שתיתי את כוס הליומנדה שלי מלא במחשבות, לא מרגיש נוכח עם ליאם וג׳ניפר בכלל. הם חושבים שאני בדיכאון וזה עלול לפגוע בעובר, אז הם הוציאו אותי איתם. עכשיו אני הגלגל השלישי.
״תראה את הברווזים האלה !״ ג׳ניפר קראה והלכה לעבר אגם שהיה באמצע הפארק, גלגלתי את עיניי והכנסתי את הקשית בין שפתיי, שואב ממנה את הלימונדה.
עברו יומיים מאז שעזב, אני מרגיש כאילו אני סופר כל דקה ודקה ומחכה שיתקשר, שיתן לי רמז לאיפה הוא נמצא. ואם הוא מת ? חשבתי על האפשרות הזאת כלכך הרבה פעמים, זה נורא הגיוני ביחס למה שעשה. מה אם המעסיק שלו הרג אותו והעלים כל מה שקשור אליו, כי גם ככה הוא חושב שלהארי אין קשרים עם אף בן אדם. ועל זה אני בכיתי כל הלילה, כי פתאום הבנתי שזה יכול להיות נכון. אין לי איך להתאבל עליו, אין לי שום דבר לעשות בנוגע לזה.
הארי היה אוויר.
״פיצרייה, תודה לאל מקום לאכול !״ ליאם קרא והסתכל עליי בחיוך, החזרתי לו חיוך מנומס אך הייתי כלכך שבור שכשחייכתי הרגשתי את הדמעות עולות, לא הצלחתי לחייך באמת. ״אתה מעדיף עם זיתים ?״
״א-אני לא כלכך רעב״ אמרתי נבוך וליטפתי את בטני, תמיד ליטפתי אותה כהסחת דעת, כאילו היא הייתה שם תמיד.
״התינוק שלך בטח גווע״ ליאם אמר בגלגול עיניים, לא רציתי שזה ינבע מרחמים. כשהשתמש במילה תינוק הכל הפך לכלכך גדול, הרגשתי כלכך אנוכי שחשבתי רק על הכאב שלי ולא על התינוק, לא על היום הגורלי של הלידה. ליאם לא ידע שהלידה מסוכנת, לא הייתי מסוגל לספר לו.
״אתה מתרגש ?״ לפתע ג׳ניפר שאלה וזה גרם ללבי להתכווץ, שאלה לא הכרחית.
״כמובן״ אמרתי, אבל המילים היותר נכונות היו ׳מפחד׳. הפחד לפעמים פועל במקומינו, עוקף את כל המחשבות ההיגיוניות ועושה הכל כדי לשרוד. זה מפחיד לדמיין את עצמי חסר אונים, בחדר הניתוח שחותכים את הבטן שלי ומנסים להוציא אותו משם. כל מה שהצלחתי לדמיין זה איך המכשיר מצפצף ברקע עד שהוא נשאר בצליל חד שמסמן שאין לי יותר דופק, ואז לשמוע בכי של תינוק.
אמות בשביל שהוא ישרוד.
״איי״ התקפלתי מעט ותפסתי בבטן שלי, לפתע מבחין במבטם של ליאם וג׳ניפר קצת מבוהלים. ״אני בסדר, כאב רגיל״
״א-אוקיי״ ליאם אמר בצחקוק מזוייף ואחז בזרוע שלי על מנת לעזור לי ללכת. זה כלכך מתסכל שכולם כלכך מודאגים לגביי מאז שאני בהיריון, רציתי להעיף את ידו של ליאם ממני ולומר לו שאני יכול ללכת לבד, שאני לא מתקשה, אבל הבנתי שזה יהיה גס רוח מצדי. חוץ מזה, זה לא מכוונה רעה, הוא בסך הכל מנסה לעזור לי.
הם קנו מגש פיצה שהיה יחסית קטן למה שמראים בתמונה, הפיצרייה הזו ממש גנבים, על מה שילמנו עשרים דולר ?
״זה ממש כמו ארוחת גורמה״ מלמלתי, יושב איתם מסביב לשולחן ולוקח לי משולש עם זיתים. כן ליאם, אני אוהב זיתים.
״נלמד לפעם הבאה לא לבוא לפה יותר״ ליאם אמר, לוקח את המשולש השני שלו. באתי לקחת ביס נוסף אך השתנקתי בכאב ועיניי נפערו, כאב חד בבטני, נשכתי את שפתיי מבפנים וניסיתי לנשום נשימות עמוקות.
״אתה בסדר ?״ ליאם שאל ושוב המבטים המודאגים שלהם. שיפסיקו לרחם עליי.
״כן-״
״אלוהים אדירים, מה אם אלה צירים ?״ ג׳ניפר קפצה
״מה זה צירים ?״ ליאם שאל, וכשהיא באה להסביר לו שוב גנחתי בכאב ותפסתי חזק את הבטן, זה כלכך כואב.
״אתה צריך ללכת לבית החולים !״ ג׳ניפר קראה ומשכה כמה מבטים לא רצויים מאנשים זרים שעברו, לעזעזל, לו יכולתי להדביק דבק מסביב לפה שלה הייתי עושה את זה.
״זה לא צירים״ אמרתי, יושב זקוף ונושף החוצה, זהו זה עבר.
״אתה בטוח ?״ ליאם שאל, מביט בי כאילו אני חפץ שביר.
״כן זה רק- לעזעזל !״ צעקתי ואחזתי חזק בבטן הגדולה שלי, זה כלכך כאב ! כאילו כל עורקיי נמתחים ונקרעים פעם אחר פעם.
״לואי, התינוק אמור להגיע״ ליאם אמר בחיוך קטן והניח את ידו על כתפי, ל-לא, לא הוא לא, אני לא מוכן עכשיו ! ״ג׳ניפר תתקשרי לאמבולנס״
״לדרק״ אמרתי בשקט, מתנשם עקב הכאב ״תתקשר לדרק״.

***

נכנסתי למכונית של דרק והוא חגר אותי כאילו ואני ילד קטן. נשמתי נשימות עמוקות ולחוצות, הרגשתי חרד, פחדתי כלכך ולא הייתי מוכן לזה עכשיו.
״זה מוקדם, זה היה אמור להיות בעוד שבוע״ אמרתי לדרק שהתחיל בנסיעה, נראה קצת מוסח.
״הערכתי את הכניסה שלך להיריון מאותה נקודה בה שכבת עם הארי, אבל אולי הייתי צריך להעריך אותה מאותה נקודה שבה אנחנו שכבנו״ אמר בחצי חיוך וגרם ללבי לנחות.
״זה לא התינוק שלך דרק״ אמרתי והוא גיחך ״קראתי ספר, לפעמים הלידות קורות מוקדם מן הצפוי״
״לואי הבטן שלך ענקית״ אמר, וזה לא החמיא לי בשום צורה. ״אתה נראה כמו מישהו שהיה אמור ללדת מזמן״
״לעזעזל דרק, זה לא משנה של מי התינוק, אתה לא תערב אותו בניסויים הלא חוקיים שלך, אתה לא תניח את ידך על שיערה מראשו.״ אמרתי בטיפת כאב ועצמתי חזק את עיניי נאנק מהכאבים החדים שהגיעו פתאום. ״תסע כבר !!!״ צעקתי, פתאום הכעס עלה לי ולא יכולתי לשאת את זה.
״הי, תירגע אני מנסה הכי מהר שאני יכול״ הוא אמר. ״ואם אני רוצה לגדל את התינוק ? איתך ?״
״אל תנסה לשטוף לי את המוח, אני יודע בדיוק מי אתה״ אמרתי מניד בראשי ומסתכל עליו, הוא לא בן אדם טוב. אם הוא היה בן אדם טוב הוא לא היה עושה את זה לבן הזוג שלו.
״אתה מדבר כאילו אני רוצח״ אמר, ואולי זה נכון.
״אם אמות עכשיו על שולחן הניתוחים דרק ?״ שאלתי והוא התעלם מהשאלה הזו, ברור... ״הדם שלי יהיה על הידיים שלך״
״שום דבר מזה לא היה קורה לו היית נשאר נאמן לי״ אמר ורציתי לסטור לו, אבל עברתי את השלב הזה איתו. ״אבל החלטת ללכת לבן זונה הזה-״
״אל תקרא לו כך״ קטעתי אותו בכעס, ושוב כעסתי קצת על עצמי שאני מגן עליו. על הגבר שעזב אותי בלי להיפרד.
״בחייך, אני לא רואה אותו פה...״ דרק אמר בחצי חיוך שגרם לכעס שלי לפעום בעורקיי, שישתוק. ״הוא זיין והלך...״
שנאתי את הדיבור המגעיל הזה, אך שתקתי והרגשתי חנוק. אף אחד לא יכול לדעת מה היה ביני לבינו, וזה גם לא עניינו של אף אחד, נמאס לי לשמוע ביקורת על זה מכולם.
״היית צריך להישאר איתי, הייתי דואג לך״ אמר ומיד הסתכלתי עליו בכעס
״אינך מבין ?״ גיכחתי והנדתי בראשי, מרגיש דמעות בעיניי ״לא נפרדנו בגלל הארי״
״בחייך לואי...״ מלמל
״הפסקתי לאהוב אותך״ אמרתי בקול חנוק, כלכך כעסתי עליו כרגע.
״אתה מדבר שטויות-״
״אני לא מדבר שטויות !״ צעקתי ״למה אתה מתקשה להאמין ?!״
״כי אני יודע שאם לא היית פוגש את המזדיין הזה עדיין היית שלי !״ צעק והגביר את המהירות שנסע
״לעולם לא הייתי שלך, אני לא רכוש ! תפסיק להסתכל על אנשים כאילו הם רובוטים, כאילו אפשר לקנות אותם״
״אתה היית הדבר הכי חשוב בחיים שלי״ אמר והידק את אחיזתו בהגה, הניסוי שעשה בי היה הדבר הכי חשוב בחיים שלו, וזה עדיין.
״אני מצטער״ אמרתי בשקט והרגשתי את הדמעות עולות לעיניי
״אתה לא יכול להצטער כאילו זה לא קרה, אתה לא מבין ?!״ שאל והסתכל לעיניי ״אני לא מבין מה היה בו שלא היה בי״
גם אני תמיד שאלתי את עצמי את השאלה הזו, מה היה בהארי שגרם לי לאבד את עצמי כך ?
״הכל.״ אמרתי בפשטות, וכמה שלהרבה לא היה נראה, אני חושב שלהארי היה את הלב הכי רחב שיש. היה צריך להכיר אותו מספיק טוב בשביל לראות את זה. ראיתי מעבר למה שהוא הציג, ואהבתי כל שנייה מזה.
״בחייך, הבן אדם הזה רוצח״ הוא סינן בין שיניו ״שכחת מה הוא עשה לי ?״
״הוא בסך הכל הגן עליי מהאיומים שלך, וכמה טיפש הייתי להאמין שהשתנית״ אמרתי והסתכלתי לחלון, מרגיש כאב חד ומשתדל להתעלם ממנו.
״אני לא בן אדם רע לואי״ אמר וגרם לי לגחך ולהסתכל עליו בכעס. ״לפחות אני לא עזבתי אותך״
״הוא לא עזב אותי״ אמרתי ולקחתי נשימה ״לעזעזל דרק זה לא עניינך בכלל״
״אני אצטרך לבצע בדיקות בתינוק, רק לראות שהכל בסדר איתו-״
״את זה יעשו בבית החולים״ קטעתי אותו בלי להביט בו, כלכך כעסתי עכשיו.
״אתה לא סומך עליי ?״ שאל, וזה גרם לי לגחך
״מובן שלא.״ אמרתי.
״הפכת לבן זונה אחד גדול...״ הוא אמר ושפתיי נפערו, הוא צוחק איתי ?! ״מאז ההארי הזה השתנית-״
״אתה מוכן לא להכניס אותו לכל משפט שלך ?!״ צעקתי ״שום דבר לא קשור אליו, אני עשיתי את הבחירות שלי בעצמי דרק, לעומתך התבגרתי״
״התבגרת ?״ צחק ״להיות אבא לא תהיה מסוגל, אתה פתטי ואנוכי שחושב רק על עצמו !״ צעק והסתכל עליי ״אני מרחם על התינוק שלך-״
״תשתוק דרק !״ קטעתי אותו בכעס
״אל תשתיק אותי !!״ צעק בחוזקה וקפאתי לשבריר שנייה מהלם, ומעט פחד. ״כל מה שאתה יודע לעשות זה לפתוח את הרגליים שלך לאנשים בשביל לקבל את מה מבוקשך, זנותי ומגעיל !״
״כלכך כואב לך ששכבתי עם כל אחד אחר חוץ ממך ?״ אמרתי בכעס אך בחצי חיוך בשביל להתגרות בכעס שלו. ״ונהניתי מזה ?״ לחשתי.
״לך תזדיין, חתיכת חרא אנושי שכמוך !״ צעק והסתכל עליי, אך קצת פחדתי מפני שלא הסתכל על הכביש. ״אני לא מבין מה מצאתי בך ! שנים שבזבזתי על כלום !!״
״דרק-״
״אני לא רוצה לשמוע אותך !!!״ צעק, וזוג פנסים של מכונית מול עיניי עד ששמעתי את ההתנגשות ולאחר מכן מסך שחור.

🥁🥁🥁
אוקיי
אז זה הפרק האחרון 😌
לעונהה 😈
את האמת היה לי נורא קשה לכתוב אבל כל הסיפור והתכנון שלי אליו נמצא בעונה השנייה שאותה לעומת זאת אני נרגשת לכתוב ומאוד רוצה שזה יצליח 🌝♥️
מקווה שאהבתם !😏
כשאני אעלה את הפרק הראשון לעונה השנייה אפרסם פה פוסט שיהיה לכם התראה ותדעו 💕