נק׳ מבט הארי:

אני ווויל בתוך החנייה של אם ג׳יי, הוא לא מפסיק לדבר ולהדריך אותנו ואני בעולם אחר, מלא מחשבות. לואי סירב לדבר איתי בערב, הוא מרוחק מאז שמצא את החומר שלי. לפעמים זה הדבר היחידי שעוזר לי לעבור את היום, הוא לא יבין את זה.
״הארי !״ אם ג׳יי קטע את מחשבותיי ״אתה מקשיב ?!״
״כן״ אמרתי וניערתי את ראשי בבלבול, מה הוא אמר ? ״בעצם, תוכל לחזור על מה שאמרת ?״
הוא הסתכל עליי במבט מאיים וכועס, עד שפלט נשימה והמשיך. ״בעוד שבוע בדיוק אנחנו עוזבים, לאחר שתקחו את כספו הרב של רפאל. אל תשאירו שום סימנים, הכל מתוכנן מראש. מחר אביא לכם את שאר הפרטים לגבי זה ונעשה את זה יום לפני שנעזוב. שום דבר לא אמור להטריד אתכם״
״הבנתי״ אמרתי, אם ג׳יי סימן לוויל ללכת, לא הבנתי למה... הוא רוצה לדבר איתי ? כשוויל יצא מהחנייה אם ג׳יי שילב את זרועותיו וזקף את גבותיו, מחכה שאומר משהו.
״חזרת להשתמש ?״ שאל, גלגלתי את עיניי בכעס, מה הבעיה שלו עם זה ? אני מפוקס, זה בקושי משפיע עליי.
״זה לא מפריע לי בתפקוד, אני-״
״אז מה זה ?״ שאל וצעד לעברי, בוחן אותי וגרם לדמי לבעור בעורקיי בלחץ, כאילו בעוד שנייה הוא עושה לזה סוף. ״תשב הארי״
הסתכלתי לעיניו והוא שוב סימן לי עם ידו על הכיסא האדום שהתקלף, התיישבתי ונשכתי את שפתיי, הוא התיישב מולי ובינינו היה השולחן. השקט לא השאיר אותי רגוע, רק חיכיתי לשמוע מה יהיה הדבר הבא שיגיד, מה הוא רוצה ?  יכולתי לשמוע את הרוח שנושבת מבחוץ, ולשבריר שנייה הרגשתי כלכך לחוץ.
״משהו מסיח את דעתך לאחרונה״ אמר והתבונן בי ״אני לא חושב שזה הסמים...״
״שום דבר לא מסיח את דעתי״ אמרתי והיה לו חצי חיוך, כאילו כתוב לי על המצח בכתב גדול וברור ׳שקרן׳. בלעתי רוק וגלגלתי את עיניי, מנסה להקל על הלחץ.
״לפעמים אני מרגיש שאתה חושב שאני טיפש״ אמר בחיוך מתנשא, יש לו עליי קלף. הבעית אותי לדעת מה הוא יודע, או שהוא משחק בפחד שלי ומחכה שאפלוט משהו. לא אמרתי דבר, רק המשכתי להסתכל עליו ואז הוא הוריד את החיוך ובשנייה הפך לרציני. ״ובכן, אני לא.״
״לא אמרתי״ אמרתי, מקיש עם אצבעותיי על הברך שלי בעדינות, שלא יבחין בכלל שמשהו מטריד אותי בשיחה הזו. הוא הוציא תמונה מהמגירה והסתכל עליה, ואז עליי. לא יכולתי לראות את פניי התמונה, אבל השתוקקתי. הוא תמיד אוהב להשאיר מתח, להרגיש כוחני בכל דבר.
״הוא נראה בחור נחמד...״ מלמל והניח את התמונה. לבי נחת ועיניי נפערו, שפתיי נפרדו מאחת השנייה ולא הצלחתי להחדיר נשימה, מ-מה ? בתמונה רואים את לואי עם קפוצ׳ון שחור וכפות ידיו בכיסים, אפשר להבחין שם בבטן הגדולה שלו, זה כאילו עקבו אחריו. ״בחור עדין-״
״מה אתה רוצה ?!״ התפרצתי בכעס, רוצה להרוג אותו במו ידיי לפני שייפעל ״הוא לא קשור לזה !״
״אתה הפכת אותו לחלק מזה״
״אם ג׳יי הוא בהיריון !״ צעקתי ונתתי מכה לשולחן, בולע רוק בכעס וקם ממקומי, הוא ידע כל הזמן הזה.
״שתיים במכה אחת״ אמר ולבי התכווץ, כפות ידיי רעדו ודעתי השתבשה. הלכתי הלוך ושוב להרגיע את עצמי, הוא יהרוג את לואי בלי למצמץ.
״אעשה הכל... רק אל תתקרב אליו, הוא לא קשור לזה״ אמרתי, מכרתי לו את חיי, מה עוד אוכל לעשות ?
״איך בחור אחד בלבל אותך ככה ?״ שאל בזלזול ומעט שעשוע, היה לו חצי חיוך ״חבר ראשון ?״
״אם ג׳יי אני מתחנן...״ הסתכלתי לעיניו כאילו ביקשתי שיירחם על חיי. ״אעשה הכל, הכל.״
״כלכך חשוב לך להציל אותו ?״ שאל והניד בראשו ״זה גורם לי להבין שאני באמת צריך להרוג אותו אם הוא כלכך חשוב לך-״
״לא אתקרב אליו אני נשבע !!!״ צווחתי, מרגיש דמעות עומדות בעיניי ואת לבי מתכווץ ״הוא לא קשור לדבר, אתה לא יכול להרוג אותו הוא מצפה לתינוק״
״רק תסביר לי, איך זה שגבר בהיריון ?״ שאל בזלזול, מתעלם מתחנוניי ונראה משועשע לראות אותי כמעט יורד על ברכיי.
״זה...״ הרגשתי מבולבל, איבדתי את המילים עד שבלעתי רוק וקצת התאפסתי על עצמי. כמובן שלא יכולתי לספר את הסיפור האמיתי, גם כי אשמע משוגע. ״שינוי מין, הוא היה אישה.״
״זיינת גבר עם כוס״ אמר וזקף את גבותיו ״אתה מתקדם.״
״האם וויל ידע ?״ שאל, חשבתי שהוא יודע הכל.
״לא, לא סיפרתי לאף אחד״ אמרתי ונשמתי עמוק
״אז אתה הולך להיות אבא ?״ שאל, למה הוא מתגרה בי ?! כל השאלות הללו הטריפו אותי אך הרגשתי מחוייבות לענות.
״זה לא התינוק שלי״ אמרתי, אני גם לא בטוח שהוא שלי, זה חמישים אחוז או שלי או של דרק, וברגע הזה קיוויתי שהוא לא שלי. ״רק עזרתי לו כי הוא היה נואש לעזרה, הוא היה סקס נגיש בשבילי״
״סקס נגיש שהפך לבן אדם כלכך חשוב עבורך״ אמר, והבנתי שיהיה מיותר לנסות לשקר כבר, אז השפלתי את מבטי ועצמתי את עיניי, שומע לשנייה שקט ומקווה להתעורר מהחלום.
״מה אני צריך לעשות ?״ שאלתי, ישיר.
״אנחנו עוזבים מחרתיים״ אמר ולבי נחת, הוא לא אמר בעוד שבוע ?! ״תלך לארוז את הדברים שלך, מחר אתם תיכנסו לביתו של רפאל ותחזרו עם כל הכסף לשדה התעופה, יוצאים בעשר בבוקר, עד כאן אני ברור ?״
״כן״ אמרתי, לא מהסס ולא שואל, לא חשבתי יותר מדי.
״תן לי את הטלפון שלך״ הוא ביקש, הסתכלתי לעיניו אך מיד נתתי לו, הוא הניח את הטלפון על השולחן שלו ושלף את האקדח שלו יורה על הטלפון וגורם לי לקפוץ מבהלה, בלעתי רוק ולקחתי נשימה, מסתכל לעיניו האפלות ומרגיש את הכעס בוער בגופי.
״חבל, היו שם כמה תמונות עירום מדליקות שלי״ אמרתי בטיפת הציניות שהצלחתי להבריח, הוא התעלם מהערה המגוכחת שלי.
״אתה לא יוצר קשר עם אף אחד, אתה פונה אליי רק דרך הטלפון של וויל.״ אמר. הנהנתי וקמתי ממקומי ״והארי ? אני שמתי עליך עיניים.״
״כמובן״ אמרתי, קם ויוצא משם, וברגע שדלת המוסך נסגרה עם רעש צורם נשפתי, מרגיש דמעה זולגת מעיניי ואת לבי מתכווץ, בלעתי רוק וצעדתי אל המכונית של וויל, נכנס וסוגר אחריי את הדלת. ״סע.״ פלטתי בלי להסתכל עליו.
הוא החל לנסוע והסתכל עליי מדי פעם, לעזעזל וויל אני לא צריך רחמים ! ״אתה בסדר ?״ שאל, גלגלתי את עיניי.
״אנחנו עוזבים בעוד יומיים, אני צריך לארוז״ אמרתי, ואני לא חושב שחידשתי לו משהו ״אתה ידעת שזה בעוד יומיים ?״
״כן, אם ג׳יי היסס למען האמת״ אמר ״על מה הוא דיבר איתך ?״
״אני רוצה להעביר את הנסיעה בלי דיבורים, אז תשתוק״ פלטתי מרגיש את הכעס פועם בגופי.
לאחר כמה דקות וויל עצר מחוץ לבית שביקשתי שייסע אליו, יצאתי ממכונית ופלטתי שכבר אחזור.
דפקתי בדלת ונשכתי את שפתי במתח, כשהדלת נפתחה ראיתי את ליאם שנראה שרק התעורר.
״ה-הארי ?״ שאל מבולבל, לא היה לי זמן. ״לואי לא נמצא פה-״
״אני צריך שתגיד לו שיהיה לו טוב יותר בלעדיי״ אמרתי בשקט ולא הסתכלתי לעיניו
״על מה אתה מדבר ?״ שאל, בלעתי רוק שצרב בגרוני
״תגיד לו שימשיך הלאה, שאני לא שווה את זה... כי אני לא מתכוון לחזור״ אמרתי והלב שלי התנפץ למיליון חתיכות ״תשמור עליו ליאם.״
הסתכלתי לעיניו והוא לא אמר דבר, הוא גם לא היה מופתע. הוא ידע איזה בחור אני, זיהיתי את זה לפי המבט שהיה לו בפעם הראשונה שראה אותי, אני בטוח שהוא מעדיף גם שלא אהיה עם לואי, זה יהיה לו קל יותר.
נכנסתי למכונית של וויל ולאחר שסגרתי את הדלת הוא נסע במהירות. לפי מה שזכור לי לואי לא אמור להיות בבית עכשיו, אלה השעות שהוא יוצא לאכול את הארוחת בוקר שלו בבית הקפה האהוב עליו.
שוויל הגיע לביתי יצאתי מהמכונית במהירות ונכנסתי לבית שלי, ממהר לחדר והולך מיד לארון, מוציא את התיק אדידס השחור שלי ודוחף לשם כמה בגדים שיהיו לי למספר ימים עד שאקנה חדשים. ענדתי את הטבעת הכסופה שלי עם היהלום השחור והסתובבתי לצאת מהחדר אך נעצרתי, כאילו קפאתי במקומי. סיבבתי את מבטי והסתכלתי על המיטה, ישר רצו לי אלפי תמונות מהלילות לצידו, ואלפי תהיות על מה הוא הולך לחשוב עליי כשאעזוב אותו כך, בלי להיפרד.
׳תשכח ממנו׳
המוח שלי זעק לי ונאנחתי, יוצא מהדירה ונועל אותה, זרקתי את התיק למושב האחורי ברכב של וויל והתיישבתי קדימה, ואז וויל נסע במהירות.
בפעם האחרונה.