ניתקתי את שיחת הטלפון ונשענתי בכיסא הנוח שלי, מסתכל על התמונה הממוסגרת שלי ושל דרק על שולחן המשרד שלי. שם אני מחייך והוא מנשק את הלחי שלי. לאחר שניות של צפייה בתמונה הורדתי אותה על מנת שלא אוכל להסתכל עליה ולפתע הטלפון שלי צלצל ולבי נחת, נבהלתי. הסתכלתי לטלפון וזה היה דרק, גופי התכווץ אך ניסיתי לא לתת לזה להשפיע עליי, לא להילחץ.
לא הלכתי הבוקר לקבל זריקה ממנו, אני לא מסוגל יותר להסכים לו להחדיר לגופי את החומר הזה, זה הורס אותי מבפנים. בלעתי רוק והרמתי את החולצה, מסתכל על הסימן הכחלחל בצד ימין בבטני ונגעתי בזה בעדינות, משתדל לא ללחוץ בשביל לא לחוש את הכאב החד.
דלת המשרד שלי נפתחה וזה גרם לי לקפוץ בבהלה ולהרים את מבטי במהירות
״ל-לעזעזל, אתה יודע לדפוק ?!״ שאלתי מתנשם מעט. אלוהים !
״מה יש לך שם ?״ מקס שאל. בלעתי רוק מסיט את מבטי ונושך את קצה העט שהחזקתי. מאז שרצה לפטר אותי והצלחתי לשכנע אותו בדרכים שלי להשאיר אותי בעבודה, אני עובד פחות ממה שעבדתי בעבר. אני לא מתרגש מכל מילה שזורק לעברי, אני סוחט אותו בשביל שלא יפטר אותי. למען האמת אני חושב שהוא באמת מטריד, זה שזרמתי איתו באותו יום ושכבתי איתו לא אומר שזה חוקי הדרך שפנה אליי. אבל זה בסדר, כל עוד אני לא רואה את המצב כך.
״הבאת לי עוד שמות ?״ שאלתי, מתעלם משאלתו.
״ג׳רמי טיפל בשאר״ אמר בפשטות והסתכל עליי מצמצם את גבותיו ״מה יש לך ש-״
״זה עניינך ?״ שאלתי בחוצפה והנחתי את העט על השולחן בחוזקה, גורם לקול נקישה להישמע. ״אני הולך עכשיו, לא נשאר עבודה״
״יש לך לאשר כמה מסמכים״ מקס אמר כשראה שקמתי
״ג׳רמי יטפל בזה.״ אמרתי, עובר אותו ויוצא מהמשרד. יצאתי מהמבנה במהירות והתחלתי ללכת, מאט כשאני מרגיש כאב חד בבטן ואת נשימתי נקטעת בגרוני, פ-פאק. עצרתי נשען עם היד שלי על עץ ואחזתי בבטן שלי, מרגיש שאני עומד לקרוס בכל רגע. כף ידי רעדה וגופי היה חלש מבדך כלל, ואז הפחד תעתע בי. מה אם זה בגלל שלא לקחתי את הזריקה הבוקר ?! דרק אמר שזה מוכרח להיות בכל יום. מה אם גופי התרגל לחומר הזה ועכשיו שלא קיבלתי אותו אני קורס ?! אבל מצבי הטבעי זה ללא החומר הזה, מה אם הוא שינה את זה ? מחשבות אין סופיות חלפו בראשי עד שהכאב חלף והצלחתי לעמוד ישר שוב ולהמשיך ללכת, כאילו ודבר לא קרה.
ראיתי אוטובוס ולבי החסיר פעימה, הוא מגיע לאיזור של הארי. כרגע הרגשתי שהייתי צריך מנוחה... ורגליי צעדו אל האוטובוס בטיפשות מוחלטת.
דקות של נסיעה מלאות מחשבות על כמה חיי הפכו לעלובים, כמה רע לי ואין לי אמצעים לשפר את זה. שנאתי את המצב, שנאתי את זה כלכך. שנאתי את העובדה שאני כרגע בדרך לביתו של הגבר הזר שאיני מכיר בשביל לתת לו את גופי כי אני נהנה מזה, וזה יכול להיות משפיל לרגע אם אני הולך אליו ולא מקבל הודעה פשוטה ממנו למרות שקיבל את המספר שלי. אני מרגיש חפץ, כפי שדרק גרם לי להרגיש כל הזמן הזה.
כשירדתי מהאוטובוס הלכתי ברגל אל מקום המגורים של הארי, לחוץ. אני לא בטוח שהוא בבית בכלל. נכנסתי בשער שלו וצעדתי אל הדלת, חש את לבי הולם חזק יותר בכל צעד. התכוונתי לדפוק בדלת אך היא בדיוק נפתחה ולבי נחת. גבר מלא עם מעיל עור שחור יצא מהדירה בכעס, אותו הבחור שהיה איתו במסעדה כלפני שבוע וראיתי אותם רבים. הסתכלתי על הארי שעמד ממולי ולבי הלם בחוזקה, בטני התהפכה ושפתיי נפרדו. ואז לרגע לא הבנתי למה אני עומד פה.
״למה לעזעזל אתה פה ?!״ הוא שאל בחוצפה ונכנס לביתו בכעס. נכנסתי באיטיות והצצתי לעברו, הוא הלך בכעס והנחתי שהם ניהלו שיחה שלא הלהיבה אותו במיוחד. סגרתי אחריי את הדלת ונשענתי נגדה. ״אל תהפוך את זה למנהג מזויין, אל תרגיש יותר מדי בנוח לדפוק בדלת שלי ולקבל ממני זין, אתה מבין ?!״ הוא צווח והסתכל עליי גורם לגופי לקפוא וללבי להתכווץ, העיניים שלו היו כה אפלות וחשוכות, אפילו מפחידות. רציתי להסיט את מבטי, רציתי לברוח מפה. בלעתי רוק שעבר באיטיות בגרוני והנהנתי. לא רציתי לומר משהו, כל דבר שאגיד כרגע בטח יכעיס אותו יותר. אני חושב שאף פעם לא ראיתי אותו עצבני, אבל גם לעולם לא חשבתי שאהיה מופתע כלכך. הוא עצר במקומו והעביר את אצבעותיו בשיערו, נושם עמוק ואז מסתכל עליי כשנראה עדיין עצבני. ״זאת פעם אחרונה שאתה בא הנה.״
״בסדר״ פלטתי כמעט ללא קול.
״לך לחדר שלי.״ אמר ובחן את גופי, גורם ללבי להלום מחדש ולגופי להתכווץ, יכולתי לסרב, אך הלכתי לשם בלי להוריד את קשר העין ממנו עד שעברתי אותו. נכנסתי לחדרו ופלטתי נשימה שכנראה החזקתי, עמדתי ממול המראה ונראיתי חיוור ומבוהל, לעזעזל איתך לואי. נשכתי את שפתיי והורדתי את החולצה, זורק אותה ובוחן את גופי דרך המראה, שונא את הסימן שיש לי בבטן. כשהתכוונתי לפתוח את הכפתור של הג׳ינס הדלת נפתחה והוא התפרץ פנימה, תוקף את שפתיי לנשיקה אגרסיבית ומצמיד את גופי כנגד הקיר במהירות, לא עקבתי אחרי פעילותיו. לבי הלם בחוזקה ובטני התהפכה, גופי היה צמא למגע שלו, וכשנישק אותי הרגשתי חי. הלשון שלו חדרה לפי לנשיקה רטובה יותר וגופי קרס תחת המגע שלו. הוא ניתק את שפתיו משלי ודחף אותי אל עבר המיטה, הסתכלתי עליו חש בלבי הולם כה חזק מלחץ ומאי ידיעה מה המהלך הבא. הוא פשט את החולצה שלו ונראה כועס, אך זה הלהיט אותי. נשכתי את שפתיי כשצעד אליי ופישק את רגליי בשביל להישכב ביניהם. שפתיו ירדו לנשק את צווארי ועיניי נעצמו מיד, שפתיי נפרדו והתענגתי על הנשיקות החמות שהותיר על עורי עם שפתיו הרכות. נשכתי חזק את שפתיי וחשתי את הפעימות באיבר מיני שהיה כה קשה. הוא פתח את הכפתור של הגינס בשנייה ואז ניתק את שפתיו והוריד ממני את המכנס במהירות, בוחן את גופי בזמן שמוריד את המכנס שלו יחד עם הבוקסר ונשאר עירום וחסר סבלנות. תפסתי בפניו ונישקתי את שפתיו, נשען לעברו בשביל שהוא ישכב על גבו ואז התיישבתי עליו, כפות ידיו בירכיים שלי ובטני מתהפכת. הרגשתי את הצמרמורת הקלה בגופי והבחילה, אך זה היה רק מהתרגשות.
״תשב עליי״ הוא לחש בין שפתיי. בלעתי רוק נבוך והתכוונתי להוריד את הבוקסר אך הרגשתי כאילו האוכל עולה לי, אז קפאתי בלי לזוז. ״תתפשט ותשב לי על הזין, קדימה״
״ר-רגע״ פלטתי, מסתיר את פי וקם מהמיטה במהירות, מרגיש את הבחילה החזקה ואת מה שנמצא בקיבה שלי עולה למעלה. רצתי לשירותים שלו ונפלתי על הרצפה עם ברכיי, מקיא אל תוך האסלה וחש דמעה מבצבצת מעיניי. השתעלתי ואז התנשמתי מעל האסלה שידיי אוחזות בה, ירקתי מנסה להיפטר מהטעם הדוחה שנשאר בפה שלי.
״פאק, לא שוב...״ הארי פלט מאחוריי. לא שוב ? כמה פעמים אנשים הקיאו לפני ששכבו איתו ?
״זה לא בגללך״ פלטתי בשקט, לא מסוגל להביט בו. הרגשתי נבוך מדי. ״אני לא מרגיש טוב כבר כמה ימים״
״ובאת להדביק אותי ?״ שאל בחוסר אכפתיות מאחוריי, בלעתי רוק והסחרחורת הדהדה בראשי עד ששוב הקאתי לתוך האסלה, מרגיש שאני נחנק לשניות ספורות עד שהסדרתי את נשימותיי. ״תתלבש ותעוף מפה.״
בלעתי רוק וסיבבתי את מבטי, רואה שהוא כבר לא עומד מאחוריי, למה הוא חתיכת בן זונה ?
במילא רציתי להסתלק מפה.