״ואז היא התלוננה על זה שהסל כביסה מלא בבגדים מלוכלכים״ אמרתי להארי בטלפון, נושך את קצה העט ונאנח ״היא לא סובלת אותי.״
״כן...״ הוא מלמל
״אני לא עשיתי לה דבר, אני גם בקושי מדבר איתה, אני לא מבין את זה״ אמרתי בתסכול, שומע את הארי מהנהן עם קולו וזה גרם לי לגלגל את עיניי. ״אני צודק ?״
״כן ברור״ מלמל בעייפות.
״ואז אחותך נכנסה לחדר והכניסה אותי להיריון, זה לא מטורף ?״ שאלתי באותו טון דיבור.
״כן...״ הוא מלמל וזה גרם לי לצחקק, חתיכת בן זונה.
״בחייך, אם זה לא על סקס זה לא מעניין אותך ?״ שאלתי ושמעתי את הנשימה העמוקה שלקח.
״מישהו פה אמר סקס ?״ שאל כאילו והתעורר ״אני פה, מקשיב לך״
״לך להזדיין הארי״ אמרתי בתסכול ונשמתי עמוק
״זה נשמע נהדר״ אמר. חייכתי ועצמתי את עיניי ״אני צוחק. זה די לגיטימי שהג׳ניפר הזאת לא תרצה אותך בסביבה.״
״כן אבל זה חוצפה, גרתי עם ליאם לפניה״ אמרתי.
״אל תתווכח עכשיו כמו ילד קטן של מי זה היה קודם, אין פה מנצח״ אמר. ״חוץ מזה אתה לא נמצא כלכך הרבה בבית שלך לאחרונה״
״בגלל שאני ישן אצלך ? תעשה לי טובה, אתה רוצה אותי רק ללילה״ אמרתי בציפייה לשמוע אחרת, אך מוכן לזה שלא.
״אני לא זוכר ששכבנו לפני יומיים״ אמר, זה גרם לי לצחוק ולעצום את עיניי. ״זה לא רק.״
״אתה מפחיד אותי״ פלטתי בלי לשלוט בעצמי ומיד התחרטתי על כך. אבל אני מפחד, אני נופל בשבילו מהר מדי. הוא זה שאמר שהוא לא מאמין במערכות יחסים והוא זה שאמר את כל מה שלא רציתי לשמוע, ואז הפך להיות ההיפך מהמילים שיצאו לו מהפה בכלכך ביטחון.
״מאיזו סיבה ?״ שאל בקול עמוק וצרוד.
״איך אתה רואה אותי ?״ שאלתי בסקרנות, חש נבוך אך הייתי חייב להתעמת עם זה כבר. יושב במשרד שלי ומדבר איתו בטלפון זה נהיה כבר שגרתי אצלי.
״בתחתוני תחרה שמבליטים לך את התחת״ מלמל בקול שקט שגרם ללבי להחסיר פעימה. צחקתי ועצמתי את עיניי, הוא אדם מצחיק, לא חשבתי שהוא כזה. ״אל תחפש ממני תווית, אתה לא תקבל אחת.״
בלעתי רוק ולבי נחת, אך לא יכולתי להיעלב, ידעתי מה הוא רוצה. אך לא ידעתי למה הוא התכוון, זה כלכך בלבל אותי. לפתע דלת המשרד שלי נפתחה ודרק עמד שם, גורם לי לפקוח את עיניי בבהלה, מה הוא עושה פה ?
״דרק ?״ שאלתי מבולבל
״יותר בכיוון של הארי״ שמעתי את הארי מהטלפון ומיד בלעתי רוק והתאפסתי על עצמי.
״אתקשר אליך אחר כך.״ אמרתי וניתקתי, מכחכח בגרוני וקם מהכיסא.
״מה אתה עושה פה ?״ שאלתי, מסתכל עליו ועל המבט החודרני שהיה לו, שהביט בי כרגע.
״רציתי לבדוק מה שלומך.״ אמר, נראה כלכך רגוע. לא ראיתי אותו חודש, מאז שבא לביתי חבול בפניו והאשים אותי ששלחתי אליו את הארי.
״הנבדק בסדר״ אמרתי בעוקצנות והוא גלגל את עיניו, הוא הסתובב לסגור את דלת המשרד ואז הסתכל עליי ולבי הלם בלחץ, קיוויתי שהוא לא יעשה משהו מטופש.
״אני רק רוצה לדבר״ אמר, מבחין במבט המבוהל שעל פניי. התיישבתי בכיסא שלי והוא עמד ממולי מאחורי השולחן, מרים את התמונה שעל השידה, התמונה שלי ושלו ואז חייך חיוך שירד במהרה. בלעתי רוק והסטתי את מבטי, הייתי צריך להיפטר מהתמונה הזו. ״הדברים יצאו מכלל שליטה.״ אמר והניח את התמונה, מביט בי. ״המלחמה הזו שלא פוסקת בינינו, מישהו חייב לשים לזה סוף״
״ולהיכנע ?״ שאלתי בזלזול ״לתת לך אותי כאילו והייתי רכוש ? את הבן שלי ?״
״לא נותר עוד הרבה זמן לואי-״
״כן אני יודע.״ קטעתי אותו, בולע רוק שצרב בגרוני. לא רציתי שיזכיר לי את זה. בעוד חודש וחצי בערך אני אמור ללדת, הכאבים מחמירים והחרדה רק גוברת, אני נעשה חלש ואני מפחד.
״אני לא רציתי להתחרט על דברים שלא אמרתי לך״ אמר בקול חלש והשפיל את מבטו, לא יכולתי להסתכל עליו. הוא מדבר עליי כאילו אני עומד למות בוודאות, והוא זה שיודע יותר ממני על הניסוי כך שזה הבהיל אותי יותר. ״לא היינו אמורים להגיע למצב הזה״
״לא הייתי מאושר בכל מקרה״ אמרתי
״ואם לא הניסוי ?״ שאל, הסתכלתי עליו מבולבל מהסס אם לענות לו.
״בלי הניסוי יכל להיות טוב יותר אני מניח״ קולי דעך ״אתה מתחרט ?״
״לא״ השיב בלי רגש, מסתכל לעיניי וגורם לעמוד השדרה שלי לעקצץ בכעס, רציתי לסלק אותו מפה. ״ואתה ?״
אני מתחרט על ניסוי ?
כמה מפגר זה לא להתחרט על התקופה הגרועה בחייך בגלל דבר אחד קטן שמסב אושר רב. שתי דברים... התינוק, דמיינתי אותו יום וליל, איך ייראה ואם יהיה דומה לי, אם גורלו יהיה מר או לא. חשבתי על כך בכל יום ארור. והדבר השני זה הארי, אני לא הייתי פוגש אותו אם לא בדרך הזו.
״לא״ אמרתי.
״אז למה אתה כלכך שונא את הניסוי הזה ?״ שאל. קמתי ממקומי והסתובבתי לחלון בכעס, לוקח נשימה עמוקה לפני שהסתכלתי עליו.
״למה אתה לא היית זה שנכנס להיריון ? למה לא ניסית על עצמך את הניסוי המזויין הזה ?!״ שאלתי בכעס והוא לא השיב לי. ״בדיוק, כי אכפת לך מעצמך.״
״זה לא כך-״
״תצא מהמשרד שלי״ אמרתי, מביט בו בכעס ומנסה להישאר מאופק, לאחר שניות מורטות עצבים שהוא מביט בי ואני בו הוא קם ויצא, משאיר אותי לבד. פלטתי נשימה והשפלתי את מבטי, מלטף את בטני הגדולה ונושך את שפתיי, למה הוא בא ?! הוא שם עין על התינוק שלי ? על הניסוי המחורבן שלו ? שייצא מחיי ויניח לי.
״לא אתן לו לפגוע בך.״ לחשתי לבטן וליטפתי, חש את הדמעות עומדות בעיניי וגרוני מתכווץ, והחזקתי את עצמי כלכך חזק לא להישבר.

***

ערבבתי את הקפה והסתכלתי עליו, מלא במחשבות ובפחדים. למה לעזעזל דרק בא היום ? זה לא עזב אותי. מה אם הוא ייקח את התינוק שלי ? המחשבה הזו גרמה לגופי להישבר למיליון חתיכות שהרגו אותי באכזריות, לעזעזל.
״מה יש ?״ הארי שאל, גורם לי להסתכל עליו ולהתעורר מהמחשבות שבראשי.
״לא, כלום״ אמרתי בחיוך והוא מיד עיקם את ראשו.
״כלום, אל תזיין לי את השכל כי לא אתחנן אליך״ אמר. בלעתי רוק והסתכלתי לעיניו.
״דרק בא אליי היום״ אמרתי, נושם ומסיט את מבטי, גירדתי בעורפי ונשכתי את שפתיי. ״הוא סתם רצה לדבר״
״ואתה מאמין לו ?״ הארי שאל
״אני מפחד שהוא רוצה את התינוק שלי״ אמרתי במהירות, פולט נשימה רועדת ומשפיל את מבטי, איגרפתי את כפות ידיי כלכך חזק והטחתי אגרוף לשולחן בית הקפה בכעס. ״מה אם אמות ?״
״אז זה לא יהיה צרה בשבילך יותר, לא תהיה פה״ אמר. בעטתי בו מתחת לשולחן בכעס והתכוונתי לקום אך קפאתי כשהבחנתי במבט של אישה עליי, אישה כלכך מוכרת שזה גרם לי להתיישב בחזרה ולהסיט את מבטי ממנה.
״ה-הוא שם עליי עין״ לחשתי בפחד, נושך את שפתיי ולא מצליח למצוא נחת ״האישה מאחוריך, זו לא פעם ראשונה שאני רואה אותה. היא עוקבת אחריי.״
״אתה מזיין...״ הוא פלט וסיבב את מבטו, מביט בי והבהלה לא יכלה להיות מוסתרת מעיניו. מה הבעיה ?
״לעזעזל״ הוא נשם ונשך את שפתיו ״תשפוך עליי את הקפה״
״זה לא הזמן לבדיחות-״
״לואי״ הוא קטע אותי והמבט שלו היה כלכך מרתיע, הוא רציני.
״מ-מה ?״ שאלתי מבולבל, הוא נאנח ועצם את עיניו, מסתכל על הכל בשולחן בלחץ. הוא יודע מי זאת, נכון ? ״הארי ?״
״זה לא דרק שם עליך עין, זה מישהו שם עליי עין.״ אמר ולבי נחת, זה קשור לאנשים המפוקפקים שהוא מכיר ? בלעתי רוק והסתכלתי לעיניו. ״תיצור מהומה, תריב איתי ותצא מפה בסערה, אל תסתכל לאחור״
״הארי זה מגוחך-״
״לואי תקשיב לי לעזעזל״ אמר בשקט ובכעס. הסתכלתי מסביב על בית הקפה הרגוע ולבי הלם, אני לא מאמין שאנחנו נמצאים במצב הזה. חשבתי שיהיה ערב רגוע ועכשיו אני כלכך עצבני שלא עד שאני באמת רוצה לשפוך עליו את הקפה. ״קדימה״
״חתיכת בן זונה !״ צעקתי ושפכתי עליו את הקפה, קם ממקומי ומביט בו. המבטים של כולם בבית הקפה היה עלינו. בלעתי רוק וסטרתי לו בחוזקה, מנצל את האישור שנתן לי, אך כנראה זה היה מוגזם מדי על פי מבטו. ״אמרתי לך לעזוב אותי !״ צעקתי עליו. יצאתי מפה, לא מסתכל לאחור.
״תזדיין החוצה מה שאתה הכי טוב בו חתיכת נקבה מסריח״ שמעתי אותו צועק לעברי ורציתי לשפוך עליו עוד קפה, אך כל זה הצגה. בכל זאת, אנקום בו על המילים הללו. הלכתי ולבי דפק כה חזק, הלחץ הדהד בגופי והחולשה נעשתה כה מורגשת עד שמעדתי.
״לעזעזל...״ נשמתי. אחזתי בבטני שכאבה כלכך, אך לא יכולתי לעצור כרגע והמשכתי ללכת, מנסה להתעלם מהתחושבה שאחזה בי כמו מחלה סופנית שרומסת את כל איבריי.

סורי שיש ממש עיכוב של הפרקים פשוט הרבה דברים קורים בחיי האישיים לאחרונה שזה ממש לא נותן לי מקום לסיפור בראש שלי 🙈