הסתכלתי על ג׳ק שישב מולי, שלחתי לו חיוך רך והוא נתן לי אחד בחזרה.
״אז מה תרצה להזמין ?״ ג׳ק שאל, מעיין בתפריט ומלטף את סנטרו. אני לא זוכר את. הפעם האחרונה שיצאתי למסעדה.
״אני אלך על ההמבורגר״ אמרתי, ומשום מה היה לו מבט מוזר.
״אתה תמיד הולך על ההמבורגר, לא תרצה לנסות משהו אחר ?״ שאל, אף פעם לא הבנתי את זה. למה אנשים מצפים ממני לנסות אוכל שאני לא מכיר על פני אוכל שאני אוהב ?
״לא״ אמרתי לו בחיוך, רק כדי שזה לא ישמע רע מצידי.
״בסדר... אני אקח את החזה עוף עם הסלט בצד״ אמר, ושוב, רציתי שגם הוא יאכל המבורגר, אבל הוא שומר על התזונה שלו אז אני לא חושב שזה אי פעם יקרה. גלגלתי את עיניי והושטתי לו את התפריט שלי, הוא הושיט את זה למלצר שעמד לידנו ורשם הכל בפנקס קטן
״משהו לשתות ?״ המלצר שאל
״קולה״ אמרתי בזמן שג׳ק אמר
״מים״
כמובן... המלצר הלך ונשארתי רק עם ג׳ק, רציתי לדבר איתו בלי שזה יהיה מביך, הבטחתי שתמיד אהיה כנה איתו לגבי הכל וגם אם זה משהו שהוא לא יאהב אני לא יכול לעשות דברים מאחורי גבו.
״אז... היום בבוקר הלכתי עם הארי לבדיקות״ אמרתי, מרים את גבותיי ובוחן את תגובתו. הוא הסתכל הצידה ונשם עמוק, לבסוף הביט בי.
״בדיקות ?״ שאל ברוגע, הוא החזיק את עצמו. אני יודע שמה שהוא רצה לומר היה ׳למה לעזעזל הלכת עם הארי לבדיקות ?׳
״כן לראות אם הוא יוכל להיות תורם אפשרי למייסון״ אמרתי והוא גלגל את עיניו
״לואי יש כלכך הרבה אנשים, ודווקא ממנו ?״ שאל.
״ואם תהיה התאמה ? זה יהיה מושלם״ אמרתי והוא לבסוף הנהן בתבוסה.
״אתה צודק, מייסון העיקר פה״ אמר והחזיק את ידי על השולחן ומיד חייכתי אליו
״בדיוק״ אמרתי, מתקדם לנשק נשיקה קטנה לשפתיו אך הצלחות של האוכל נכנסו בינינו וגרמו לי להתרחק, המלצר הניח את ההמבורגר העסיסי שלי עם הצ׳יפס לידי, ולג׳ק הביאו את החזה עוף העצוב שבוכה בצלחת. ״תרצה ביס ?״
״מה פתאום״ ג׳ק סירב במידיות, חתך את חזה העוף ואכל. זה נראה נורא.
״אני והארי ביחסים די טובים, זאת אומרת, רק שתדע שלא תדאג או-״
״כן, בסדר״ אמר באדישות ואכל, וזה פשוט ישב לי על הלב.
״אז... כאילו, סתם. הוא בחור בסדר, נחמד סך הכל-״
״לואי, תגיע לעיקר״ ג׳ק אמר והסתכל עליי, והרגשתי את הלחץ בוער בגופי.
״רקדתי איתו בחתונה של גרג״ אמרתי, רואה אותו מתעלם וממשיך לאכול ולבי נחת. ״ריקוד קטן, גם רוקי רקד איתו״
״זה נחמד״ ג׳ק אמר בחיוך קטן, התנהג באדישות שממש לא מתאימה לו. זקפתי גבה ונגסתי בהמבורגר, מביט בו תוך כדי ומריץ את הריב שהולך להיות כשנגיע הביתה, אך למרבה הבפתעה כשחזרנו הביתה לא היה שום ריב, הוא לא כעס על זה. אין לו על מה, זה סתם היה ריקוד קטן...
נשכבתי לצידו במיטה וחייכתי.
״היה נחמד לצאת היום״ אמרתי, מתקרב ומנשק לשפתיו
״כן, נהניתי״ אמר בחיוך, ליטף את פניי ״לואי...״
״כן ?״ שאלתי, מביט בו והיה לו מן חיוך
״אני שמח שאתה אמרת לי את זה״
״שהיה נחמד לצאת ?״ שאלתי מבולבל, אני אומר את זה אחרי כל יציאה, גם כשלא נחמד באמת.
״לא, על הבחור הזה״ אמר, וידעתי שהוא דיבר על הארי ופשוט לא רצה לומר את שמו ״אני אמנם לא מאמין בידידות לאחר ששוכבים עם מישהו, אבל אני סומך עליך.״
״ג׳ק״ אמרתי בחיוך קטן והתכרבלתי לצידו, מתעטף בזרועותיו ונרדם.

***

״קדימה !״ קראתי ורצתי במסדרון, הארי הולך באדישות ומגלגל את עיניו כל מספר שניות. ״התוצאות הארי !״
״אתה לא קצת מגזים ?״ שאל מאחורי, נעצרתי והסתכלתי עליו בכעס. ״לואי, התור בעוד עשר דקות״
״בסדר אבל מה אם-״
״לא מה אם, תירגע״ אמר ועקף אותי בהליכה רגועה, זה כלכך לא התאים להארי שהכרתי בעבר. נשמתי עמוק והלכתי בעקבותיו. הוא התיישב מחוץ החדר של הרופא וישבתי לצידו, מסתכל על הדלת במעט לחץ, אבל לא רציתי לפתח ציפיות סתם כמו בכל הפעמים.
״זה מזכיר לי כשהלכנו לאולטרה סאונד״ הארי אמר לי עם חיוך ולבי החסיר פעימה. התבוננתי בזוג עיניו ועלה לשפתיי חיוך, אני זוכר שהלכנו יחד והוא נבהל.
״פשוט קיללת והתעצבנת...״ גיכחתי והשפלתי את מבטי
״כי זה לא הגיוני שגבר יהיה בהיריון״ אמר, ולמען האמת אני יכול להבין אותו. ״ובמיוחד לא ממני״
״אנוכי...״ מלמלתי וגלגלתי את עיניי
״זה שאני לא רציתי ילד לא הופך אותי לאנוכי, לואי״ אמר, מסתכל על הדלת של הרופא.
״תאמין לי שבאותם ימים גם אני לא רציתי ילד״ אמרתי, והוא הסתכל עליי עד שחייכתי לעברו, ברור שעכשיו מייסון הוא הדבר הכי חשוב בחיי ואני לא מתחרט על דבר. הדלת נפתחה ויצאה משם בחורה, מחייכת לרופא והולכת. מיד קמתי ואחזתי בידו של הארי, מושך אותו פנימה ומחייך
״בוקר טוב דוקטור״ אמרתי, לא ידעתי את שמו של הרופא, לעזעזל זה היה כתוב ממש מחוץ לדלת- הו, נכון. ״דוקטור אלברט.״
״בוקר טוב, שבו בבקשה״ אמר, התיישבנו בכיסאות שממולו והוא עיין במסמכים. הסתכלתי עלה הארי והייתי כלכך לחוץ. הוא נראה כלכך אדיש ורגוע. אני חייב לציין שהוא כלכך שונה מפעם, כלכך רגוע ושליו.
״מה אחוזי ההתאמה ?״ מיד שאלתי, הרופא הסתכל עלינו ושתק למשך כמה שניות.
״יש בעיה למען האמת״ הרופא אמר ולבי נחת, גילו להארי משהו ?! הכל בסדר ?! ״הוא לא יכול לתרום״
״מה ?״ הארי שאל מיד והיה מבולבל בדיוק כמוני
״זה מגוחך ! למה ?!״ קפצתי, מה הבעיה איתו ? יש לו מחלת מין ?
״צריכה קבועה של סמים״ הרופא אמר ולבי נחת. הסתכלתי על הארי שלא הכחיש דבר מזה, בלעתי רוק שצרב בגרוני והרגשתי כלכך כועס. ״זה משהו שאפשר לטפל בו תוך שבוע, אם הוא לא יצרוך שבוע אז נעשה את הבדיקה שוב. אני יכול להציע לכם מכוני גמילה-״
״לא, תודה״ הארי קטע אותו ויצא בסערה מהחדר. לא ידעתי מה לומר, פשוט קפאתי במקומי בהלם. כנראה שאחרי הכל הוא לא כלכך השתנה.
״תודה אלברט, אצור איתך קשר לגבי זה״ אמרתי, לוחץ את ידו במהירות וקם לצאת מפה, רץ במסדרון ומחפש את הארי עד שהבחנתי בבחור שהולך בכעס, ממתין במעלית ונכנס אליה, מיהרתי והספקתי להיכנס גם, מתנשם ומרגיש את לבי הולם בחוזקה.
״אני לא מאמין לך הארי״ פלטתי, מתנשם מהריצה הזאת עד למעלית. ״אני פשוט לא מאמין לך !״
״אף אחד לא הבטיח גם שאהיה התאמה-״
״הארי, עזוב את זה״ קטעתי אותו והוא הסיט את מבטו כמו ילד שנוזפים בו. ״אתה עדיין ממשיך עם השטויות האלה ?״
״פשוט אל תדחוף את האף שלך״ אמר בקשיחות ובדיוק המעלית נפתחה, הוא יצא והתעלם ממני, נראה קצת עצבני אבל לא קניתי את ההצגה הזאת, לא ארתע ממנו. מישהו צריך להחטיף לו סטירה ולהעיר אותו למציאות.
״אני אדווח על כך !״ קראתי ורק אז הוא עצר, סיבב את מבטו אליי ולא אמר דבר, אך המבט הכועס שלו שאל הרבה. ״כן, אני אדווח למשטרה״
״מה יצא לך מזה ?״ שאל בחצי חיוך, מניד בראשו כויתור ״פשוט תחפש לך תורם אחר.״
״שבוע, אתה לא יכול להפסיק שבוע ?״ שאלתי וצעדתי אליו, מרגיש דמעות שמאיימות לעלות. ״בבקשה הארי״
״אתה לא תבין אותי״ גיחך והסיט את מבטו ״זה הדבר היחידי שמרגיע אותי״
״עד שזה יהרוג אותך״ קולי היה חלש ולא רציתי לדמיין את זה. הסתכלתי לעיניו ונשמתי עמוק, הוא היה מעשן גם פעם, חשבתי שהוא התבגר ולמד טוב יותר מזה. ״מה מרגיע אותך חוץ מזה ?״
״אל תנסה לגרום לי להפסיק״ אמר, כאילו אני מדבר שטויות כרגע. ״ניסיתי כלכך הרבה פעמים ופשוט התחרפנתי-״
״מה מרגיע אותך חוץ מזה ?״ שאלתי שוב, קוטע את דבריו ולא מקשיב לו. הוא הסתכל לתוך עיניי עם ניצוץ מוכר ונראה כה פגיע כרגע, משהו שלא ראיתי בו לעולם.
״אתה.״ אמר, הידק את שפתיו. לבי הלם בחוזקה ונשימתי נעתקה בגרוני, לא הייתי בטוח ששמעתי נכון אבל... הוא אמר שאני.
״אני פה״ אמרתי והוא הסתכל עליי והניד בראשו
״לא כמו שהייתי רוצה״ אמר. השפלתי את מבטי והרגשתי את הדמעות שעלו לעיניי, שיפסיק להגיד את זה. הסתכלתי לעיניו והתקרבתי אליו, מבחין במבט המבולבל שלו. חיבקתי אותו חזק, עוצם את עיניי עד שהרגשתי את זרועותיו הגדולות עוטפות אותי ופניו שקועות בשיערי. לבי הלם כה חזק בבית החזה שלי ודמי בער בעורקיי, הרגשתי כלכך טוב לצידו, כמו שאני לא זוכר שהיה אי פעם עם מישהו אחר.
״אני פה הארי״ אמרתי בשקט, וכרגע הייתי עושה הכל בשבילו, והחיבוק הזה שבר משהו בתוכי וגרם לי להרגיש ש... הוא הדבר הכי חשוב בעולם בשבילי.
״אתה אומר את זה בשביל שאפסיק לעשן ואתרום למייסון, במידה ותהיה התאמה. אבל אחרי זה אהיה כמו חרא בשבילך״ הוא התנתק מהחיבוק ולקח צעד לאחור, לא הבנתי למה אמר את זה. למה הוא איבד תקווה בכל בן אדם, מי גרם לו להיות ככה ?
״לא, זה ממש לא נכון-״
״אל תזיין לי את השכל לואי, אני מכיר אותך״ אמר בחיוך קטן ומזוייף. לאחר מכן הוא הסתובב והלך הותיר אותי קפוא ואילם. ל-לא... זה לא כל מה שרציתי ממנו, זה לא נכון.