״לואי אמרתי לך בלי מיונז !״ גלגלתי את עיניי, נושם עמוק ומחייך ״שיט ! פאק ! הכל נשפך במכונית, חכה דקה !״
״אתה בסדר ?״ ג׳ק שאל מבולבל, חייכתי והנהנתי, בולע רוק ולוקח נשימה.
״שומעים אותי ?! תיקח מפית אם שומעים אותי״ שמעתי את הארי באוזנייה ורציתי לשבור אותה, הוא גרוע בזה ! חשבתי שהוא יהיה טוב יותר עקב העבר המלוכלך שלו ! אבל הוא פשוט צורח לי באוזנייה. הרמתי מפית וניגבתי את השולחן שהיה נקי, והרגשתי כלכך אידיוט.
״אני יודע שזה קצת מוזר...״ ג׳ק אמר בגיחוך נבוך
״לא ! ממש לא, בדיוק כמו פעם״ אמרתי. המלצרית הניחה את המנות בשולחן והודיתי לה בלחש.
״תשמור לי חצי, אני רעב״ שמעתי את הארי באוזנייה, הקשתי עם אצבעותיי על השולחן ורציתי לשבור את האוזנייה הזאת.
״חשבתי על מה שאמרת שם ג׳ק״ אמרתי ומשכתי בכתפיי ״לא חשבתי שתוכל אי פעם לסלוח לי״
״אני אוהב אותך לואי, איך אוכל שלא לסלוח ?״ שאל בחיוך רך, ומתוך החיוך הזה חיפשתי את המנוול הזה שקיים בתוכו, האדם שלא זיהיתי בו בכל השנה וחצי שהכרתי וחייתי איתו.
״הוא מתקדם מהר מדי״ הארי אמר לתוך האוזנייה ושמעתי לעיסות. הוא לא אמר שנשפך לו הציפס למכונית ? זה דוחה ומלא חיידקים, אני מקווה שהוא לא הרים ואכל !
״גם על כל הקטע עם הארי ?״ שאלתי ואז נאנחתי ״הרגשות מן העבר צפו, אבל הבנתי שהוא נשאר אותו אחד שהיה, אותו אחד שלא רציתי בחיי״ אמרתי ושתיתי לגימה מן המים.
״אותו אחד שיזיין אותך בלילה וישמע כמה אתה אוהב את זה שהוא בחייך...״ הארי אמר באוזנייה והתזתי את המים מפי על ג׳ק, מבחין במבטים עליי והרגשתי כה נבוך, לעזעזל !
״א-אני כלכך מצטער, תן לי״ הושטתי לעברו מפיות והוא צחק וניגב את פניו. ״פשוט נחנקתי, מצטער״
״זה בסדר״ אמר בחיוך ״התגעגעתי לשטויות האלה לואי...״
״אף פעם לא השפרצתי עליך מים במסעדה״ גיחכתי והיה לו חיוך.
״ששפכת מלחייה שלמה למרק שלי ?״ שאל וזה גרם לי לצחוק, אני זוכר את היום הזה ! המסעדה הביאה לנו את הארוחה בחינם, לא העזתי לספר שזו הייתה מתיחה מטופשת. לבשתי חליפה, היו תופסים ממני אידיוט ולא לוקחים אותי ברצינות.
״סליחה באמת, אבל מה עם זה שבאת לאסוף אותי ונסעת במהירות על שלולית בשביל שארטב כולי ?״ שאלתי והוא צחק, ופתאום זה באמת הרגיש נחמד להעלות חוויות מן העבר.
״אז אנחנו תיקו.״ אמר והנהנתי בחיוך
״תיקו״ אמרתי. אכלתי מהאטריות המוקפצות שלי והסתכלתי עליו, מרגיש צביטה בלב. לחשוב שחשבתי שהכרתי אותו, והוא פגע בנקודה הכי רגישה שקיימת אצלי. הבן שלי.
״זה נראה שאתה מבלה הרבה לאחרונה... איפה מייסון ?״ שאל ולבי נדם, הרמתי את מבטי וניסיתי לשלוח חיוך תם.
״בייביסיטר, אמא שלי לא מסוגלת יותר איתו.״ אמרתי, כמובן ששיקרתי. לא אתן לו מידע אמין על מייסון, לא כשהוא כלכך צמא לזה.
״בן של זונה...״ שמעתי את הארי באוזנייה ״לואי, אתה גרוע. תפלרטט, תוציא ממנו את המיץ.״
״מה ?״ שאלתי מבולבל, מה הוא רוצה שאעשה ?
״לא אמרתי כלום״ ג׳ק אמר ומיד הנהנתי והמשכתי לאכול, אני נראה חתיכת משוגע.
״תחליק את הרגל שלך בשלו, מתחת לברך ולא גבוה יותר !״ הארי אמר, בלעתי רוק והושטתי את הרגל שלי באיטיות לרגלו של ג׳ק, ונראה שהוא הופתע מהפעולה הזו.
״זה מפריע ?״ שאלתי בחיוך קטן
״לא, בכלל לא״ ג׳ק אמר בנימוס, לא הכרתי את הצד המנומס שלו, הצד של הרושם הראשוני כאילו וזו ההיכרות הראשונה שלנו. זה מוזר.
״תדמיין שזה אני מולך״ הארי לחש לאוזנייה, ומבטי קפא בזמן שדמיינתי את דמותו ממולי, השיער הפרוע והמבט הנוקב והחודר שלו. נשכתי את שפתיי וכשראיתי את ג׳ק מתחת לדימיון החיוך הקטן ירד.
״לואי, אנחנו במסעדה״ אמר בחיוך, כנראה שלחתי רמז מיני עבה מדי.
״לעולם לא שכבתם במסעדה ?״ הארי שאל באוזנייה
״זה לא מכבד״ אמרתי להארי, אך בו זמנית זו תשובה טובה למה שג׳ק אמר.
״אני מרגיש שמאז שהארי הזה הופיע הכל השתנה, אתה יודע ?״ ג׳ק התחיל לדבר תוך כדי שאכל
״הוא לא בחיי יותר״ אמרתי, מרגיש שאני משקר טוב משחשבתי. הוא משקר לי, ואני לו. ושתינו פה עוטים מסיכות ועושים הצגות אחד לשני, רק שאני יודע עליו ולא הוא עליי.
״אני יודע אבל... זה עדיין כלכך מטריד שבן אדם אחד שינה כלכך הרבה.״ אמר ולקח נשימה ״שום דבר לא עמד בינינו לעולם, זה גורם לי לתהות אם הוא היה כזה חשוב עבורך״
״ג׳ק, הפרידה שלנו לא הייתה קשורה להארי. ולא הייתי יושב פה אם אתה לא היית חשוב לי, אני נשבע״ אמרתי והסתכלתי לתוך עיניו עד ששלח הנהון.
״לואי, תזרז תהליכים המזגן לא עובד באוטו ואני מזיע״ הארי אמר באוזנייה, אכלתי וכחכחתי בגרוני, לא מבין כלכך את כוונתו. ״תרמוז לו שאתה רוצה ללכת אליו״
״אז... אתה עדיין גר עם ההורים ?״ שאלתי ועיקמתי מעט את ראשי, מנסה להיראות קצת פלרטטני אך האוכל שלעסתי כנראה הרס לי.
״לא, השכרתי״ אמר בחיוך ומיד חייכתי, אך נגעלתי בתוכי לחשוב על זה.
״למה שלא תראה לי את הבית החדש שלך ?״ שאלתי בשקט והחלקתי את הרגל שלי כנגד שלו, כשאני נשען קצת קדימה בשולחן ״עכשיו ?״
״אתה חסר סבלנות״ ג׳ק אמר ונראה מתגאה בעצמו. ״אבל יותר חשבתי שעדיף שנלך אליך, הדירה שלי עדיין לא כלכך מסודרת״ משך בכתפיו.
״לואי אנחנו צריכים את הדירה שלו, תדליק אותו״ הארי אמר באוזנייה, ולשנייה תהיתי לעצמי אם זה קצת מפריע לו לראות אותי מדבר כך עם מישהו אחר, מישהו שהוא האקס שלי.
״יותר טוב, אני אוהב בלאגן״ אמרתי בקריצה וחיוך קטן.
״אי אפשר לסרב לך״ ג׳ק אמר ושתה לגימה לפני שהרים את ידו להזמין את המלצרית.
״ג׳ק, אני הולך לשירותים.״ אמרתי וקמתי, ממהר לשירותים וכשנכנסתי וסגרתי אחריי את הדלת, יכולתי לדבר.
״אתה תבוא אחרינו ?״ שאלתי, מביט במראה עד שאני שומע תשובה באוזנייה.
״כן, אל תדאג הוא לא ייגע בך״ הארי אמר בביטחון, אבל עדיין פחדתי שמשהו בזה ייכשל.
״וכשנגיע לשם... מה נעשה ?״ שאלתי וכיווצתי את עיניי, חששתי. הארי מסוגל להכל, וכמה שהוא נראה רגוע וכאילו יש לו תוכנית, יכול להיות שבסופו של דבר אני לא אוהב את התוכנית שלו.
״אל תדאג, תשאיר את זה לי״ הארי אמר ונאנחתי בתסכול, זה הדבר האחרון שרציתי לשמוע.
״בסדר, אני יוצא.״

כל הדרך לא הפסקתי לתהות לגבי מה יהיה, לגבי מה אם ג׳ק עלה עליי וכרגע הוא נוסע למקום אחר. פחדתי כלכך וניסיתי כלכך חזק שלא יבחינו בדבר מוזר.
וסופסוף אחרי נסיעה הוא עצר מחוץ בניין נמוך בעל שלושה קומות.
״זה פה.״ הוא אמר בחיוך והסתכל עליי, מיד חייכתי ויצאתי מהרכב. השכונה הייתה חשוכה ולא היה זכר לאדם, או למכונית של הארי. בלעתי רוק וחשבתי מה אם הוא איבד אותנו בדרך... הוא גם לא אמר דבר באוזנייה.
״שניכנס ?״ שאלתי והוא החל ללכת לתוך הבניין. היו שלושה מדרגות אל הדלת של ביתו. הוא פתח את הדלת ונכנסנו, ובאמת היה בלאגן אך לא משהו קריטי. כמה קופסאות שיושבות בפינת הדירה, צלחות אוכל על השולחן, קיר קצת מקולף. זה נראה נוראי. ״דירת רווקים טיפוסית״
״לגמרי״ הוא צחק וסגר את הדלת. הסתכל עליי במבט מלא ציפייה ולבי הלם בפחד שהדהד בגופי, אני יודע מה עובר בראשו כרגע, הוא חושב שנשכב עכשיו בלהט ופראות אך מיהרתי למטבח ופתחתי את הארון
״שוקולד ? יהיה לי מצויין עכשיו לאכול שוקולד !״ קראתי ושלפתי משם חפיסת שוקולד שמצאתי, אך עצרתי במקומי כשהבנתי... ג׳ק לא אוכל שוקולד. סיבבתי את מבטי ולבי נחת כשלצידו עמד אדם נוסף שלא הכרתי, קפאתי במקומי והשוקולד נפל מיד, שפתי רעדה ואיבדתי כל היגיון. ה-הארי, איפה הארי ?! מ-מה-
״לואי אתה בסדר ?״ ג׳ק גיחך והעיר אותי למציאות
״מה ?״ בלעתי רוק בלחץ
״זה השותף שלי, תומס״ אמר, משהו שכנראה אמר לפני ולא הצלחתי לשמוע מהפחד שתקף אותי באכזריות.
״הייתי שמח להישאר אבל אני ממהר, תבלו חברים !״ תומס קרא ויצא מהדירה, ואז נשמתי לרווחה.
״בגלל זה לא רציתי שנבוא לדירה שלי״ ג׳ק תחב את ידיו לכיסי המכנס והשפיל את מבטו לרגע ״לואי, אתה בסדר ?״
״מ-מה...״ גמגמתי והלב שלי הלם בחוזקה, הרגשתי שאני רוצה לברוח, מה אם זה לא הוא בכלל ? מה אם אנחנו עושים טעות ?
״לואי״ ג׳ק התקרב וקפאתי במקומי, אני לא יודע למה אבל הפחד שיתק אותי. אולי כי לפני שנייה הייתי בטוח שהשותף תומס הוא גם האיש הרע ושתיהם הולכים לחסל אותי. ״אתה בטוח שאתה בסדר ?״
״אני...״
הדלת נפתחה ונטרקה שנייה לאחר מכן והארי נכנס בסערה, ג׳ק הסתכל עליי מבוהל ומיד החזיר את מבטו להארי שתפס בו בכוח והושיב אותו על אחד מהכיסאות שהיו פה.
״מה אתה לעזעזל עושה ?!״ ג׳ק צעק והארי איכשהוא הצליח לתפוס את ידיו מאחורי הכיסא ולקשור אותן באזיקון, כאילו עשה זאת עשרות פעמים. והוא בא אליי, צעק משהו שלא שמעתי, עד ששמעתי את שמי.
״לואי !״
וכאילו התעוררתי במכה אחת מההלם שתקף אותי.
״תלך לחדר שלו.״ הארי ביקש והלך לג׳ק שנראה מבוהל. ״אתה הולך לספר לנו או שנצטרך להוציא את זה ממך ?״ הארי שאל בטון מאיים שלא הכרתי ונתן לפניו של ג׳ק דחיפה הצידה. ״בחירה שלך. לואי, לחדר שלו״
״לא, ממש לא״ תפסתי את זרועותיו של הארי ״בלי אלימות״
״בדיוק, תקשיב ללואי-״ הארי קטע את ג׳ק בבעיטה מהירה לכיוון המפשעה שהבהילה אותי. הסתכלתי על הארי שכרגע מבטו היה כועס, אבל לא עליי.
״מי שלח אותך ?״ הארי שאל, וצפיתי בהם כאילו זה היה סרט. חשבתי זה ילך חלק וקל, אבל לא ידעתי מה מקומי בדבר הזה.
״מה ?״ ג׳ק שאל ונראה חסר אונים, וקפצתי מבהלה כשהארי הטיח אגרוף בפניו וגרם לאפו להתיז דם. הסתרתי את פי והרגשתי את הדמעות חונקות את גרוני. לא יכולתי לראות את זה, זה היה רע ואכזרי.
״לואי...״ ג׳ק הסתכל עליי עם עיניים דומעות.
״מי פאקינג שלח אותך ?!״ הארי הכה את פניו שוב ומההלם התייפחתי בבכי, עוצם חזק את עיניי.
״לואי בבקשה...״ ג׳ק התחנן ולא יכולתי לשתוק יותר.
״ה-הארי, לא ככה, תפסיק !״ צעקתי ותפסתי את ידיו בעודי מביט לתוך עיניו ומתחנן ״בבקשה״
״טעות ראשונה לואי...״ הוא אמר ושיחרר את אחיזתי ממנו ״אתה מרחם על מי שלא ראוי למחילה.״
״אולי זה לא הוא״ אמרתי, דמעות מרטיבות את עיניי
״אתה לא עוזר בלגלות את זה״ אמר ונראה טיפה מאוכזב... אבל למה הוא ציפה ?! שאעזור לו להכות בצורה אכזרית בן אדם, לא משנה אם היה לי קשר אליו או לא, אני פשוט לא מסוגל. ״אל תשכח למה אנחנו פה״
הסתכלתי לעיניו וראיתי בראשי את מייסון, ואז הסתכלתי על ג׳ק המדמם והחסר הגנה. החלטתי, אני פשוט לא אוכל לצפות בזה, אז הלכתי לחדר וקפצתי מבהלה כששמעתי את צעקתו של ג׳ק, גופי נתקף צמרמורת ועצמתי את עיניי, שומע עוד צעקה וכיסיתי את אוזניי, מרגיש צמרמורת אכזרית מחלחלת מתחת לעורי ודמעות שעולות ללא שליטה. אני לא רוצה שהארי יעשה דברים כאלה, ואני יודע שכרגע הוא עושה את זה בשביל מטרה טובה אבל ישנה דרך אחרת.
״לואי״ הארי קרא לי ולא ידעתי אם לצאת, אך בלעתי רוק ולאחר שלקחתי נשימה עמוקה יצאתי אליהם, מביט בהארי המתנשם שכפות ידיו מגואלות בדם ובג׳ק שמבטו מושפל ועל חולצתי המכופתרת היו כתמי דם. כפות ידיי רעדו והסתרתי אותן מאחורי גבי, מנסה להראות שאני בסדר. ״הוא מדבר.״
״אני לא רציתי לעשות את זה...״ ג׳ק הסתכל עליי עם דמעות בעיניו ״הבטיחו לי הרבה כסף, הרבה כסף בשביל לעקוב אחרי פעולות של ילד זה היה נראה בעיניי עבודה קלה״
״איך יכולת ?!״ צעקתי, מרגיש את לבי נקרע כשזה אושר לי כרגע שזה באמת הוא. ״איך יכולת לעשות את זה ג׳ק ?! סמכתי עליך, נתתי לך לגור איתנו תחת אותה קורת גג !״
״אני מצטער״ אמר והשפיל את מבטו, עצמתי את עיניי שדמעו ולקחתי נשימה.
״מה הם רוצים ממנו ?״ שאלתי ונשארתי מאופק, אף אחד לא יתקרב לבן שלי.
״הם לא מספרים לי... הם טוענים שהוא מיוחד, שהוא תעלומה.״ ג׳ק אמר וצמצם את עיניו הנפוחות ״אני לא יודע למה... אני נשבע״
״כי ילדתי אותו דרך ניסוי לא חוקי שעשו בי״ אמרתי, בולע רוק ומסתכל לעיניו של ג׳ק, האדם שכלכך סמכתי עליו בעבר.
״זה לא הגיוני...״ ג׳ק גיחך, נאנחתי והסתכלתי על הארי שמבטו כרגע היה בלי רגש, אבל זה היה בסדר.
״אני נשבע שאם תתקרב אליו שוב...״ הארי אמר לו ותפס אותו מהחולצה בשביל שיסתכל עליו בצורה מאיימת מקרוב, ולמען האמת, לא רציתי להודות בזה אבל נרתעתי ממנו. לא ראיתי את הארי כזה, וגם שידעתי לא דמיינתי.
״הארי״ קראתי לו וחיפשתי בעיניו את האנושיות שכרגע לא הייתה בו. ״בוא נלך״
״ואם תשלח לי הודעות נוספות...״ הארי אמר לג׳ק וג׳ק נראה מבוהל.
״איזה הודעות ?״ שאלתי מבולבל, ושתיהם שתקו והסתכלו אחד על השני, עד שהארי עזב אותו והלך לדלת.
״הוא יודע על מה אני מדבר.״ הארי אמר ויצא. הסתכלתי על ג׳ק שהשפיל את מבטו ונראה כלכך חסר אונים, עד שריחמתי עליו וכעסתי על עצמי שנתתי לסיטואציה הזאת להתנהל מלכתחילה. נשמתי עמוק ויצאתי במהירות, ממהר למכונית של הארי והרגשתי כלכך כועס, אך בו זמנית מפוחד. נכנסתי למכונית וחגרתי, מסתכל מהחלון ויכול להרגיש את מבטו עליי.
״לואי...״ הוא קרא בשקט, אך עצמתי את עיניי והרגשתי את הרעד בבית החזה שלי. הוא נאנח והתחיל לנסוע, ולא רציתי לדבר בנסיעה, אני קצת מבוהל זה הכל. אני רק רציתי להגיע למייסון ולהשכיב אותו לישון, כמו בכל יום רגיל.