שכבתי בין זרועותיו החזקות, גבי כנגד בטנו והוא מחבק את גופי. לא נרדמתי, יכולתי לדעת שהוא נרדם לפי הנשימות הרכות שלו על העורף שלי. שנאתי את המתח הקל שהיה בינינו לאחר שהתעצבן עליי, אך אנחנו בסדר, זה רק אני שנתקע על זה שהוא כלכך סגור איתי. הלוואי וזה היה שונה, אפילו במעט... הסתובבתי שאשכב מולו והסתכלתי על פניו, מרגיש את לבי מחסיר פעימה. ליטפתי בעדינות את השיער שנפל על פניו ברוך, הוא נראה כמו מלאך. הוא נראה מושלם בעיניי. בלעתי רוק וליטפתי בעדינות, בוחן כל סנטימטר בפניו שאני כבר מכיר, מתאהב בהרגשה הזו. הזרוע שלו אחזה בי קרוב יותר והוא נשם עמוק לפני שפקח עין אחת, מסתכל עליי ופולט קול עמום.
״למה אתה ער ?״ קולו צרוד כלכך.
״לא הצלחתי להירדם״ אמרתי. מעביר את אצבעותיי על פניו ומסתכל עליו, והוא הביט בי במעין חיוך קל, חיוך שליו. החיוך הזה הופיע רק ברגעים הללו, שזה רק אני והוא בלי הפרעות מהעולם החיצון ומסדר היומיום המטריד שלנו. זה רק אני והוא בתוך הבועה שגודלת, עד שתתפוצץ. ״הערתי אותך ?״ שאלתי.
״זה בסדר״ פלט וחיבק את גופי, פניי טמונות בצווארו והבטן שלי מרחיקה את שאר גופי משלו. בטן ארורה... נשמתי את הריח שלו ועצמתי את עיניי, חיבקתי אותו ולא רציתי לעזוב. אין לו מושג מה אני מרגיש אליו. ״אתה טוב יותר מהחלום שחלמתי״ לחש וזה גרם לי לגחך.
״מה חלמת ?״ שאלתי בשקט.
״אני לא זוכר, כנראה זה לא היה כלכך חשוב״ אמר, שמעתי שבלע רוק שעבר בכבדות וזה גרם לי לפקוח את עיניי ולהתרחק על מנת שאוכל להביט בו. ״את הרגע הקטן הזה אזכור״
״מה שונה ברגע הזה ?״ שאלתי בשלווה, נסחף לתוכו.
״הוא מיוחד.״ לחש והתקרב מנשק את שפתיי ברכות. הארי... הסתכלתי לזוג עיניו הירוקות שהוארו מאור הירח שהאיר מהחלון.
״אם כך בוא נישאר ערים לנצח״ אמרתי עם קריצה קלה, מחייך ומבחין בגומה שנוצרה על הלחי שלו. העברתי את האגודל שלי עליה והתקרבתי לגנוב ממנו נשיקה נוספת, לא הצלחתי להתאפק. הטעם המתוק בשפתיו הוא האהוב עליי.  התבוננתי בו והוא בי, שפתיו פרודות ועיניו בוהות בנקודה באוויר, רציתי לדעת מה עובר בראשו. לשמוע כל דבר ממנו, לעזעזל איתך הארי.
״המוות של ההורים שלי״ לחש. זקפתי גבה וחייכתי, מה ? הוא הסתכל לעיניי והידק את שפתיו לפני שדיבר. ״זה הדבר הכי קשה שעברתי בחיים שלי.״
״ה-הארי״ פלטתי והוא חייך.
״תצא מהשוק, זה כנראה הדבר האחרון שאספר לך לגבי העבר שלי״ אמר, גלגלתי את עיניי.
״אני שמח שבחרת לשתף אותי״ אמרתי בשקט, אני רואה עליו שהוא לא הרגיש בנוח לספר את זה, אך הוא בחר כן לספר. התקרבתי וליטפתי את שיערו, מנשק את הלחי שלו ולאחר מכן מלטף אותה.
״אף אחד לא שאל אותי שאלה כזו לואי״ אמר בחצי חיוך ״מה הטעם בזה ?״
״זה עמוק, לא ?״ שאלתי ולאחר שניות של בהיה בי הוא הנהן ונשף מאפו באנחה. רציתי לשאול איך הם מתו, מה קרה. הרי הוא עובר דברים קשים בכל יום במה שהוא עוסק בו, אין שמץ מה בדיוק אבל אני יכול לראות. אז אני משוכנע שההורים שלו לא מתו סתם כך.
״אתה ?״ שאל, התבונן בתוך עיניי שהסתתרו בחושך הארור ששרר בחדר. הוא העביר את אצבעותיו כליטוף עדין על פניי ״מה החוויה הכי קשה שעברת ?״
״אני לא בטוח״ גיחכתי מכאב ״מה שעולה לראשי זה שאמא שלי זרקה אותי מהבית כי היא לא יכלה לקבל את העובדה שאני נמשך לבנים, אבל די התגברתי על זה אז אני לא מחשיב את זה״
״איך היא זרקה מלאך מביתה ?״ שאל ולבי החסיר פעימה, חייכתי חיוך קטן והתקרבתי אליו, אפי השתפשף בשלו לפני שנישקתי נשיקה קטנה לשפתיו הרכות, חש בתאווה פועמת בגופי ורוצה לצעוק לו, רק כדי שיידע מה רגשותיי כלפיו. אך הסתכלתי בעיניו החשוכות שמתחבאות להן, התבוננתי בו וידעתי שלעולם לא יהיה לי האומץ, שאשאר פחדן ואהנה מהרגע כל עוד הוא נמשך. הוא רצה להגיד משהו, המבט שהיה לו והשפתיים הלא בטוחות בעצמן, הוא ימים כך כבר. הוא רוצה לומר לי משהו ואני מפחד לשמוע מה.
״אני שמח שאני פה״ אמרתי, מתקרב אליו ושוקע לשינה עמוקה.

***

העברתי עוד ערוץ על מנת למצוא משהו שיעניין אותי. כשהארי יצא לעבודתו ונשארתי לבד יכולתי פשוט להשתגע, נגמר לי כבר מה לנשנש ואני לא מצליח לבדר את עצמי. עוד חיסרון בלהיות מובטל, היום לא עובר. ליאם בעצמו עסוק כך שלא אוכל גם להציק לו, זה הופך למתיש. שמתי רגל על רגל על השולחן והסתכלתי בטלוויזיה, זה סרט על פשע, לא מעניין. העברתי ערוץ עד שהתייאשתי וגלגלתי את עיניי, נכנע וצופה במה שיש. הסתכלתי על הבית ויכולתי לייצר לעצמי פנטזייה שאני מגדל פה את הילד עם הארי, הערסל יכול להיות ממש בחדר שלו ממול המיטה זה יכול להיות מדהים. אך הסיכוי שאשרוד שוב שובר כל פנטזייה שעלתה לראשי, מרסק אותי לקרקע והורס אותי.
הדלת שנפתחה קטעה את חוט המחשבה שלי והבחנתי בהארי, לובש קפוצ׳ון שחור וכובע שחור שדי הסתיר אותו, הוא מיהר למסדרון ולבי נחת כשהבחנתי בדם בכפות ידיו.
״ה-הארי ?״ קראתי, מעט רועד מפחד, הוא נפגע ?! קמתי במהירות בעקבותיו אך כשפניתי למסדרון שמעתי את דלת חדר המקלחת נטרקת. קפאתי מחוץ לחדר ושפתיי נפרדו, בלעתי רוק והשפלתי את מבטי. ״הארי אתה בסדר ?״ שאלתי, מרגיש את לבי מתכווץ ודמי בוער מלחץ בעורקיי. אזרתי אומץ ופתחתי את הדלת, נושם בבהלה כשראיתי כמה דם הוא שוטף מידיו ומיד עיניי התמלאו דמעות. ״הארי-״
״תצא לואי״ הוא אמר בשקט בזמן ששטף את הדם בכיור ומילא את הכיור הלבן בצבע אדום. מי פגע בו ?! אלוהים ! התקרבתי אליו ותפסתי בכפות ידיו, עוזר לו לשטוף אותן בזרם המים, קצת רועד ומפוחד. ״ל-לא, לואי עזוב״
״לא ! מי עשה לך את זה ?! מה קרה הארי ?״ שאלתי בקול רועד
״לואי תפסיק-״
״הארי תשתוק״ קטעתי אותו, מביט בידיו שנהיו נקיות מדם אך... אך לא הבחנתי בפצע. העליתי את עיניי לעיניו ולבי הלם בחוזקה מבהלה. ״הארי... של מי הדם ?״
״אל״ הוא פלט ונשם עמוק, עוצם את עיניו בתסכול. כפות ידיי רעדו ועיניי פעורות לרווחה, לקחתי צעד לאחור, פחדתי כלכך. הוא פגע במישהו. הארי, הוא פגע במישהו במו ידיו.
״מ-מה עשית ?״ שאלתי עם דמעות בעיניי והוא רק התבונן בי בשקט, לא ענה ולא הראה טיפת רגש, רציתי לברוח מפה אך רגליי קפאו פתאום.
״אל תפחד ממני״ אמר בקול חריש, אך לא יכולתי לשלוט בזה. ״בבקשה לואי״
״אני מצטער״ אמרתי בקול חנוק והצלחתי לקחת צעק לאחור שמיד הפך להליכה מהירה לדלת היציאה מהבית, עזבתי את ביתו ומיהרתי להתרחק משם, כאילו והוא רודף אחריי, למרות שידעתי שהוא לא מסוגל לפגוע בי כך, לא יכולתי לחשוב בהיגיון.
הלוואי שלא הייתי רואה את זה, הלוואי שיכולתי להמשיך להאמין לשקרים שלי שהוא אדם טוב.

אני נורא מצטערת שהפרקים עולים ממש פעם ב-
אני חיילת כפי שחלק פה יודעים או לא, נורא קשה עם המשמרות להכניס את העניין של הסיפור לשגרה
מצטערת ומקווה שאהבתם את הפרק 😌❤️