נק׳ מבט הארי:

הסתכלתי על וויל שספר את השטרות שבידיו, גלגלתי את עיניי והלכתי מצד לצד, שומע רעש בראשי ומתחרפן מזה. לעזעזל. בלעתי רוק שעבר באיטיות בגרוני היבש ועצמתי את עיניי בתסכול, הסתכלתי שוב על וויל בחוסר מילים, מחכה שיסיים כבר.
״הוא אמר לך משהו לגבי היום ?״ שאלתי אך וויל התעלם והמשיך לספור. נאנחתי בטיפת כעס והמשכתי ללכת במעגלים. שמעתי כלכך הרבה רעשים בראשי שזה גרם לי להשתגע, לנשום נשימות כבדות ולהסתכל לכל הצדדים בהתגוננות. אם ג׳יי שם עליי עין, זה לא טוב.
״זה הרווח שלך״ וויל אמר ופיצץ את הבועה שנשאבתי אליה. הסתכלתי עליו והוא הושיט לעברי כסף מזומן, גלגלתי את עיניי ולקחתי אותו הישר לכיסי. ״תהנה איתו״
״ארקוד איתו סלואו״ מלמלתי בגלגול עיניים ולוויל היה חצי חיוך ממזרי. ״מה תכננת לעשות היום ?״
״לנוח.״ אמר ברוגע, ולפעמים זה חרפן אותי איך הוא כך. איך הוא ממשיך בסדר היום שלו בלי התקפים, בלי לרצות לצווח, לכעוס, להכות מישהו. זה משתולל בי כמו מגפה ואני לא מצליח לשלוט בזה. ״רצית להזמין אותי לאחד הברים שאתה הולך אליהם ?״
״לא״ אמרתי בפשטות. הסתכלתי לצדדים לוודא שאנחנו לבד. ״יש לי עניין לטפל בו״
״עניין ?״ גיחך והסתכל לעיניי במבט רציני יותר ״במה אתה מתעסק ?״
הסתכלתי לעיניו בלי לומר דבר.
״זה אותו עניין שגררת אותי לשרוף את המקום ההוא ? עוד משהו שלא קשור לאם ג׳יי ?״ שאל ואז נאנח והסתובב ״הוא יהרוג אותך אם יגלה שאתה עושה דברים כאלה מאחורי הגב שלו״
״אבל הוא לא יגלה כי אתה הולך לסתום את הפה שלך״ אמרתי.
״אני מצטער אבל אני לא יכול לעזור לך בזה״ אמר והכניס את כספו לכיס. ״להתראות הארי.״ אמר והלך, יוצא מהחנייה ומשאיר אותי לבד. עצמתי את עיניי ונשכתי את שפתיי, לא ציפיתי לתגובה אחרת.
הלכתי למכונית שלי והנעתי, נושם עמוק ונשען לאחור.
זה לא טוב לי, כל המצב שאני נמצא בו עכשיו. לואי מתסבך אותי לעזעזל, החתיכת חרא הזה צריך להפסיק להישען עליי כשהוא צריך מישהו, לא תמיד אהיה פה לעזור לו.
התחלתי לנסוע והידקתי את אחיזתי בהגה, בולע רוק כבד וממצמץ כל רגע. לא הייתי מאופס. הרגשתי את הזיעה הלחה במצחי והרוח הקרירה שנכנסה דרך הפתח הקטן של החלון. הרגשתי הכל חזק יותר, פגיע יותר. ידעתי לאן אני נוסע ומה המטרה שלי, לא אשקר שזה לא ריגש אותי לעשות את זה. וכשחשבתי על הסיבה הכעס בער בי ורציתי לעשות את זה יותר, רציתי לכסח את הבן זונה הזה במכות.
כשהגעתי יצאתי מהרכב וטרקתי את הדלת בחוזקה, צועד אל דלת הבית ולפני שצעדתי אליה הסתכלתי על החלונות שהיו סגורות. נאנחתי ודפקתי בדלת, מחליט לא לבעוט בה ולפרוץ אותה בדרמטיות שתמשוך תשומת לב. הסתכלתי מסביב ושמעתי ממולי את הדלת נפתחת, הסתכלתי ועיניי נעצרו על דרק.
״לא, מה אתה עושה פה ?״ שאל, הסתכל עליי בכעס ושנאה שדי בידרה אותי.
״באתי לבקר.״ אמרתי בשקט ובקול ארסי בזמן שעקפתי אותו פנימה לביתו, שמעתי אותו נאנח והוא טרק את הדלת. בחנתי את הריהוט הזול שלו בזלזול ונשכתי את שפתיי, מתכנן על מה לדפוק לו את הראש קודם.
״אתה לא מוזמן לביתי״ הוא אמר ״ההצגה הזאת לא מבהילה אותי, חתיכת בן זונה...״
התעלמתי, עדיין עם הגב אליו בוחן את הריהוט המשעמם.
״אתה חושב שבגלל שזיינת את החבר שלי תוכל לקחת ממני הכל ?!״ הוא צעק. בלעתי רוק והשפלתי את מבטי. לא אכפת לי מהחתיכת חרא הזה. תפסתי באגרטל הקרוב והסתובבתי במהירות זורק את זה לעברו בחוזקה וצופה בזה מתנפץ עליו לאלפי זכוכיות קטנות ומרוסקות. צעדתי אליו במהירות ותפסתי בצווארון החולצה שלו, מביט בעיניו המבוהלות ומקשיב לנשימות הרועדות.
״מי אתה חושב שאתה ?״ שאלתי, מבחין בפחד שלו ואהבתי לראות אותו כך, לאחר שהעמיד פני גיבור. דחפתי אותו אל הקיר והתקרבתי להטיח אגרוף לפניו שגרם לו לצעוק בכאב ולהסתיר את פניו
״מ-מה אתה רוצה ?!״ שאל במהירות. תפסתי בשיערו והרמתי את מבטו בכעס, מרגיש את האנדרנלין זורם בעורקיי ולבי הולם. ואז דמיינתי את הפרצוף הזה ממול לואי, עומד שם ומאיים עליו ועל התינוק שלו, ואז מרים עליו יד. והחטפתי לו אגרוף נוסף, מבחין בדם שנזל מאפו. ״ה-הפסק בבקשה !״
״אתה הרמת עליו יד ?!״ צווחקתי והתקרבתי, תופס חזק בשיערו בשביל להרים את מבטו אליי ולקבל את תשומת לבו. ״אתה איימת על התינוק שלו ?״
״התינוק שלי״ אמר בקול רועד והסתכל עליי, ללא בושה. החטפתי לו אגרוף נוסף וחזק יותר, בועט בבטנו וגורם לו להתקפל וליפול לרצפה, ובעטתי, שוב ושוב. אוהב לשמוע אותו צועק בכאב ובחוסר אונים, מרגיש שאני משחרר הכל עליו. עצרתי והתנשמתי, מביט בו מגואל בדם ובקושי זז אז לקחתי צעד לאחור.
״אתה לא רוצה שתהיה פעם הבאה.״ אמרתי בשקט ויצאתי מביתו, ממהר למכונית שלי ונוסע מפה, נוסע לפני שמישהו יבחין בי באיזור הזה. תוך כדי שנסעתי שמעתי את קולו של אם ג׳יי בראשי, צורח דברים, ואז דם וצעקות, לעזעזל ! נשמתי עמוק, פותח חלון בשביל לקבל אוויר צח.
יכולתי לשבת כך שעות ולבהות בלי לחשוב בהיגיון, הראש שלי לא היה צלול, לא הייתי במיטבי. נסעתי בכביש, לוחץ על הגז ונוסע כלכך מהר, מנסה לברוח.
כשהגעתי לביתו הסתכלתי על הדלת ונשכתי את האצבע שלי במתח, מרגיש זיעה לחה ואת פעימות לבי, בלעתי רוק ועצמתי את עיניי בתסכול. אני חייב להשתמש. עצמתי את עיניי והרעדתי את הרגל שלי, נושם עמוק עד שפקחתי שוב את עיניי ברוגע ויצאתי מהמכונית אל דלת ביתו, מהסס אם לדפוק או להיכנס אך לבסוף דפקתי, חוסך לו את נאום ה׳זה לא מנומס׳. כשהדלת נפתחה הוא עמד שם עם מבט תמים ועיניים מתוקות שמביטות בי, לבי החסיר פעימה ונשימתי נחתכה בגרוני.
״היי, כנס״ אמר ופתח את הדלת לרווחה, לאחר שנכנסתי הוא סגר אותה. הוא הלך למטבח ואני עצרתי בכניסה, נשען על המשקוף ומביט בו מכין קפה.
״בדיוק סיימתי לעבוד, חשבתי עליך״ אמר וזה גרם לי לעצום את עיניי בתסכול, לא רציתי להיות בראש שלו, לא רציתי שהוא יקשר אליי כמו אידיוט.
״זה לא טוב לך לחשוב״ מלמלתי ונכנסתי, עומד בשילוב ידיים. ״טיפלתי בנושא עם דרק״ אמרתי, הוא מיד הסתכל עליי וזקף את גבותיו.
״מה ? מתי ?״ שאל, והמילים רצו בראשי בזמן שהלחץ הדהד בגופי
״יותר מדי שאלות״ אמרתי בקול ארסי והוא הסתכל עליי שניות בלי לומר דבר. חיכיתי שידבר, השקט הזה חרפן אותי.
״תודה״ אמר בשקט וזה גרם לי לגחך בזלזול. הוא נשען על השיש ושתה לגימה מהקפה הרותח. הוא לא יודע בכלל למה אני מתכוון כשאני אומר ׳טיפלתי׳. בחנתי אותו ועצרתי על הבטן העגולה שלו שהסתתרה מתחת לבגדים הרחבים. קשה היה להאמין שיש שם תינוק.
מה עשית היום ?״ שאלתי, נושם עמוק ומנסה להתאפס על עצמי. חיפשתי הסחת דעת מזויינת והוא היה כה אדיש כרגע.
״עבדתי, מה יש לי לעשות ?״ שאל בגיחוך והסתכל לעיניי במבט תמים וטהור.
״איזה חודש אתה, לואי ?״ קולי דעך ולבי הלם בחוזקה, פחדתי שזה יקרה, לפעמים אפילו שנאתי את זה שזה קרה לי. זה דפק הכל, אם זה התינוק שלי או לא אני כבר בתוך זה.
״אני לא בטוח... אני חושב שחודש שישי״ אמר והשפיל את מבטו בזמן שנשך את שפתיו. התקרבתי אליו וליטפתי את פניו, גורם לעיניו לעלות באיטיות ולחיוך רך ומתוק להתפשט על שפתיו התפוחות. לבי החסיר פעימה בזמן שהפכתי עיוור בלהביט ביופי שלו, דמי הלם בעורקיי ואיבדתי את עצמי. ״כן אני יודע, הכל בסדר״ אמר והניד בראשו
״וגם אם לא...״ אמרתי והוא הסתכל עליי עם טיפת כעס, אני מניח שהוא לא אוהב לשמוע את האמת. ״גם אם הכל לא יהיה בסדר לא קרה כלום.״
״אתה יכול לומר את זה, לא היית בהיריון״ אמר וזה גרם לי לגחך ״אני לא רציתי תינוק מעולם, לא בזמן הקרוב בכלל. אני זוכר שדרק דיבר על זה ואמרתי שזה בולשיט אחד גדול, וחשבתי שנתחתן עוד מספר שנים ונאמץ והכל ילך בדיוק לפי הרשימה, לפי התוכניות״
״זין על התוכניות לואי״ אמרתי וצמצמתי עין אחת ״תחיה את הרגע.״
״ומה יצפה לי בעתיד ?״ שאל והסתכל עליי, כאילו אוכל להשיב לו על השאלה המורכבת הזאת.
״הכל יסתדר מעצמו.״ אמרתי ולאחר שניות שהביט בי הוא חייך. צמצמתי את גבותיי בבלבול ובלעתי רוק, למה הוא מחייך כך ?
״אתה לא כזה בן זונה״ אמר.
״אל תתן למילים שלי להטעות אותך״ אמרתי ושהוא חייך חייכתי חזרה, מלטף את פניו ומושך אותו לחיקי. אני לא בטוח למה, הקרבה שלו הייתה מרפאה. כמו תרופת קסם לכל הפגמים שחשתי, ועם התחושה הזו עצמתי את עיניי ונתתי לו לרפא אותי, בזמן שהראש שלי צעק להרחיק אותו ממני, הוא טוב מדי. הוא העלה את מבטו באיטיות והסתכלתי לעיניו הכחולות והרכות, בלעתי רוק בלחץ כשהוא העלה את ידו ללחי שלי ואגודלו ליטפה בעדינות את עורי.
״מה אתה עושה ?״ קולי חלש ומבולבל. הוא עמד על קצות אצבעותיו וכששפשף את אפו כנגד שלי לבי הלם בחוזקה והתאווה פעמה בגופי כמו מחלה שמתפשטת במהירות. הנשימות הרכות שלו כנגד שפתיי היו מנחמות באיזושהי צורה והמגע הרך הרגיע את כל הפחדים המזויינים שלי. מה הוא עושה לי ?
״טעות נוספת לרשימה״ לחש. התבוננתי בזוג עיניו הקרובות והמהססות, מרגיש את הנפילה המענה הזו וקריסת המערכות בגופי. שפתיו שפשפו את שפתיי ברכות לפני שהוא נישק אותן. לבי הלם בחוזקה ובטני התהפכה, כל ההיגיון נעלם בין רגע. תפסתי בפניו ונישקתי את שפתיו ברכות, באיטיות ובתשוקה עזה שפילחה את איבריי. נפלתי לתוך תהום עמוק ללא תחתית, נפלתי וריחפתי, ושנאתי להרגיש כה טוב בסיטואציה הזו, כי זה הולך להתנפץ, זה לא יכול להרגיש כלכך טוב, אמרתי לעצמי שוב ושוב. החלקתי את הלשון שלי בין שפתיו לנשיקה רטובה ומעוררת חושים, מתענג על שפתיו הרכות ועל הנשיקה התמה הזו, על הקרבה שלו, לא רציתי להתרחק לרגע, רציתי לעצור את הזמן.  שפתינו נפרדו באיטיות ופקחתי את עיניי, מבחין במבט שלו, בעיניו נפקחות באיטיות ומביטות בי, בסומק שעלה ללחייו, ובשפתיו הפרודות שחשפו מבט מבולבל לגמרי. ליטפתי את פניו עם אגודלי ונישקתי למצחו, עוצם את עיניי ומתאפס על עצמי במהירות.
״אני מוכרח ללכת.״ אמרתי והתרחקתי ממנו, מתכוון להסתובב ולצאת מביתו אך חיכיתי שיאמר משהו, לעזעזל, מה עשינו ?
״ב-בסדר״ אמר בקול נבוך, זה היה די משעשע. הסתובבתי ויצאתי מביתו, בלי להסתכל לאחור. בלי לחשוב, בלי להרגיש, התנתקתי מהכל. נכנסתי למכונית שלי ולאחר שסגרתי את הדלת נשענתי עם ראשי לאחור בעיניים עצומות, בקושי מצליח להרגיע את ההתרגשות המוזרה שזרמה בגופי, את דמי שבער בעורקיי ללא סוף, את המחשבות הבלתי פוסקות.
״לעזעזל איתך לואי...״ נשמתי, מניע את המכונית ונוסע משם במהירות, מחפש מקום נוסף לנקות את הראש.
והפעם לא מהכל, הפעם רק ממנו.

היי כולם 😇❤️
מצטערת שלא עלה פרק הרבה זמן הראש שלי ממש לא פה, לא כתבתי איזה חודש ודי נעלמתי אבל אני מבטיחה שאחזור 🙏🏽
מקווה שיתחילו לעלות פרקים בקצב יותר מהיר 🤙🏽