעתי רוק והסתכלתי על שתיהם, מרגיש קצת טיפש משום שלא הייתי מוכן לשום ישיבה ובפרט לעבודה.
״אתם זוכרים את המעבדה שרצתה לתבוע אותנו ?״ רוקי שאל והנהן לאחר המשפט ״אז הם יצרו איתנו קשר שוב, הם רוצים לשתף פעולה.״
״מה ?!״ שאלתי מיד והתרחקתי עם הכיסא מהשולחן
״רגע, אתם לא יודעים מה הם מציעים-״
״רוקי, תגיד להם לא !״ קראתי בכעס ורוקי הסתכל עליי מוזר, הוא לא הבין את פשר ההתנהגות שלי.
״זה לא בידיי, גרג כבר הסכים איתם. אני רק מעדכן לגבי השינויים הקטנים שיבוצעו-״
״מה ?! גרג הסכים ?!״ שאלתי וקמתי, מרגיש שאין לי אוויר.
״לואי זה בסדר, הם לא כאלה נוראים וכל עניין התביעה הייתה אי הבנה״ רוקי אמר וקם בשביל להרגיע אותי, אך יצאתי במהירות מהמשרד בכעס. זה מייק, לא ?! מנסה להתקרב אליי ואל הילד שלי בכל דרך אפשרית.
ואז משהו בהיגיון הבריא שלי אמר שאולי לא הכל סובב סביבי, ודבר כזה גדול לא יכול לקרות רק בגלל ניסוי מטופש...
אבל לא הצלחתי לסלק את המחשבה הזאת שאני ומייס בסכנה. נכנסתי למעלית לוחץ על הלחצן של קומת הכניסה ולפני שדלתותיה נסגרו מישהו הכניס את ידו כדי שדלתותיה יפתחו שנית. ובטח, זה היה הארי. התרחקתי לפינה של המעלית והשפלתי את מבטי, נושך את שפתיי וחש את המתח באוויר. כשדלתות המעלית נסגרו הוא החל לדבר.
״לא ענית להודעות שלי...״ אמר, ולא הבטתי בו. כעסתי והרגשתי מבוהל. ״לואי... אתה מוכן לדבר איתי לפחות ?״
שתקתי.
בולע רוק שעובר כמו אבן בגרוני.
״אני רק ניסיתי לעשות את הדבר הנכון-״
״ואיפה משהו בכל הסיפור הזה היה דומה לדבר הנכון ?!״ צעקתי קוטע את דבריו בכעס, הדבר הנכון זה לקשור אדם לכיסא ולהכות אותו עד זוב דם ?! רק בשביל שיודה במשהו ? כן, זה חמור מאוד בעיניי שג׳ק התגורר איתי ומסר פרטים על מייסון, אבל לעולם לא הייתי משתמש באלימות על מנת להוציא את זה ממנו או ללמד אותו לקח. הסתכלתי לעיניו הירוקות של הארי ולבי התכווץ, הרגשתי את הדמעות שעומדות בעיניי וחיפשתי את האדם הטוב שהוא, פחדתי לא למצוא. אתמול הוא לא היה הוא... ״איבדת שליטה לגמרי...״
״מ-מה ?״ הוא צמצם את גבותיו, דלתות המעלית נפתחו ויצאתי במהרה אך הוא אחז בכתפי על מנת לעצור אותי ״לואי אנחנו מדברים״ קרא ובא בעקבותיי ״הייתי בשליטה לאורך כל מה שהיה שם״
״זה נחשב שליטה אצלך ?״ שאלתי והסתכלתי לעיניו, נעצר בלובי של הכניסה לבניין. הוא הסתכל עליי כאילו ולא מבין מדוע כעסתי, האם זה לא חמור בעיניו מה שקרה ? ואז תהיתי לעצמי עד כמה רחוק הוא הלך בקטעים האלה שזה לא מרתיע אותו. וחלק בי רצה לחבק אותו כרגע על כך שהבנתי שהנשמה שלו נסדקה מאות פעם עד שהדברים הכי מבעיתים לא מזיזים לו, אבל הוא לא הקורבן פה.
״אני עשיתי את זה בשבילך, בשביל מייסון...״ אמר בחוסר אונים, אך הנדתי בראשי עדיין לא מבין איך אינו רואה דבר שגוי בזה, והלכתי משם. והפעם, הוא לא עצר בעדי.

**

נכנסתי לבית החולים ולבי הלם בבית החזה שלי בחוזקה, פחדתי לראות אותו. כשהגעתי לחדר מספר שלוש עשרה עצרתי בחוץ, נושם עמוק ומרגיש את הרעד בכפות ידיי, האם יש לי זכות לבקר בכלל אחרי הכל ?
דפקתי בדלת לפני שפתחתי בכדי להציץ, ואז נכנסתי. מבחין בג׳ק שוכב במיטת בית החולים ולבי נחת, ושוב הרגשתי מבועת ומפוחד, ושוב... לא הבנתי איך הארי לא רואה את זה.
״היי...״ אמרתי בשקט, כמובן שהתקשרתי לפני שהגעתי. לא הייתי מסוגל להראות את הפרצוף שלי בלי לדבר לפני. התיישבתי לידו בכיסא, פניו סגולות מחבלות, עין ימין שלו נפוחה ועצומה והעין השנייה בהקה, כאילו ועומד לבכות, וכך הרגשתי גם... שאני עומד לפרוץ בבכי של ילד קטן. ״אני לא הייתי חלק בכל זה ג׳ק... לא ידעתי שזאת התוכנית ו-״
״זה בסדר לואי״ הוא קטע אותי. החזקתי את ידו והשפלתי את מבטי, חש את התכווצות האשמה בלבי. ״אני לא כועס עליך, בכלל לא״
״איך לא ?״ התייפחתי לבסוף, עיניי נרטבו מהדמעות והסתכלתי עליו, מרגיש שאני רוצה להסיר את מבטי מכמה שזה נראה נורא. ״אני פיתתי אותך ואז הארי עשה מה שעשה״
״אולי זה הגיע לי״ אמר בנשימה חנוקה והביט לתקרה לאחר מכן עצם את העין שלו.
״בגלל זה היית איתי ?״ שאלתי, הייתי מוכרח לשאול. שנה וחצי של היכרות בגלל הניסוי של דרק ומייק ? בשביל כסף מהצד ? ״בשביל להעביר למייק מידע על מייס ?״
״לא לואי-״ הוא נקטע בנשימה רועדת ונשך את שפתיו הפצועות ואז הביט בי ״אני נשבע שלא. הכרתי אותך לפני כל זה, ויום אחד הציעו לי כסף על דבר כלכך קטן, על להגיד מתי מייסון אוכל שותה הולך לגן.״
״מכרת אותנו ג׳ק״ גיכחתי באכזה ועזבתי את היד שלו, ולרגע הרחמים שלי כלפיו נעלמו.
״הם אמרו לי שמייסון מיוחד, הם אמרו שהם לא יפגעו בו״ הוא אמר וקמתי בכעס
״ברור, אבל אתה פגעת בו !״ צעקתי, רותח מכעס ״אתה מי שלקח ממנו דגימת דם !״
״מ-מה ?״ שאל מבולבל, אך עצבן אותי שהוא משקר לי בפנים. ״על מה אתה מדבר ?״
״מייסון אמר שבא מישהו עם מסיכה בצבע תכלת לגן שלו, המסיכה שלבשת במסיבת התחפושות״ אמרתי ושפתיו נפערו
״הם הביאו לי את זה, לואי אני נשבע שהם הביאו לי את זה״ אמר במהירות, ולא ידעתי אם להאמין.
״אני מרגיש שאני לא יודע מי אתה, עם מי הייתי כל הזמן הזה ?״ שאלתי והנדתי בראשי באיטיות, נושך את שפתי התחתונה ולא מסתכל עליו.
״אני נשבע לך שלא הייתי עושה דבר שיפגע בכם, אתה יודע כמה אני אוהב את מייסון״ אמר, ויכולתי להאמין בשנייה אבל פחדתי לצאת טיפש. מייסון וג׳ק מחוברים נורא, אני חושב שחוץ מאמא שלי ג׳ק הוא האדם השני שאני יכולתי לסמוך עליו עם מייסון. ״מה מיוחד בילד הזה, לואי ?״
הסתכלתי עליו ושפתיי נפרדו. מבטו סקרן והוא חיכה לתשובה הגיונית שלא יכולתי לספק לו. לא ידעתי אם לפתוח את זה, ולבסוף הנדתי בראשי עם אנחה קלה. ״הוא ילד נורמלי לגמרי...״ אמרתי
״ברור, אבל יש בו משהו... לא ?״ שאל, מנסה להוציא ממני את פיסת המידע שסיקרנה אותו. ״מייק להוט לגביו, למה ?״
הרגשתי כעס מלשמוע שמייק מתעסק בבן שלי. ״אתה לא תאמין לי בכל מקרה...״ אמרתי בגיחוך.
״תנסה אותי״ אמר והעליתי את עיניי, בלעתי רוק והשפלתי את מבטי לאחר מכן.
״לא הייתה שום אם פונדקאית״ אמרתי, לוקח נשימה ונשאר בשקט הזה עוד קצת לפני שהסתכלתי על ג׳ק המבולבל. ״אני הריתי את מייסון, זאת גם סיבה שלא אהבתי שתסתכל על גופי, הרגשתי שהוא נשחט בניתוח כשמייס בא לעולם-״
״מה ?״ קטע אותי בהלם ובלבול, גבותיו מצומצמות וזה גרם לצחוק קטן להשתחרר מבין שפתיי.
״אמרתי לך שלא תאמין״ אמרתי והוא משך את עצמו עם ידיו להתיישב.
״תמשיך, אני מקשיב״ אמר.
״בעבר, לפני חמש שנים יצאתי עם דרק, זה אתה יודע. הבן אדם שאני נוהג לבקר בבית החולים בחגים ולפעמים סתם כך באמצע יום הוא לא כזה קרוב אליי כמו שחשבת ג׳ק...״ אמרתי, לוקח נשימה וממשיך. ״הוא עבד עם מייק במעבדה והסכמתי להשתתף בניסוי שלהם, לגרום לגבר להרות. הזרקות מכאיבות בכל בוקר ותחושה חסרת אונים, הוא היה מאיים עליי בשביל שאעשה את זה, הוא איבד כל צלם אנוש בשביל הניסוי שלו.״
״זה לא הגיוני...״ אמר והסתכל לנקודה באוויר, נראה בהלם מוחלט. ״זה משהו שאפילו המדע לא יכול לעשות, זה מורכב מכל בחינה ו... אתה הרית את מייסון ?״
״כן, תשעה חודשים בגופי.״ אמרתי בחיוך קטן לעצמי ״ומייק לא מוכן לשחרר מהניסוי, אני לא יודע מה כבר יש לו לחפש, מייס נולד ילד נורמלי לחלוטין.״
״זאת פריצת דרך בעולם המדע לואי, זה מטורף שניסוי כזה הצליח, אתה בכלל מבין את זה ?!״ אמר בהתלהבות עם הלם בקולו, אבל כרגע נראה שהוא לא ראה את התמונה הכוללת מנקודת המבט שלי.
״אני מבין את זה ג׳ק, אבל זה נגמר. התקדמתי, מייס נולד ואין מה לחקור יותר.״ אמרתי ״אני רוצה חיים שקטים, שיעזבו אותנו בשקט״
״אתה תקבל את זה, אני מבטיח״ אמר ואחז בידי, אך ידעתי שאין לו בסיס להבטחה הזאת. אני יכול להניח שהוא לא יעזור למייק יותר, אבל בכל זאת, זה לא מה שיעצור אותו.
אני שמח שביקרתי, זה עשה לי נחת.
״דרך אגב, אתה יכול להגיד להארי שאין לי מושג על איזה הודעות הוא דיבר...״ ג׳ק אמר וזכרתי שהארי צעק עליו משהו כזה, על הודעות. גם אני לא הבנתי על מה הארי דיבר, אבל לא התכוונתי גם לשאול אותו את זה.
לא בקרוב לפחות.

עברתי על הפרקים כדי לזכור את העלילה, ואני חושבת שהבנתי למה איבדתי את עצמי בסיפור.
דברים נהיו לא הגיוניים והמון דברים ממה שכתבתי פשוט יצאו מהקשרם כזה, כמו בפרק הקודם שהארי הרביץ לג׳ק, קראתי את זה ולא הבנתי למה כתבתי את זה...
בכל אופן, אחרי חצי שנה (מצטערת ממש) פרק ☺️👊🏼