חזרתי מהעבודה וזרקתי את המפתחות על השולחן, מזהה תוך שניות שאני לבד בבית. בלעתי רוק שצרב בגרוני ונשמתי עמוק, הולך לספה ונשען לאחור, אוחז בבטן שלי ונושך את שפתיי. הרגשתי כאילו כל הוורידים בגופי נקרעים ומדממים בכאב, הבטן שלי כאבה. פחדתי שקרה משהו לתינוק. התיישבתי בספה וקימטתי את אפי, פולט אנקה ומתקפל בשקט. לא רציתי להתקשר לדרק בגלל זה, אבל מצד שני אני לא יכול ללכת לבית חולים רגיל כי ישאלו הרבה שאלות לגבי זה שגבר בהיריון. עצמתי את עיניי ונשענתי באיטיות לאחור, מרגיש את נשימותיי קטועות וחלשות. לקחתי את הטלפון מכיסי וחייגתי אליו ללא ברירה.
״מה ?״ הוא ענה ונשמע כועס, אני יודע למה. הוא מתקשר כל יום ואני לא עונה לו.
״אתה יכול לבוא ?״ שאלתי בשקט, עוצם את עיניי ונושם עמוק אך בשנייה הכאב הפך לחד וזה גרם לי לפלוט אנקה. ״ל-לעזעזל דרק בוא״
״מה קרה ?״ שאל, רציתי לשבור את הטלפון.
״פשוט בוא !״ צעקתי
״אתה מלחיץ אותי, תגיד מה לעזעזל קרה״ הוא אמר בלחץ ושמעו את צעדיו המהירים.
״כואב לי״ פלטתי, מנסה להסדיר את נשימותיי ומחשבותיי המבוהלות.
״מאחד עד עשר-״
״דרק !״ קטעתי אותו בכעס
״לעזעזל״ הוא פלט, שמעו מכונית מונעת ויכולתי לנשום קצת לרווחה, הוא חמש דקות מהבית שלי כך שאני בטוח שהוא יגיע ממש עוד מעט. ״רק כשאתה צריך אותי אתה מתקשר״
״כולם כך, לא ?״ שאלתי בשקט ״נשענים על אחרים בשביל לא להישאר לבד בעולם הזה.״
״אני חמש דקות אצלך״ הוא ניתק ואני אחזתי בבטני, מרגיש את הכאב החד ופולט צעקה קלה, פאק ! למה כלכך כואב לי ? נשכבתי על צד גופי ועצמתי את עיניי בחולשה, כפות ידיי מעט רעדו ולבי הלם מהפחד שהדהד בגופי, והכאב השתלט על הכל. עצמתי את עיניי וחיכיתי שזה ייפסק, הרי תמיד שכואב לי אני נח נושם עמוק וזהו, אבל הפעם זה חזק יותר.
לאחר מספר דקות דלת הבית נפתחה ודרק מיהר אליי, מתכופף ומניח את ידו על בטני.
״מה אתה מרגיש ?״ שאל וראשי קדח, כעס ללא סיבה עלה לראשי בשנייה אחת.
״את אחותך״ אמרתי בגסות ״מה עוד אני מרגיש ?!״
״תשלוט על ההורמונים״ אמר וכעסתי יותר, למה כל דבר שאגיד הוא ימצא מה להאשים ? אין סיכוי שאולי רציתי לדבר כלפיו כך ? ״חששנו שדבר כזה יכול לקרות״
״ה-הוא בסדר ?״ שאלתי מבוהל והסתכלתי עליו, לא מקבל תשובה ולבי הלם בפחד. ״דרק מה קורה ?״
״הגוף שלך לא בנוי לעשות את זה״ אמר בלי להסתכל לעיניי.
״אתה בטוח ?״ שאלתי בציניות.
״הגוף שלך דוחה את ההיריון״ אמר, הסתכלתי עליו מבוהל והרגשתי כאילו הבטן שלי נקרעת וזה גרם לי לעצום את עיניי בחוזקה.
״מה זה אומר ?״ שאלתי וקולי יצא רועד.
״זה תוקף אותך״ אמר ולבי נחת. ״אבל התינוק ימשיך לגדול בתוכך״
״אז מה יקרה ?״ שאלתי, מפחד לשמוע את התשובה.
״בסופו של דבר מישהו יפסיד״ אמר בקול שקט, מלטף את בטני ברכות. דמעות עלו לעיניי ושפתיי רעדו, הפחד חלחל מתחת לעורי ולא ראיתי מולי דבר. פחדתי. ״לואי״ הוא קרא, אך נשמתי נשימות קשות ולא הסתכלתי עליו, הייתי מבוהל. ״לואי תביט בי.״
הסתכלתי עליו בחולשה והוא ליטף את פניי, מסתכל עליי במבט מרגיע.
״הכל יהיה בסדר״ לחש וזקף את גבותיו לעברי, הנהנתי באיטיות והוא התקרב ונישק למצחי ברכות. ״אתה רוצה שאביא לך משהו לאכול ?״
״זה לא ישפר את זה״ פלטתי בקול שקט ושברירי, אך לפתע שמתי לב שפחות כואב לי. לא רציתי לחוות את הכאב הזה, לא רציתי לסבול כך בכל יום. ״פיצה עם בצל ושום״
״מ-מה ?״ שאל מבולבל. הוא לא שמע ?
״פיצה עם בצל ושום״ אמרתי, אך המבט שלו לא השתנה.
״יהיה לך ריח מסריח מהפה״ אמר ואני גלגלתי את עיניי והתיישבתי באיטיות, פולט אנחה רכה.
״לא תכננתי להתנשק היום עם מישהו אז אני חושב שאסבול את הריח בשקט עם עצמי״ אמרתי והוא גיחך, התיישב לידי והניח את ידו בגבי. לא רציתי להסתכל כרגע לעיניו, הרגשתי שהוא מנסה להתקרב ולא רציתי בקרבה הזו, אני עדיין כועס. אמנם אני מודה לו אבל יש בי כעס כלפיו, זה לא ישתנה.
״טוב, אלך להביא לך פיצה מסריחה״ אמר וזה גרם לי לצחוק, זה נשמע לי טעים כרגע. הנהנתי והסתכלתי עליו הולך, כשיצא מהבית החיוך שלי ירד ונשכתי את שפתיי, משפיל את מבטי לבטן ומלטף אותה באיטיות.
״אשמור עליך״ לחשתי, מלטף ומרגיש תזוזה בבטן מהתינוק, תזוזה קטנה שרק אני יכולתי לחוש בה. אני חושב שהיריון זה מדהים. הקטע שאנחנו מביאים בן אדם כה טהור לעולם זה פשוט מדהים, כמו קסם. וכמה שחשבתי על זה נעשה לי עצוב ורציתי לפרוץ בבכי, כי מההיריון שלי דבר טוב לא יצא. וכשאני נזכר בחלום שהיה לי בלילה אני נעשה מדוכא יותר, חלמתי עלינו, עליי ועל התינוק. עצמתי את עיניי ונשענתי לאחור ברוגע, חלמתי שילדתי אותו בדיוק כמו שאישה יולדת, חלמתי שיצאתי מזה בשלום והוא היה שלי, וחיבקתי אותו, אהבתי אותו. חלמתי שיכולתי להיות אבא נהדר, ושיכל להיות לי בן מדהים. ואז התעוררתי למציאות המכוערת שבה אני לבד בהיריון וסובל כל רגע, ושנאתי את זה. לעזעזל, כמה שרציתי לחזור לחלום. ואז ניסיתי לשכוח אותו, בשביל לא לחיות עם האשליה הזו.
קפצתי מבהלה כשנשמעו דפיקות בדלת ופקחתי מיד את עיניי, פולט נשימה מבוהלת וקם באיטיות, הולך לדלת ופותח אותה. הרמתי את מבטי לגבר שממולי ולבי החסיר פעימה, הארי.
״מ-מה אתה עושה פה ?״ שאלתי מבולבל, הוא נעלם.
״אל תהיה כלכך מופתע לראות אותי...״ מלמל ועקף אותי בשביל להיכנס לבית. בלעתי רוק וצמצמתי את עיניי, חש בלבי הולם בבית החזה שלי ובטני מתהפכת. לא תפסתי אותו בטלפון, ואז הפסקתי לנסות. שמתי לב לקטע המוזר שיש לו להיעלם לכמה זמן ואז לחזור בשביל לתת לי להרגיש שהוא עדיין כאן, אבל אני לא צריך את זה. או שילך, או שיישאר. ״איך אתה מרגיש ?״ שאל.
״גרוע, לא עניינך״ פלטתי והלכתי אליו לסלון, מסתכל עליו ומחכה שיאמר משהו. הוא הוציא מכיס הקפוצ׳ון שלו הרבה דולרים מקופלים בגומי ודחף אותם לחיקי. ״מה זה ?״
״כסף, זה לא ברור ?״ שאל וגלגל את עיניו, הסתכלתי על כמות הדולרים ושפתיי נפערו, זה המון.
״ה-הארי, מאיפה כל זה ?״
״אל תשאל שאלות מחורבנות״ הוא פלט בכעס ולבי נחת, בלעתי רוק והושטתי לו את זה
״אני לא רוצה את זה״ אמרתי ויצא לו גיחוך בזמן שהסתובב בחוסר מנוחה.
״אתה צריך את זה״ אמר. אני בטוח שהוא לא הרוויח את הכסף הזה באופן חוקי, לא רציתי להחזיק בזה. הסתכלתי על הכסף וידעתי שזה באמת מה שאני צריך כרגע, מסתבר שהוא הקשיב לזיוני השכל שלי לפני שבוע לגבי מה שאמרתי על הכסף. הבחנתי בכך שהוא בוחן את בטן ההיריון שלי ולבי החסיר פעימה, הרגשתי שאני נראה נורא כך.
״גדלת״ פלט ואז הסתכל לעיניי עם זוג הירוק המהפנטות שלו, בלעתי רוק והנהנתי בחיוך קטן, מלטף את בטני.
״בקרוב אהיה ענק״ אמרתי. הוא לא חייך ולא שינה את הבעתו, רציתי לדעת מה הוא מרגיש לגבי כל זה. הוא בטוח שאני נושא את בנו, אכפת לו בכלל ? בעצם הוא הביא לי כרגע המון כסף, לא אכפת לו ממני זה ידעתי. אני מקווה שאכפת לו מהתינוק.
״מה אתה מתכוון לעשות ?״ שאל, בלעתי רוק בלחץ ולא רציתי להשיב על זה.
״לשלוח אותו לאימוץ״ אמרתי, מרגיש את המועקה שגודלת בבית החזה שלי. נשכתי את שפתיי והשפלתי את מבטי, אף אחד לא היה רוצה לשלוח את הילד שלו הרחק ממנו, אבל לא נותרה לי ברירה.
״ואם תחיה ?״ שאל ושפתיי נפרדו
״זה או אני או הוא, הסיכויים ששתינו נשרוד את הלידה הזו קלושים״ אמרתי והלכתי בשביל לקבל הסחת דעת מהשיחה. ״תעביר נושא...״
״אני רוצה לדעת״ אמר והלך בעקבותיי
״חשבתי שלא אכפת לך״ אמרתי והסתכלתי למבטו הקשוח, והוא לא אמר יותר. ״הלוואי ויכלת לעזור לי איתו״
״אל תגיד את זה״ אמר והניד בראשו בזמן שלקח צעדים לאחור, כאילו לא רצה לשמוע את מה שאמרתי.
״מה מונע ממך ל-״
״לואי״ הוא קטע אותי עם מבט קודר ומרתיע שגרם לי להידרך בלחץ. לא המשכתי לדבר על כך, לא היה לי אכפת יותר. ״אני צריך ללכת״
״ואראה אותך שבוע הבא בשביל לקבל תזכורת שאתה קיים ?״ שאלתי ושילבתי את זרועותיי, הוא זקף את גבותיו בזמן שהתבונן בי.
״אולי לא תראה אותי בכלל״ אמר ולבי נחת, הוא כועס כרגע, יכולתי לראות את זה. לפתע דלת הבית נפתחה ודרק נכנס עם מגש פיצה בידיו. שפתיי נפערו ולבי נחת, למה זה קורה ? לא ראיתי את שתיהם שבוע ועכשיו כשאני רואה אותם זה באותו זמן. למה ?!
״אתה צוחק איתי...״ דרק פלט והניח את המגש על השולחן. בלעתי רוק ולא הסתכלתי על אף אחד מהם, לא רציתי להתעסק בזה עכשיו. ״מה הוא עושה פה ?״
״כמו שאמרתי, זין חדש כל שני וחמישי״ הארי פלט בשקט ונראה כלכך אדיש כרגע.
״ידעתי שיש לך מישהו-״
״דרק בחייך״ קטעתי את דרק מיד, קוטע אותו בטיפת כעס. גורם לשקט בחדר הריק ששלושתנו שהינו בו. הרגשתי את האווירה מתוחה, במיוחד כשהבחנתי במבטים של דרק על הארי. ״הוא בא לתת לי משהו״
״את הכסף הזה ?״ שאל והצביע על הכסף שהחזקתי, לבי נחת ושפתיי נפרדו.
״ל-לא״ פלטתי נבוך, מחפש מה לומר לו. ואז חשבתי לעצמי שאני לא חייב לו הסברים, אני לא חייב לו דבר.
״אלך״ הארי פלט והלך אל הדלת בשביל לצאת מהבית אך עצר כשדרק עצר אותו כשהניח את ידו בבית החזה של הארי. לבי נחת ועיניי נפערו, מה הוא עושה ?
״לא אחרי שתגיד לי מה אתה עושה בבית ש-״
״תוריד את היד״ הארי קטע אותו, וכששמעתי את הטון הזה אני בעצמי נרתעתי. לאחר שניות שדרק הביט בעיניו הוא הוריד את ידו ממנו והניח להארי לצאת, וכשהארי יצא דרק הסתכל עליי.
״מי זה ?״ דרק שאל, נאנחתי והלכתי אל הפיצה שתנקה לי את הראש קצת. ״אתה ראית אותו ? הוא סוג של עבריין״
״דרק, אנא ממך״ אמרתי בכעס, לקחתי משולש פיצה והריח היה נהדר.
״זה הוא ?״ לפתע שאל ולבי החסיר פעימה, הסתכלתי עליו מבולבל ומשהו בו היה פגוע. ״הוא מי ששכבת איתו ?״
״מ-מה ?״ גמגמתי נבוך, בולע רוק שלא עבר בגרוני. ״זה כבר לא עניינך דרק״
״אני קצת סקרן לדעת עם מי בגדת בי״ אמר ורציתי לסטור לו בכעס, הוא בגד בי גם. התעלמתי ואכלתי מהפיצה, מסתובב להתיישב בספה. ״אני סקרן לדעת מי משך אותך יותר ממני, אני נורא מקווה שלא הוא-״
״דרק זה לא עניינך !״ התפרצתי בכעס, מניח את הפיצה בשולחן בלי חשק לאכול ונאנח. ״תצא מפה, אני רוצה לישון״
״אתה צוחק איתי ?״ שאל. לא רציתי את הנוכחות שלו פה, הוא לא היה כרגע שום דבר חוץ מעצבים מיותרים.
״לא, קדימה תצא״ אמרתי ופתחתי את הדלת, מסתכל עליו בציפייה.
״הבאתי לך פיצה מסריחה״ אמר, כאילו וזה תירוץ שאסכים לו להישאר.
״אתה יכול לקחת איתך את הפיצה״ אמרתי והסתכלתי לעיניו בכעס, הוא הניד בראשו
״לך להזדיין לואי״ פלט ויצא מהבית, גלגלתי את עיניי
״אעשה את זה״ מלמלתי בשביל להכעיס אותו וסגרתי את הדלת אחריו. נושם לרווחה והולך לקחת פיצה, מתיישב מול הטלוויזיה ששידרה סדרה שלא הכרתי. אכלתי מהפיצה ואני בטוח שהתינוק אהב את הטעם הזה, הוא בעט הרגע. ״אל תודה לי...״ מלמלתי בציניות והבנתי שאני נראה אידיוט לגמרי אז זה גרם לי לצחוק.
אולי הייתי צריך את זה. להיות לבד מול הטלוויזיה ולאכול פיצה בלי לספור את הקלוריות, להיות קצת חופשי מלשמוע אנשים שמנסים לומר לי איך לחיות את חיי ומה לעשות.

שיהיה לכולם חג שמח !❤️