חודש חמישי.

נק׳ מבט לואי:

הרמתי הרבה דפים והלכתי במסדרון, אני לא מבין למה פיטר נתן לי את זה. הוא לא רואה שקשה לי ?! אני בהיריון. נאנחתי, אני בטוח שהוא לא מבחין בכך, הוא סתם חושב שאני שמן. לפתע דלת אחת במסדרון נפתחה והתנגשתי בה, גורם לדפים להתפזר על הרצפה.
״לא״ פלטתי, אוחז בראשי בתסכול ״לא״
״מצטער״ שמעתי את זאק ומיד הרמתי את מבטי, חש בלחיי מאדימות והסתרתי עם הקפוצ׳ון את הבטן שלי.
״ז-זאק, היי״ אמרתי, הוא נראה כלכך טוב.
״מה כל הדפים האלה ?״ שאל והרים אותם, נשכתי את שפתיי בבישנות ומשכתי בכתפיי
״של פיטר, להעביר למשרד של מדיסון״ אמרתי והוא גיחך
״הוא לא יכל לעשות את זה בעצמו ?״ שאל, לאחר שהרים את כל הדפים הוא הסתכל לעיניי והייתה שתיקה לכמה שניות. ״בוא, נביא לה את זה״
״בסדר״ אמרתי בשקט והלכתי איתו למשרד שלה.
״אני לא מבין למה הוא לא שולח לה את זה במחשב והיא תדפיס את זה במשרד שלה״ אמר, והוא לגמרי צודק.
״נגמר לה הדיו״ אמרתי את מה שפיטר הסביר לי.
״מה איתך ?״ לפתע שאל
״מצויין״ אמרתי בחיוך, מתבונן בו ונושך את שפתיי
״אני כמעט לא רואה אותך מחוץ למשרד שלך״ אמר בחצי חיוך ״אנחנו חייבים לצאת לשתות קפה מתישהוא.״
״לצאת ?״ שאלתי, מאדים במהירות כמו אידיוט ונותן לו סיבה לצחוק. הוא נכנס למשרד של מדיסון והניח את הדפים בשולחן שלה, יוצא לאחר מכן ומסתכל עליי עם עיניו המהפנטות.
״כן, לצאת״ אמר. בלעתי רוק, מחייך חיוך קטן ומביט בו.
״אשמח״ אמרתי, בלי לחפש יותר מדי תירוצים.
״אז היום אחרי העבודה ?״ שאל ולבי החסיר פעימה, אחרי העבודה אני עייף.
״כן״ אמרתי, הוא הנהן והתכוון להיכנס למשרד שלו ואני נשארתי עומד עם חיוך מטופש על פניי. כשנכנס נשארתי לבד, מחייך לאוויר ואז מתאפס על עצמי ומתחיל ללכת למשרד שלי. אולי זה לא רעיון כלכך טוב לצאת כשאני נמצא במצבי אך מצד שני זה כן, אני כל היום לבד. פעם הייתי רק עם דרק וליאם, היום אני לא עם אף אחד מהם ואני מרגיש לבד. אבל לפתח סוג של קשר עכשיו ? ומה לגבי ההיריון ? לעזעזל, חשבתי על זאק והעפתי את כל המחשבות מראשי, מאז שהתחלתי לעבוד פה הייתי מסתכל עליו, הוא נראה בעיניי אדם מדהים.
מאוחר יותר כשסיימתי לעבוד יצאתי עם זאק אל עבר בית הקפה הסמוך, הוא סיפר לי קצת על איך הגיע לכאן ועל ההטבות שהוא מקבל מפיטר כי הוא ותיק יותר. אני רק הנהנתי בחיוך והסתכלתי עליו. ישבנו בבית הקפה והוא הזמין שתי כוסות תה עם מאפה מתוק, מאוד קיוויתי שבמאפה יש הרבה שוקולד.
״מאיפה אתה ?״ לפתע שאל, זקפתי את גבותיי ובדיוק התה הגיע והודיתי בשקט.
״מהעיר הזאת למען האמת״ אמרתי, לא מרגיש בנוח לתת לו שם של מקום המגורים שלי בדיוק.
״העיר הזאת נוראית״ אמר וקימט את אפו ״יש פה הרבה פשע״
״כן״ הסכמתי איתו, הוא בחור טוב, בלעתי רוק מתבונן בו.
״שמעת על הרצח שהיה שבוע שעבר ?״ שאל
״אני לא כלכך מעודכן בחדשות״ אמרתי נבוך, אני מרגיש ילד קטן לידו, זה נוראי. אני מקווה שלא יתחיל לדבר איתי על פוליטיקה !
״רצחו גבר בביתו, נמצאו על גופו סימני אלימות והוא נורה״ זאק אמר וזה באמת נשמע נורא.
״מה הרקע של הנושא הזה ?״ שאלתי
״פלילי, כנראה התעסק עם האנשים הלא נכונים״ זאק אמר במשיכת כתפיים ושתה מהתה שלו, בלעתי רוק מסיט את מבטי. אני שומע שבעיר שלנו יש הרבה דברים כאלה, אבל אף אחד לא יודע מי אחראי לזה ? אכלתי מהמאפה המתוק שלי ועצמתי את עיניי מתענג על הטעם, ואז שמעתי את זאק צוחק ומיד פקחתי את עיניי וחשתי את לחיי מאדימות. ״אתה ממש באורגזמה מהאוכל הזה״
״ז-זאק״ אמרתי נבוך, מסתיר את פי בזמן שלעסתי ״לא אכלתי כל היום, תשתוק״
״בסדר, בסדר״ הרים את ידיו בכניעה והתבונן בי בחיוך ״מה דעתך שפעם הבאה אבשל לך בביתי ?״
השתעלתי, מסתכל עליו ואז מתעשת על עצמי, לבשל בביתו זה רמז עבה לסקס, יצא לי להכיר אנשים. כשאלך לביתו נאכל, נצחק ואז נתמזמז קצת, ואז הוא ינסה להשכיב אותי.
״א-אשמח״ אמרתי בקול נבוך והוא חייך. אך לא הייתי בטוח אם ארצה את זה, אם ארגיש בנוח לחשוף מולו את גופי השמן.
לאחר שאכלנו ופטפטנו על דברים לא כאלה חשובים, הוא הסיע אותי לביתי.
״אני גר עם שותף, בעבר גרתי עם בן הזוג הקודם שלי לזמן נורא קצר״ סיפרתי
״מתי נפרדתם ?״ שאל, כאילו זה כל מה ששמע מהמשפט.
״לפני שלושה חודשים בערך״ אמרתי, בולע רוק ״הוא כבר לא אותו אחד שהכרתי״
״אתה לא עדיין חושב עליו במקרה, נכון ?״ שאל ואני גיחכתי, מניד בראשי
״לא, אין אף אחד בלב שלי.״ אמרתי בפשטות והסתכלתי לעיניו, הוא חייך והנהן, עצר את המכונית ממול ביתי והסתכל עליי. ״תודה, זאק״
״אין בעיה״ אמר בשקט, מביט בי וזה היה כלכך ברור שחיכה לנשיקה. לבי הלם מהתרגשות, התקרבתי אליו ונישקתי לשפתיו, מתרחק באיטיות ומביט בזוג עיניו הכחולות. נשכתי את שפתיי בחיוך ויצאתי מהמכונית, צועד לבית ונכנס, נשען על הדלת לאחר מכן.
״לואי ?״ שמעתי את ליאם מהצד ומיהרתי אליו, הוא ישב בספה וראה סרט לא מעניין.
״ליאם !״ קראתי וחיבקתי אותו
״ה-היי, מה יש לך ?״ שאל והתנתק מהחיבוק שלי.
״סתם עוד יום טוב במשרד״ אמרתי בחיוך וליאם הדק את שפתיו ולא נראה מעוניין בדבריי. ״מה קרה ?״
״שום דבר מיוחד, סתם קורא כמה מכתבים שנשלחו לנו בדואר...״ פלט, מגרד בראשו ״לואי תראה, זה חודש שני שאני משלם גם שכר דירה, גם על המים וגם על החשמל״
״אני יודע״ פלטתי ונשכתי את שפתיי, אני התחלתי לעבוד לפני שבוע, עדיין אין לי כסף.
״אני מתחיל להיכנס לחובות, לעזעזל. אין לנו כמעט אוכל בבית ואתה אפילו לא שם לב לזה, אתה כלכך עסוק בחייך שאתה לא שם לב בכלל״ אמר בתסכול ואז קם מהספה, לא היה לי מה לומר לו כי הוא צודק. ״אני הולך לנוח...״
הסתכלתי עליו הולך והשפלתי את מבטי כשנותרתי לבד, אין לי מה לעשות כרגע בנוגע לזה. אני מבין אותו, אבל גם לי אין כסף. לא רציתי שנגיע למצב שאנחנו מתווכחים על כסף, אנסה למצוא פתרון. קמתי ללכת לחדרי וסגרתי את הדלת אחריי. הורדתי את הקפוצ׳ון הענק שלבשתי ואז הבטן שלי הייתה בולטת יותר. הנחתי את ידי על הבטן והסתכלתי על עצמי במראה, פעור פה וקצת מודהם לראות את זה. בלעתי רוק שצרב בגרוני, הרגשתי נורא. לא יכולתי להיות אבא טוב, אני אפילו לא יכול לטפל בעצמי.