ג׳ק יצא מתחנת המשטרה ומיד חייכתי אליו, אך הוא נראה מבוהל.
״לואי-״
״לא, ג׳ק״ אמרתי לוקח צעד לאחור ומחייך חיוך מאולץ ״אל תשאל על זה״
״זה בהחלט לא מייסון״ אמר וליטף בעדינות את הלחי החבולה שלי, בלעתי רוק שצרב בגרוני והשפלתי את מבטי ״מי זה היה ?״
״אני לא מכיר אותו, פשוט התנפל עליי והכה אותי״ סיפרתי, פתחתי לג׳ק את הדלת במכונית והוא נכנס, נכנסתי אחריו. ״ישנת טוב ?״
״איפה הוא עכשיו ?״ ג׳ק שאל והתעלם משאלתי, התחלתי לנסוע ולא רציתי לדבר על זה יותר. עבר עליי לילה ארוך אתמול, כל מה שהיה אתמול לא היה אמור לקרות. ״לואי ?״
״הוא בכלא, אמרתי לשוטרים שהוא זה שהכה אותי״ אמרתי, נושם עמוק.
״שילמת לו בשביל שיעשה את זה ?״ שאל. הוא רציני ? תהיתי לעצמי.
״לא ג׳ק, אני לא עד כדי כך טיפש״
״זה לא טיפש, זה חכם. תראה, אני בחוץ״ אמר בחיוך
״אתה בחוץ כי לא עשית כלום מלכתחילה״ אמרתי, בולע רוק ומנסה להתעלם ממנו כרגע כי הוא קצת הכעיס אותי. עצרתי ברמזור האדום והסתכלתי עליו, הוא בהה בפניי החבולות וזה גרם לי להרגיש שזה בולט, הוא לא אמר דבר.
״מה זאת החולצה הזאת ?״ שאל ולבי נחת, פקחתי את עיניי ומילותיי נקטעו בגרוני. ״אין לך שחורות כאלה-״
״ליאם נשאר לישון אצלנו, פחדתי להישאר לבד״ מיד אמרתי, והוא הנהן. המשכתי לנסוע, מרגיש לחוץ ורע עם זה ששיקרתי לו עכשיו. למעשה זאת החולצה של הארי. בלעתי רוק ולבי הלם בחוזקה, הן נשארו כלכך גדולות עליי, כמו פעם.
עצרתי מחוץ למקום העבודה שלי והסתכלתי על ג׳ק
״אני הולך, תוכל לנסוע הביתה ?״ שאלתי, הוא גיחך
״כמובן, הייתי יום בכלא לואי, לא הפכתי לנכה״ אמר. גלגלתי את עיניי ויצאתי מהרכב, שומע אותו קורא לעברי ״להתראות גם לך !״
נכנסתי למבנה, עולה במעלית למשרדים וחושש, פוחד לראות אותו ביום שאחרי. בלעתי רוק והסתכלתי על עצמי במראה של המעלית, הלחי שלי חבולה והעין עדיין עם הפנס המטופש הזה, שנאתי להיראות כך, לא יכולתי להסתכל על עצמי. המעלית נפתחה והתקדמתי למשרדים, אך נעצרתי ולא נכנסתי, כי עצרתי ממול המשרד של הארי ותהיתי אם להיכנס, אנחנו צריכים לדבר על אתמול.
לבסוף דפקתי בדלת ופתחתי אותה, הוא הרים את מבטו מהמחשב וכשראה שזה אני סגר את המחשב, כאילו קיבלתי את כל תשומת הלב שלו.
״היי״ אמרתי, בולע רוק ומשפיל את מבטי.
״איך אתה מרגיש ?״ שאל, והרגשתי את הדמעות שעמדו בגרוני. השפלתי את מבטי והנדתי בראשי, מגחך
״כמו שאני נראה״ אמרתי, נושם עמוק ומתיישב בכיסא שמולו, מעביר את אצבעותיי על השולחן ומסתכל בנקודה מסויימת, על שום דבר בעצם.
״לא חשבתי שהוא יתנפל עליך כך״ אמר, והסתכלתי עליו. ״אני מצטער בשמו״
״אני לא סולח״ אמרתי, שהלוקה הזה יתרקב בכלא. ״אבל תודה על אתמול״
״לא עשיתי כלום״ אמר, הוא סתם צנוע עכשיו. ״זה כאילו תכננת את זה...״
״את מה ?״ שאלתי, חש את לבי הולם בחוזקה.
״בדיוק לפני שזה קרה שאלת מה אעשה אם יכו אותך״ אמר, נשך את קצה העט ושום זה הטריף אותי כי זה מה שאני עושה תמיד, נושך את העטים שלי. או של רוקי, תלוי מי מלווה לי אחד באותו הרגע.
״אמרת שזאת בעיה שלי״ אמרתי ואז חייכתי והסטתי את מבטי ״איך ראית את זה קורה בכלל ?״
״הסתכלתי מהחלון שתגיע לרכב שלך בבטחה״ אמר ולבי החסיר פעימה, למה שידאג לי ? השפלתי את מבטי, מרגיש נבוך. ״לא הייתי יושב בשילוב ידיים ורואה אותו מכסח אותך. לוקה כזה... מאבד שליטה במהירות-״
״הוא לא מעניין אותי״ אמרתי, מסתכל לעיניו הירוקות ומרגיש שנאבדתי בתוכן. ״מה אתה מסתיר הארי ?״
״מה ?״ שאל. כשקראתי לשוטרים הוא הפך למבוהל וביקש שלא אקרא להם, וכשהם באו הוא נכנס לביתו ונעל את הדלת, אמרתי להם שאני הכיתי את לוקה בחזרה, כהגנה עצמית. כך הארי ביקש. לא אמרתי שזה היה הארי, הוא ביקש ממני לא להגיד.
״אתה דרוש או משהו ?״ שאלתי, הוא גיחך והעביר את הלשון שלו על שפתיו לפני שנשך, כל פעול קטנה נתפסה לי בעין, ולא יכולתי להרפות. ״המשטרה מחפשת אותך ?״
״אם זה היה כך אתה חושב שהייתי מצליח להתקבל למקום הזה ?״ שאל. בלעתי רוק וחיכיתי להסבר, אך הוא שתק.
״איך ישנת ?״ לפתע שאל ולבי החסיר פעימה. הוא הציע לי לישון בביתו לאחר מכן, הרגשתי כלכך חלש ועייף שלבסוף הסכמתי. כמובן שישנתי בספה בסלון שלו ודבר לא קרה, אבל הכל היה כלכך מוכר, כלכך ישן וזה הציף בי.
״בסדר״ אמרתי, מחייך לעברו ומשפיל את מבטי.
״איך ג׳ק ?״ שאל
״זה לא באמת מעניין אותך הארי״ גלגלתי את עיניי והיה לו חיוך מתחכם ״בכל אופן תודה על אתמול, ומצטער גם על אתמול, לא הייתי צריך לבוא כך עם האשמות כאלה.״
״זה בסדר, קורה לי כמעט כל הזמן״ אמר וגרם לי לצחוק, קמתי מהכיסא והסתכלתי עליו, זה כלכך מביך. מביך שצעקתי עליו אתמול ואז קרה כל המקרה הזה. ״מי דיווח על ג׳ק לדעתך ?״
״זה לא משנה...״ אמרתי, מהדק את שפתיי והולך לדלת ״להתראות הארי.״
ידעתי מי זה היה, הייתי צריך לחשוב לפני שקפצו רעיונות לראשי.
לא רציתי לתת לכל זה להטריד אותי עכשיו, רציתי להיכנס למשרד שלי ולעבוד כמו בכל יום רגיל, שג׳ק יחזיר אותי מהעבודה ונלך יחד לאסוף את מייסון.
נשמתי עמוק ונכנסתי למשרד שלי, פותח את המחשב ומתחיל לעבוד על כמה מסמכים שנשלחו אליי במייל. ותוך כדי הארי עבר בראשי, שוב ושוב ושוב, כשהוא מחייך, כשהוא עצבני, כשהוא סתם רציני, לא הצלחתי להוציא אותו מראשי, אבל כמו שאני עושה תמיד, הדחקתי את זה.
״היי לואי״ רוקי פרץ למשרדי והתיישב מולי ״ראית את הלוגו החדש שיצא ? זה נראה מדהים !״
״למה עשית את זה ?״ שאלתי, כעסתי כרגע. הוא הוריד את החיוך משפתיו וזקף גבה, שלא יעמיד פנים. ״למה דיווחת למשטרה על ג׳ק ?״
״איך אתה יודע ?״ שאל. באותו יום כשבאתי לעבודה הוא היה היחידי שהעלה את הרעיון של לפנות למשטרה, אבל הוא פעל לבד כאילו זה העניין שלו. ״ותראה אותך, איך אני יכול לשתוק ?״
״זה לא היה ג׳ק, הוא לעולם לא ירים עליי יד״ אמרתי, כלכך בטוח בעצמי. אני איתו שנה וחצי ואני מכיר בו הכל, כל כעס וכל התפרצות קטנה אני ראיתי, הוא לא אדם אלים. ״ואתה לא היית צריך להתערב, אין לך מושג לאיזה בלאגן גרמת״
״רציתי לעזור לך-״
״ובכן לא עזרת רוקי, רק החמרת את המצב״ אמרתי בכעס, נושם עמוק ״תצא מהמשרד שלי בבקשה״
״לואי...״ הוא פלט, אך לא הסתכלתי עליו. לאחר כמה שניות שמעתי את הדלת נסגרת והרמתי את מבטי, משחרר נשימה. כעסתי עליו, אבל ידעתי שאסלח במהירות.

שאלההה !!
לעשות נקודת מבט של הארי גם ? 🤔😏