״איך הוא גדל״ ליאם אמר בחיוך, הסתכל על מייסון שרץ אחרי ילדה ושיחק איתה, אני מקווה שלא ימשוך לה בצמות כמו בפעם הקודמת. ״איך הוא ?״
״הוא בסדר״ אמרתי בחיוך. עבר שבוע מאז הניתוח ומייסון יכול לצאת שוב ולעשות פעילויות, אני כלכך שמח שזה הסתיים בטוב. ״אצטרך להסיע אותו עוד מעט לגן״
״יש לך עבודה ?״
״ממתי יש לי ימי חופש ליאם ?״ גיחכתי. מלבד יום ראשון אולי...
״הכרתי מישהי״ הוא סיפר בחיוך רך ומיד הסתכלתי עליו בהתרגשות, סופסוף הוא התחיל לצאת ! ״אני לא יודע לאן זה יתקדם, אבל בינתיים זה נחמד״
״אני כלכך שמח ליאם״ אמרתי, מניח את ידי על כתפו ״תן לזה לקרות, בסדר ?״
״כן, אני זורם עם זה כרגע״ אמר. ליאם אף פעם לא רציני בנוגע למערכות יחסים, אני לא יודע למה הוא כלכך מבלבל. ״מה לגבי הארי ?״
״מה לגביו ?״ שאלתי, לא אוהב את הנושא הזה. הוא שתה לגימה מהבירה שלו ולאחר מכן הידק את שפתיו.
״עדיין מוזר כל העניין שהוא חזר ?״ שאל.
״זה... פחות מוזר, יותר בעייתי.״ אמרתי, מביט במייס הקטן שמתרוצץ בגינה בחיוך רחב ותמים. ״הוא יודע שמייסון שלו, הוא ביקש להכיר אותו ולדעתי זה חצוף מצידו״
״למה ? הוא אבא שלו״ ליאם אמר והרגשתי צביטה בלבי.
״כן אבל ליאם, אני לא סומך עליו כרגע, הוא לא במצב שמאפשר לי להחליט שאני רוצה להכיר אותו למייס. מה אם הוא מכור ? אם הוא עדיין פושע ?״ שאלתי, אני אולי קצת פרנואידי אבל ככה זה כשזה נוגע למייסון.
״תבחן אותו, תבלה איתו קצת בשביל להחליט אם הוא השתנה״ ליאם אמר, שתה עוד מבקבוק הבירה שהחזיר בידו. מי לעזעזל שותה בתשע בבוקר ? נאנחתי וגלגלתי את עיניי למייסון, משגיח עליו גם מרחוק.
״אני לא יכול לבלות איתו קצת״ אמרתי, האם זה לא מובן ? ״בגללו מערכת היחסים שלי ושל ג׳ק נהרסה״
״בחייך, זה לא בגלל זה״ ליאם אמר בכלכך הרבה ביטחון, כאילו הוא היה שם תמיד וראה הכל. ובכן, אולי שמע הכל. ״אתה כועס על הארי ומנסה להאשים אותו בכל דבר שקורה לך.״
״ליאם באיזה צד אתה ?״ שאלתי בטיפת כעס.
״של הצדק ?״ שאל ונראה מבולבל. גלגלתי את עיניי וחטפתי מידו את הבירה, מתכוון לשתות אך מיד עוצר בעצמי ומחזיר לו את הבקבוק.
״אני לא צריך את זה״ מלמלתי, ובכן, אנסה להיות פחות נוקשה על הארי.
לאחר שנפרדתי מליאם ולקחתי את מייסון לגן, הלכתי לעבודה.
וכמו שמייס נח שבוע להחלים, כך גם הארי. אז זה אומר שהארי יהיה היום. למען האמת חששתי מלפגוש אותו, הפעם האחרונה הייתה שכמעט שכבנו בספה בביתו ועכשיו שוב המצב מוזר וכנראה לא יתקדם לשום מקום.
נכנסתי למעלית ולחצתי על הקומה הרצויה, מביט במראה ורואה שאני קצת זרוק, סידרתי את החליפה הפשוטה על גופי, מעביר את אצבעותיי בשיערי ונושם עמוק. דלתות המעלית נפתחו ויצאתי, מתפלל שהארי נמצא במשרד שלו ולא אצטרך לפגוש בו-
״לואי ?״
הסתובבתי, חש הקלה, זה היה ג׳וש, עובד חרוץ.
״בוקר טוב ג׳וש״ אמרתי בחיוך ונעצרתי, נותן לו להגיע אליי.
״בוקר טוב... מה זה אומר לגבינו ? כל העובדים האם אנחנו ממשיכים כרגיל או ש-״
״ג׳וש, לאט״ קטעתי אותו, הוא נראה קצת לחוץ ״על מה אתה מדבר ?״
״על התביעה שהגישו נגד החברה״ ג׳וש אמר ולבי נחת, על מה הוא מדבר ?!
״א-אני רק הגעתי, לא שמעתי על זה״ אמרתי מבולבל ״תמשיכו כרגיל, אעדכן אתכם מה קורה.״
הלכתי למשרדים, למה זה תמיד הבעיה שלנו ? אם גרג ושאר הצוות הבכיר לא היה יושב על התחת שלו בחוסר מעשה, זה היה עוזר.
פתחתי את דלת המשרד של רוקי, מרגיש שנשימתי נעלמת מריאותיי כשראיתי את הארי יושב איתו.
״בדיוק בזמן, שב״ רוקי אמר, עמד כמו מרצה באוניברסיטה למען השם.
התיישבתי ונתתי מבט בהארי שהתבונן בי לאורך כל הזמן הזה מהרגע שנכנסתי עד עכשיו.
״בוקר הארי״ אמרתי, וחיוך קטן בצבץ מצד פיו, ממזרי ולא מובן. הוא שלח הנהון והסתכל על רוקי. האם יש בעיה ? ובכן יש, ואין. אני לא יודע... אין בוקר טוב לואי ? אני לא צריך בוקר טוב, קיבלתי בוקר טוב מג׳וש וזה מספיק.
״יש תביעה נגד החברה, התביעה הזאת לא הגיונית ושיקרית, מישהו מנסה לגרום לה להיראות אמינה ולהפיל אותנו.״ רוקי אמר ״זאת אפילו לא חברה מתחרה, חברה של מדענים ש... אני לא בטוח, לא באנו להם טוב בעין ?״
״אני אטפל בהם״ הארי מלמל וסיבב עט בין אצבעותיו. לבי נחת ובחנתי את המבט הקשוח שלו, שהוא אומר שהוא יטפל בהם ישר עלה לראשי תמונה שלו מכה אנשים בעלי חלוקים לבנים ומשקפיים עגולות.
״מצויין״ רוקי אמר
״אצטרף אליו !״ מיד קראתי, ושתיהם הסתכלו עליי כאילו זה היה כלכך מוזר עכשיו.
״נהדר נצא עכשיו.״ הארי אמר והסתכל עליי.
״עכשיו ?״ שאלתי, זה נראה שהוא מתגרה בי בכוונה, עכשיו זה לא קצת מוקדם מדי ? אני הרגע הגעתי הנה. ״אני מוכן״ קמתי ממקומי, יצאתי מהמשרד אל עבר המעלית ויכולתי לשמוע רק את צעדיו בעקבותיי. כשהמעלית הגיעה נכנסנו אליה וכשבאתי ללחוץ על הכפתור של קומת הקרקע היד שלי התנגשה בשלו ומיד הורדתי אותה יחד עם מבטי, שומע ממנו גיחוך ואת צליל הלחיצה על כפתור המעלית.
״כשאמרת שנטפל בהם...״ בלעתי רוק, מביט בו והוא עמד בשילוב ידיים, מבט רציני שגרם לחבי להלום בחוזקה, לעזעזל איתו. ״מה התכוונת שנעשה ?״
״נכרות את ראשם ונתלה אותם במקום המנורות״ אמר ובאתי להגיב בצורה פרנואידית עד שצחק, הו... כמובן שיצחק. ״נתעמת איתם לואי״
״במילים ?״ שאלתי, הוא משך בכתפיו כאילו ולא הייתה אפשרות אחרת.
״חשבת שאכה אותם ?״ שאל, עשה צעד קטן, גיחך וחשף גומות יפהיפיות וטהורות. ״אני נשבע לך שאני עדין לואי״ אמר, מושיט את ידו וליטף את פניי. לבי הלם כה חזק ודמי הלם בעורקיי, הרגשתי פצצה מתקתקת, התרסקות מתעתעת. הסתכלתי לירוק שבעיניו והוא התקרב, אך עם שפתיו לאוזני ללחוש לי ״עד שתבקש ממני לא להיות.״
הרגשתי שנשימתי נעלמה מריאותיי ונהייתי חלש, מתיחה קטנה בין רגליי שגרמה ללחיי להאדים בין שנייה. ולפתע הוא התרחק בדיוק כשדלתות המעלית נפתחו. בלעתי רוק, מתעשת על עצמי ויוצא אחריו. הסתכלתי עליו מאחור, על השיער הקצת פרוע אך מסודר בו זמנית, ההליכה הסקסית שלו וכתפיו הרחבות, הצבעים הכהים שתמיד לובש ומתאימות לו בדיוק, הוא גרם לי לאבד את הראש. אבל לא נתתי לזה להפריע, אנחנו באמצע עבודה עכשיו למען השם.
נכנסתי למכונית שלו, מתיישב וחוגר חגורה, ולמרבה ההפתעה גם הוא חגר. זה לא התאים לו.
״זה במרחק עשר דקות מפה״ הארי אמר בזמן שהסתכל בטלפון שלו, לאחר מכן הכניס אותו לכיס והניע את המכונית.
״אני לא ממהר״ אמרתי והסתכלתי מהחלון, אבל הוא עדיין לא התחיל בנסיעה.
״אתה נראה לחוץ לראות אותי״ אמר ולבי הלם בחוזקה, אני כן, אני לא יודע למה.
״אל תחמיא לעצמך הארי״ מלמלתי, לא מביט בו.
״תמיד היית לחוץ בקרבתי, די אהבתי את זה״ אמר ומיד הבטתי בו
״אהבת את זה ?״ שאלתי מבולבל
״נתת לי שליטה״ אמר ומיד פערתי את פי
״הארי-״
״מה ?״ מיד קטע אותי בחיוך ״אני אומר לך בפנים, מספיק עם כוחניות, לא אכפת לי מזה״
״שקרן״ אמרתי בחצי חיוך, אחרי שפיתה אותי במעלית קודם אז זה רק מראה ההיפך. ״אתה מת על זה״
״נכון״ אמר בחיוך ונשך את שפתו התחתונה. ״וזה מדליק אותי לראות אותך כך״
״א-איך כך ?״ שאלתי קצת נבוך. הוא בחן את גופי במבט כלכך סקסי, שנאתי שהוא יודע איך להדליק אותי והרגשתי שאני לא יודע איך להדליק אותו.
״כך...״ פלט בשקט עם קולו הצרוד. הוא הושיט את ידו ללטף את פניי והאגודל שלו ליטפה את השפה שלי ״כאילו משהו בך תמיד נשאר תמים ולהוט״ מלמל, מחייך ומוריד ממני את ידו.
״ה-הארי בחייך, אני בן עשרים ושבע, איזה עוד תמימות קיימת בי ?״ שאלתי בגלגול עיניים, מרגיש את לבי הולם כה חזק בכל שנייה שלי איתו.
״היא קיימת רק איתי״ אמר ולבי החסיר פעימה, רציתי להתווכח על זה ולומר לו שהוא לוקח יותר מדי קרדיט, אבל ידעתי שמשהו בזה נכון. הייתי אחרת איתו, קצת ביישן יותר, ואפילו פתוח יותר. ושתיהם לא משתלבים כלל. השפלתי את מבטי בחיוך קטן, והוא החל בנהיגה. התבוננתי בו ונשכתי את שפתי התחתונה, מרגיש את לבי הולם בחוזקה ובטני מתהפכת. המבט המרוכז עד התפיסה הרפויה בהגה, זה כלכך נורמלי אבל אהבתי לראות את זה.
כשהגענו לבניין שבו נמצא המעבדה הסתכלתי מבולבל מסביב, זה נראה בניין סגור בכלל. הכניסה זה דלת רגילה עם חלון שקוף עליה, האיזור מלוכלך, הרצפה מלאה בכמה ניירות ועלים יבשים, בלעתי רוק ולמען האמת קצת חששתי.
״קדימה״ הארי אמר, גלגלתי את עיניי ונכנסתי בעקבותיו, אני שונא שהוא אמיץ, הרגשתי פחדן לידו. כמובן שניסיתי לא להראות את זה.
בפנים היה מסדרון חשוך, היה ריק.
״ה-הארי, בוא נחזור״ מיד אמרתי, גורם לו להיעצר ולהסתכל עליי בחצי חיוך משועשע, גלגלתי את עיניי. ״זה ברור שטעינו במקום-״
״מעבדה, קומה רביעית.״ הארי אמר, תוך כדי שקרא בשלט ואז זקף את גבותיו לעברי והתחיל ללכת, בלעתי רוק בפחד והלכתי אחריו. לפתע הוא עצר במעלית ומיד לקחתי צעד לאחור.
״לא לא לא״ אמרתי במהירות, עומד מולו ומנסה למשוך את תשומת ליבו ״הבניין הזה מפחיד, אנחנו ניתקע במעלית״
״נמצא דרך להעביר את הזמן עד שיגיע החילוץ״ אמר בחיוך פלרטטן ולבי החסיר פעימה, הוא השאיר אותי חסר מילים.
״ה-הארי״ פלטתי, ודלתות המעלית נפתחו. הוא הסתכל עליי בחיוך ונכנס פנימה, הרגשתי שהרגליים שלי רועדות מרוב פחד. הסתכלתי על חדר המדרגות החשוך, על המסדרונות החשוכים שחוץ מאור השמש שחודר מהחלונות, אין אור אחר. ואז הסתכלתי על הארי שבמעלית המוארת בעלת המראה הנקייה, ואם המראה נקייה סימן שיש פה אנשים. נכנסתי בעקבותיו, מרגיש את הרעד הקטן בגופי, הרגשה לא הכי טובה. כשדלתות המעלית נסגרו פלטתי נשימה.
״אני פה״ הוא אמר ברוגע וזה גרם לי לגחך ״בחייך...״
״אם היה לך אקדח זה היה עוזר״ אמרתי בגלגול עיניים
״יש לי סכין אם זה עוזר...״ מלמל ואני גלגלתי את עיניי, הציניות הזאת לא מצחיקה ! הסתכלתי עליו וזקפתי את גבותיי כשראיתי אותו שולף אולר מתוך כיסו, הוא פתח אותו לסכין חדה ומבהילה.
״ה-הארי, זה מסוכן ! תסגור את זה !״ אמרתי, הוא גיחך וסגר את הסכין, מכניס חזרה לכיסו. הוא קיבל איקס במבחן ׳האם הוא מוכן להיות אבא׳, אבל יש לו גם וי אחד על שקנה את בובות החיילים. תיקו.
דלתות המעלית נפתחו וגם פה היה חשוך, איך בשעה כזאת כלכך ריק ? כמעט שתים עשרה, אנשים צריכים לעבוד.
״בשביל מה הבניין הזה קיים ?״ הארי שאל ויצא באיטיות, הדרך שבה בחן את הכל בכלכך רציניות, קצת הרגשתי בטוח.
״הארי, אני מתערב איתך שהתביעה לא הגיעה מפה.״ אמרתי, נושם עמוק והוא הלך לכיוון אחד, כמו עיוור וחירש כי התעלם מדבריי. ״מה יש שם ?״
״מעבדה״ אמר בפשטות ונכנס, אך עצר בפתח. ״אני חושב...״
התקרבתי במהירות וגיליתי חדר מבולגן, ניירות מפוזרות ברחבי החדר, עציץ בפינת החדר עם עלים ירוקים, זה אומר שמישהו משקה אותו. צמצמתי את גבותיי בבלבול והתקרבתי אל השולחן בזמן שהארי חיטט בארונות.
״הכל פה נראה כלכך מיושן, כאילו אף אחד לא נמצא פה״ אמר
״העציץ ירוק, מישהו משקה אותו״ אמרתי, מסתכל עליו בחיוך מתגאה ״אני יכול להיות בלש, אני יודע.״
״קצת מפחיד״ הוא אמר בזמן שחיטט ״יותר מדי מספרים, תאריכים... מה זה ?״
על השולחן היה תג שם קטן, תפסתי אותו ולבי נחת כשקראתי את השם.
״ה-הארי...״ הרגשתי שאני נחנק.
״כתוב פה-״ הארי עצר את המשפט ומיד הסתכל לכיוון אחד ״יש פה מישהו״
״מה ?!״ קראתי בלחץ והרגשתי שקפאתי במקומי, הוא הסתכל בעיניי. ״ה-הארי, אני יודע של מי המעבדה הזאת״
״מה ?״ הוא הסתכל עליי מבולבל
״מייק״ אמרתי, בולע רוק בלחץ, שומע צעדים מתקרבים. ״הוא היה השותף של דרק, שתיהם עשו עליי את הניסוי הזה.״
״תישאר מאחוריי״ הארי אמר ונעמד ממול הכניסה, עד שמישהו בא מולו.

מ-מה ?