״תוכל לבוא ?״ הארי שאל, עצמתי את עיניי בתסכול והסתכלתי על ג׳ק שישב בספה רגל על רגל והתעסק במכשיר הטלפון שלו. יום שלישי שהארי מבקש שאבוא אליו ולבסוף אני ישן אצלו.
״כן, כמובן״ אמרתי. הרגשתי כאילו אני השומר שלו, לא רציתי אפילו לחשוב על זה שהוא יזיק לעצמו. והקרבה אליו עושה לי טוב, כמה שזה היה רע ושגוי.
ניתקתי את שיחת הטלפון והסתכלתי על ג׳ק, נושך את שפתי ומרגיש לחוץ. ״ג׳ק ?״ קראתי, מגחגח בגרוני והוא התעלם והיה אדיש אליי, כפי שהיה בימים האחרונים. ״אני שוב הולך לליאם, בסדר ?״
הוא הרים את מבטו בחיוך, משך בכתפיו והמשיך להתעסק בטלפון שלו. ובכן, זה לא היה בסדר, זה היה אחרת.
״ג׳ק-״
״לואי פשוט תלך״ לפתע קטע אותי. ״אתה משאיר את מייסון אצל אמא שלך למשך שבוע ונעלם מהבית, במילא אין לי מה לומר בנושא...״
״מה ? זה לא ככה״ אמרתי וצעדתי לעברו
״אתה לא רואה את זה אפילו״ אמר וצמצם את גבותיו ״דיברתי עם ליאם אתמול, אני יודע שלא היית אצלו.״ לבי נחת ועיניי נפערו
״ג׳-ג׳ק-״
״לפחות תהיה קצת גבר להגיד איפה היית״ אמר וקם מהספה בכעס, הולך למטבח ופותח את ברז המים בכדי לקבל הסחת דעת ממני. עצמתי את עיניי בתסכול ופלטתי נשימה.
״אתה לא תבין את זה״ אמרתי, לחוץ ונושך את שפתיי בלי סוף
״אתה לא מנסה לגרום לי להבין... ממתי אתה מסתיר ממני דברים ?״ שאל
״ג׳ק אני לא״
״אתה בוגד בי ?״ הוא קפץ עם השאלה, ולמען האמת לא כעסתי ששאל את זה כי הייתי חושב את אותו הדבר אם היה נעלם ככה.
״לא, לא״ מיד אמרתי
״אז מה קורה ?״ שאל, סגר את ברז המים וניגב את ידיו עם מגבת שלאחר מכן זרק אל השיש ועמד בשילוב ידיים, ממתין שאשיב לו.
״ביקשתי מהארי לבדוק אם הוא יכול להיות תורם מתאים למייסון״ סיפרתי, לא מסתכל לעיניו שכרגע ניסו לשרוף אותי מכעס.
״הארי הארי הארי...״ אמר וגיחך, מגלגל את עיניו ונושם עמוק עד שהסתכל עליי בחזרה ״למה דווקא הוא ?״
״אני נואש, ג׳ק״ אמרתי ״הלכתי איתו לרופא וקיבלנו חדשות לא כאלה מסעירות, יש לו בעיה שכרגע אני עוזר לו להתמודד איתה״
״מה ?״ ג׳ק שאל ״אתה ? למה ש-״ הוא עצר את עצמו, מהדק את שפתיו ונושם עמוק ״אני לא מבין... כל הזמן הזה היית אצלו ?״
״ג׳ק, רק אל תתחרפן-״
״אל תתחרפן ?! אתה צוחק איתי ?״ צעק ״כל יום אני מחכה לך שנבלה את היום יחד ואתה הולך להזדיין עם ההארי הזה !״
״אני לא עושה איתו דבר״ אמרתי, ואז דמעות הופיעו בעיניו.
״אתה ישנת אצלו פעמיים, ואתה חוזר שוב ושוב בכל יום, אז אל תגיד לי שלא קורה דבר.״ אמר. לא יכולתי לומר דבר, אבל באמת לא קרה בינינו דבר. ״אני לא מזהה אותך יותר״
״מה ? ג׳ק-״
״לא״ קטע אותי, מסרב להביט בי עם עיניו הדומעות. ״אני רוצה קצת זמן לואי״
״להירגע ?״ שאלתי מבולבל, למה הוא מתכוון ? צעדתי אליו אך הוא מיד לקח צעד לאחור שגרם ללבי לנחות. למה הוא מתכוון ?
״אני רוצה זמן לבד.״ אמר, מביט בי לבסוף.
״אתה נפרד ממני ?״ שאלתי מבולבל, והוא לא השיב, הוא יצא מהבית בטריקת דלת.
עמדתי קפוא ומבולבל במקומי, זה לעולם לא הפך לקיצוני כלכך. הייתה רק פעם אחת שנפרדנו, לאחר חצי שנה. אך לאחר מכן היינו יציבים תמיד, רק ריבים רגילים של כל זוג ולא יותר מזה. עד עכשיו.
למרות זאת, נסעתי להארי.
משהו בתוכי כעס על זה שלא הלכתי אחר ג׳ק אבל כן הלכתי אחר הבחור ששבר את לבי. האמנתי שלא הייתה לו ברירה, להארי, ואולי סלחתי לו. עצרתי את המכונית מחוץ ביתו של הארי ולא יצאתי, לקחתי לעצמי כמה דקות להירגע ממה שקרה עכשיו, לא רציתי שזה יתפרץ בפנים.
כשהרגשתי רגוע מספיק נכנסתי לביתו של הארי, לא דופק. הוא ישב בספה והזיע, הוא תמיד נראה כלכך רע בלילות, מזיע ולחוץ, כפות ידיו רועדות... כמה זמן הוא השתמש ? תהיתי אם זה היה לאורך כל השנים הללו.
״אני פה״ אמרתי והתיישבתי לצידו, מניח את כף ידי על הברך שלו ומביט בו
״בסוף אצטרך לשלם לך על שירותי הבייביסיטר שלך״ אמר ונשען לאחור, מביט בתקרה. צחקתי והשפלתי את מבטי.
״אני תמיד פה הארי״ אמרתי, ואז הוא עצם את עיניו. הוא לא האמין למשפט הזה.
״איפה מייסון בכל הפעמים האלה ?״ שאל בקולו השקט והצרוד.
״הוא ישן אצל אמא שלי, הוא אוהב להיות אצלה הם מבלים הרבה יחד״ אמרתי, מסתכל עליו ומרגיש את לבי מחסיר פעימה, שפתיו פרודות ושיערו פרוע על מצחו. הושטתי את ידי לסדר אותו והוא פקח את עיניו להביט בי.
״בוא לחדר שלך״ אמרתי, קם מהספה והוא גיחך
״אני לא עייף״ אמר
״אני לא שואל״ אמרתי ואז הוא חייך שוב, מביט בי, זה בדיוק כמו להתווכח עם מייסון על לעלות לישון. הושטתי את ידי והוא אחז בה, קם וצועד לבדו לחדר שלו. עמדתי בכניסה בשילוב ידיים, צופה בו פושט את הגופייה מגופו ונשכב במיטה, הוא נראה כלכך חלש. ״שתית משהו היום ?״
״כן, וגם אכלתי״ אמר, משיב על השאלה הנוספת שהתכוונתי לשאול. ״אחותי לקחה אותי למסעדה, שאכיר טוב יותר את גרג״
״היי, לא שאלתי אותך לגבי זה״ מיהרתי להתיישב במיטה לידו ״אחותך ? אמרת שלא הייתה לך משפחה״
״כשאם ג׳יי מת היא יצרה איתי קשר, היא ידעה שאני קיים כל השנים האלה ופחדה להתקרב, היא גדולה יותר והתגוררה עם הדודים שלי כל החיים שלה.״ סיפר.
״איך אם ג׳יי מת, הארי ?״ שאלתי שוב, אתמול הוא התחמק מהשאלה. נשכבתי בהדרגתיות מולו והתבוננתי בו, הוא עצם את עיניו וקימט את גבותיו.
״הרעילו אותו, מי שעשה את זה גרם לזה להיראות כלכך פשוט להרוג את הבן אדם הזה...״ מלמל, לא פקח את עיניו.
״למה אתה לא מדבר על זה ?״ שאלתי מבולבל ״זה טוב שהוא מת״
״זה ישמע מוזר אבל...״ הוא פקח את עיניו והסתכל לקיר שמאחורי ״פתאום הרגשתי אבוד״
״מה ?״ שאלתי מבולבל ״לא חופשי ?״
״מה זה חופש, לואי ?״ שאל, פלט נשימה חנוקה ״לעולם לא הכרתי את החופש. השותף שלי, וויל, התאבד כשבוע לאחר מכן״
״א-אני זוכר את וויל״ אמרתי בשקט, פגשתי אותו בעבר.
״הוא היה המשפחה שלי, אמרנו שנגן אחד על השני תמיד אבל הוא איבד את זה לגמרי, הוא בקושי ישן, הוא היה בטוח שאם ג׳יי ירדוף אותו לאחר המוות ו... לא לקחתי את כל מה שאמר ברצינות, אמרתי לו להתגבר על זה, כשאני בעצמי נחרדתי מכל מה שקרה״
לא הצלחתי להבין למה נחרד, למה שלא ישמח מזה שהבן אדם שהרס את חייו מת. שהוא סופסוף קיבל חופש.
״ואז מצאו אותו תלוי בביתו״ אמר בנשימה אחת ובלע רוק לאחר מכן ״לא היה לי אף אחד, ככה כל העובדים של אם ג׳יי הרגישו כשהוא מת. שנאנו אותו עד עמקי נשמתינו אבל חיינו בשבילו, ואז כולם הרגישו כלום.״
״יכלת להתחיל לעבוד, להכיר חברים חדשים, לעצב את עצמך מחדש-״
״זה לא עובד ככה לואי״ קטע אותי בטון גס ״הנפש שלנו נשחטה, ראינו רצח בעיניים, איך נהפוך לאנשים מן המניין ?״
״איך אתה הפכת לכזה ?״ שאלתי והוא הסתכל לעיניי
״כמו כולם יכולתי להמשיך עם הפשע, אבל אחותי מצאה אותי.״ סיפר ״הייתי שבור, הייתי מתעורר מסיוטים בלילה בצרחות, לא עונה לטלפונים וכל בן אדם שרק פנה אליי ברחוב הייתי מוכן לתקוף אותו, רק במידה והוא לא יהיה סתם איש תמים שירצה לדעת מה השעה.״
״איך קוראים לאחותך ?״ שאלתי, בולע רוק ומנסה קצת להעביר נושא מהחיים הרעים שעבר.
״ג׳מה״ אמר בחיוך קטן, ופתאום נראה כלכך טהור. ״היא וגרג אימצו אותי לביתם, היא שלחה אותו לקבוצות תמיכה ולעולם לא שיתפתי אותם, פשוט ישבתי ושתקתי, עד שהפסקתי להגיע...״
״לא דיברת על זה לעולם ?״ שאלתי, הוא הסתכל עליי כששפתיו התפוחות פרודות, הוא בחן אותי ואז הניד בראשו.
״עכשיו, זאת הפעם הראשונה בחיי שאני מדבר על זה ככה.״ אמר ולבי החסיר פעימה. רציתי להעלות את השאלה למה דווקא אני, אבל לא רציתי לנסות לגרום לעצמי להישמע מיוחד בעיניו, הוא סומך עליי פשוט. ״גרג הציע לי עבודה אצלו, רק תוכנית של לימודים לשנה ואוכל להיכנס״
״אתה ? לימודים ?״ גיחכתי והוא גלגל את עיניו
״תשתוק, הייתי טוב בזה״ אמר. נשכתי את שפתיי בחיוך, עדיין לא מצליח לדמיין אותו יושב עם עט ביד וכותב במחברת.
״ידעתי שהיו לך פרוטקציות בשביל להגיע הנה״ אמרתי, זאת הייתה עקיצה, אך אני מקווה שלא הסתכל על זה כך.
״בחייך, עבדתי נורא קשה.״ הגן על עצמו ״בחור שלא למד מעולם מוציא ציונים כלכך טובים, מי היה מאמין ?״
״איך באמת ?״ שאלתי, הוא חייך והידק את שפתיו
״זה היה תחליף לכל מה שעשיתי בעבר, לימודים.״ אמר ״גם חידשתי את מדף הספרים שלי, אני קורא״
״הארי אני חייב להגיד זה ממש מרשים״ אמרתי חסר נשימה וגאה, מרגיש את הדמעות עומדות בעיניי מהתרגשות.
״ואני יודע שאמרתי שבאתי הנה בגללך, זאת לא בדיוק האמת. גרג רצה שאעבוד איתו, בהנהלה בדרגה שלו, ואז שמעתי את השם שלך יום אחד...״ סיפר וניצוץ הופיע בעיניו, לבי הלם בחוזקה ואיברי בערו בגופי. ״לא חשבתי שזה יהיה באמת אתה, לא האמנתי שאחרי כלכך הרבה זמן, לא חשבתי ש-״ הוא נקטע ולקח נשימה, מביט בי כאילו הייתי הדבר הכי חשוב בעולם. ״לא חשבתי שאראה אותך שוב.״
הרגשתי את הדמעות עומדות בגרוני ואת שפתי התחתונה רועדת, ליטפתי את פניו ועצמתי את עיניי בתסכול, מביט בו שוב.
״ביקשתי מגרג לעבוד איתך ועם רוקי, לא חשבתי על כסף, על הדרגה, על כלום״ אמר. ״ואני יודע שלא שכחת אותי״
איך אוכל לשכוח ? שאלתי את עצמי, מביט בו ואומר ״למה אתה חושב שלא שכחתי ?״
״אתה עונד את הטבעת שלי ארבע שנים, לואי״ אמר ולבי החסיר פעימה, התבוננתי על הטבעת הכסופה עם היהלום השחור, מגחך ונושך את שפתיי. ״למען האמת היה לה סיפור, תמיד שאלת״
״גנבת אותה ?״ שאלתי שוב כעקיצה והוא צחק וגלגל את עיניו.
״היא הייתה של אבא שלי, מתנה מאמא שלי לנישואים שלהם. תמיד כשהסתכלתי על הטבעת נזכרתי להישאר בן אדם, לא לאבד את עצמי יותר מדי... הלוואי וזה היה כלכך פשוט״
״זה עבר, אתה במקום טוב יותר״ אמרתי, מעביר את אצבעותיי בעדינות על פניו והוא הנהן.
״אני עדיין אבוד, שבור...״ מלמל ועצם את עיניו, ושוב הוא נראה כלכך פגיע מולי.
״אתה הבן אדם הכי חזק שאני מכיר״ אמרתי והוא פקח את עיניו, בלעתי רוק שצרב בגרוני. הוא עזב עם אם ג׳יי בשביל להגן עליי, הייתי כלכך חשוב עבורו ?
״אימונים ותזונה״ אמר, צחקתי מיד מההומור החד שלו.
״אל תדבר איתי על אימונים ותזונה בבקשה...״ פלטתי
״מה קרה עם קפה בלי סוכר ?״ שאל ומיד צחקתי, הכינוי הזה מגוחך.
״הוא נפרד ממני״ אמרתי ומבטו של הארי נשאר בדיוק כמו שהיה לפני שאמרתי את זה, אולי בצבוץ של חיוך מקצה שפתיו. ״ממש לפני שבאתי הנה, הוא התחרפן שאני בא אליך וישן אצלך ו...״
״אתה יכול להאשים אותו ?״ הארי שאל.
״בצד של מי אתה ?״ שאלתי בחזרה
״אם היית שלי והיית מתראה עם מישהו ככה״ אמר ועצם את עיניו בכעס. אם היית שלי, המשפט הזה נחרט בראשי עם הקול שלו.
״לא הייתי עושה את זה״ גיחכתי, אמרתי שלא אעזוב אותו.
״אתה עושה את זה עכשיו, לג׳ק״ אמר בקולו הצרוד. לבי החסיר פעימה ואז הבנתי, אני עושה את זה. הסתכלתי עליו ונשכתי את שפתי מבפנים. ״אתה מתכוון לסדר את זה ביניכם ?״
הסתכלתי עליו וזקפתי את גבותיי בבלבול, תוהה מדוע הוא שואל את זה.
״אני לא יודע״ אמרתי ולפתע היה לו חיוך
״אתה איתו זמן רב ואתה לא יודע ?״ שאל
״תראה, זה לא קשור לזמן פשוט יש בינינו הרבה מריבות וחילוקי דעת שלפעמים אני לא בטוח אם זה דבר ששווה להילחם עליו״ אמרתי במהירות
״ולאהוב... אתה אוהב אותו ?״ הקול שלו כלכך צרוד ועמוק, מפעים את לבי בכל מילה שנאמרת.
״ממתי אתה שואל שאלות כאלה ?״ שאלתי והיה לו חיוך
״אתה מתחמק״ אמר.
״א-אני לא מתחמק״ גמגמתי, ובכן, אהבתי את ג׳ק, ברור שאוהב אותו הוא חלק גדול מחיי. אבל, יש את האבל. ״אני לא רוצה לדבר עליו״
״על מה אתה כן תרצה לדבר ?״ שאל וליקק את צד פיו. מושיט את ידו ללטף את פניי ומחליק את אצבעותיו לסנטר שלי. לבי הלם בחוזקה ובטני נקשרה במיליון קשרים עד שנקרעה במכה מענה. הוא התקרב ושפשף את אפו כנגד שלי, חשתי שנשימותיו והפכתי לחלש, מרגיש את איבריי מתכווצים, את ברכיי רועדות ודמי בוער. החלקתי את שפתיי כנגד שלו אך הוא קצת הרחיק את פניו, מתגרה בי כשהבין שאני כלכך רוצה לנשק אותו עכשיו. חייכתי חיוך קטן, תופס עם ידי את הסנטר שלו ומתקרב, מחבר את שפתינו לנשיקה אחת מושלמת. שפתיו נעו באיטיות כנגד שלי, הרגשתי שאני קורס פה לצידו, נופל ומתרסק עשרות פעמים, זה הרגיש חלום. לבי הלם כה חזק, הרגשתי קשור אליו, שהחלק החסר הושלם אצלי. הוא משך אותי קרוב אליו מאגני, גורם לי לפלוט אנחה קטנה לתוך שפתיו שלפי איך שנישק אותי מהר יותר זה הדליק אותו. תחבתי את אצבעותיי לשיערו המושלם, מהדק ומנשק את שפתיו כאילו וזה היה אוויר לנשימה בשבילי, מרגיש את הלשון שלו נקשרת בשלי עשרות פעמים ואת גופי נכנע לו.
ואז ההרגשה הזו בערה בלבי, ההרגשה שכובתה ברגע שעזב, שחשבתי שהיא חלק מת בתוכי, היא בערה שוב והרגשתי חי, הרגשתי עוצמה בגופי, הרגשתי חזק.
״לא...״ לפתע הוא עצר את הנשיקה, מתנשם ונשכב על גבו בעיניים עצומות. הסתכלתי עליו מבולבל, לעולם לא יכולתי לצפות ממנו להפסיק את הנשיקה הסוערת, הייתי יותר מצפה ממנו לקרוע את בגדיי ולקיים איתי יחסי מין סוערים.
״לא ?״ שאלתי בשקט.
״אתה לא רוצה לעשות את זה״ אמר, ואז גלגלתי את עיניי בטיפת כעס כי הוא חשב שהוא יכול להחליט בשבילי, אבל נשמתי עמוק והבנתי שאולי הוא צודק, ואז חלק בלב שלי צעק שהוא לא, הוא טועה לגמרי.
״אתה רוצה ?״ שאלתי אותו, בולע רוק ומרגיש לחוץ. הסתכלתי לירוק שבעיניו ממתין לתשובה מורטת עצבים.
״כן, אין לך מושג כמה״ אמר בלחש ולבי הלם בחוזקה. חייכתי והתקרבתי אליו, מנשק את שפתיו שוב, מרגיש כלכך שלם עם ההחלטה הזאת.
״אז אל תחליט בשבילי״ אמרתי, והיה לו אש בעיניים כשהביט בי. הוא חייך ועצם אותן, נושם עמוק.
״לגבי שום דבר ?״ שאל והחליק את ידו מתחת לחולצה שלי, גורם לי לקפוץ מבהלה ומיד להוציא אותה. הוא גיחך ולא חזר על זה שוב.
״לא עכשיו״ אמרתי, הוא הנהן. לא אשכב איתו עכשיו, גם אם אני רוצה, זאת אולי לא תהיה ההחלטה הנכונה. הנחתי את ראשי על כתפו, עוצם את עיניי ומרגיש את הזרוע שלו עוטפת אותי, ולעולם לא הרגשתי יותר בבית מעכשיו.