נק׳ מבט הארי:

נכנסתי לחנייה של אם ג׳יי, סוגר אחריי את דלת הברזל החורקת. החנייה די חשוכה פרט לשולחן המוזנח שנמצא בסוף החנייה, על השולחן דפים וכסף, הרבה כסף. הסתכלתי על אם ג׳יי שישב שם ודיבר עם וויל, לעזעזל.
״יום חלש בעבודה, אה ?״ שאלתי בחיוך מתגרה ואם ג׳יי הסתכל עליי בכעס, הוא לעולם לא מחייך.
״ואיפה אתה לעזעזל היית ?!״ וויל ניגש אליי בכעס ״זה הולך להיות ככה כל פעם ?״
״תסתום את החרא שלך״ פלטתי בגלגול עיניים והלכתי לאם ג׳יי, הוצאתי את האקדח מהמכנס שלי והנחתי לו את זה על השולחן.
״אתה בטוח ?״ אם ג׳יי שאל בקול עמוק שתעתע את גופי בלחץ, בלעתי רוק והסתובבתי, זאת העבודה של וויל.
״למה שהוא ילכלך את הידיים שלו ?״ וויל שאל בעוקצנות
״אתה מוכן פשוט לשתוק ?!״ התפרצתי בכעס
״תירגעו שתיכם !״ אם ג׳יי צעק, משתיק את שתינו בבת אחת. ״הוא לא שילם את החוב שלו, קודם תגרמו לו לסבול.״
״הקטע האהוב עליי״ פלטתי בקול ארסי וחייכתי כשראיתי שוויל גלגל את עיניו.
״ואם אתם לא מוציאים ממנו דבר...״ קולו של אם ג׳יי דעך, הוא הרים את האקדח והושיט לוויל. ״תשלחו אותו למקום טוב יותר.״
״קדימה״ קראתי, מרגיש את הריגוש שפועם בגופי והדם שזורם במהירות בעורקיי, הייתי נמרץ.
״אל תשאירו עקיבות״ אם ג׳יי אמר את המשפט הקבוע שלו, חייכתי והסתובבתי לצאת מפה ושמעתי את וויל בעקבותיי. הוצאתי את המפתח מכיסי וזרקתי לעברו
״אתה נוהג.״ אמרתי. נכנסתי למכונית ונשענתי ברוגע, הוצאתי מהכיס את השקית עם הקוקאין והסנפתי מזה כמות מספקת, מרגיש את לבי דוהר וגופי נרגע להשפעה של זה. שוויל נכנס הוא הסתכל עליי ואז נאנח והניע את המכונית.
״אתה צריך להפסיק עם זה״ אמר, צחקתי ועצמתי את עיניי, חושב לעצמי שהוא צריך להפסיק עם זה. ״אי אפשר לסמוך עליו ככה״
״על מה אתה מדבר ?״ שאלתי בחולשה, בולע רוק ומציץ לעברו ״אני אמות בשבילך.״
״אתה משקר״ אמר בגיחוך.
״אתה היית לי לאח כל השנים האלה״ אמרתי
״אתה רק ניצלת את זה שאני עושה את העבודה השחורה-״
״בחייך, אל תתחיל עם החרא הזה עכשיו. מה עם המקרה של אלכס ?״ מיד שאלתי
״ירית בכתף, זה לא נחשב.״ אמר בקול קר, גלגלתי את עיניי אל החלון, אני לא אכנס איתו לשיחות האלה.
״הבחורים הגדולים מבצעים עבודה קשה והחלשים את השחורה״ פלטתי בשקט
״תסלח לי ?״ שאל
״ללחוץ על הדק זה לא קשה, וויל״ אמרתי, בולע רוק ומסתכל לעיניו ״אבל להכות אותם כשהם מדממים ומסתכלים עליך עם תקווה בעיניים...״
״שתינו עמוק בחרא הזה.״ אמר, ולא יכולתי שלא להסכים איתו יותר. ״אם ג׳יי דיבר איתי אתמול״
״על מה ?״ מיד שאלתי בלחץ, אתמול הייתי עם לואי, ליוויתי אותו לאולטרה סאונד המסריח הזה.
״לא עליך, אל תדאג״ אמר ואבן ירדה מלבי ״הוא סיפר לי על עצמו״
״זה לא מעניין״ אמרתי, עוצם את עיניי ומרגיש כאילו אני מרחף.
״ידעת שהוא היה נשוי ?״ וויל שאל, גיחכתי והסתכלתי עליו לראות אם הוא צוחק בקשר לזה.
״מישהי הסכימה לגוש חרא הזה ?״ שאלתי. אולי הוא הכריח אותה, לא אופתע אם כן.
״הוא פשוט סיפר שרצחו את אשתו״ וויל אמר ״טומי שיפל, מצלצל לך מוכר ?״
״אתה מזיין לי את המוח כרגע, נכון ?״ שאלתי והסתכלתי עליו מבולבל. טומי הזה, התקופה שהייתי מעדיף לשכוח. ״למה הוא רצח את אישתו ?״
״היא הייתה שלו מסתבר, אני לא יודע, סיפור ממש מסובך״ וויל אמר. הסתכלתי לחלון בלי להביט למקום מסויים, עבר בראשי היום שמצאנו את טומי. את הצרחות, הדם. עצמתי את עיניי וצמצמורת זחלה בגופי, ואז שוב פלאשבקים של אותו יום צפו בזכרוני, וכל הקולות חזרו אליי, המראות-
״לעזעזל״ פלטתי, מתנשם בכבדות. פתחתי את שקית הקוקאין והסנפתי עוד, פולט נשימה לאחר מכן ומרגיש את לבי דוהר.
״תמיד ידעתי שתגיע לזה״ לפתע וויל אמר, וכבר לא היה אכפת לי. גם אני ידעתי שהוא יהיה רוצח, שהוא יהיה זה שילחץ על ההדק בסוף.
״זה פה״ קולי יצא צרוד, התיישבתי זקוף כשעצר את המכונית, יצאתי ראשון. הסתכלתי על הבניין בעל שתי קומות, וויל התחיל לצעוד פנימה והלכתי בעקבותיו. הוא שלף את האקדח ואחז בו, גיחכתי לעצמי, הוא כזה פחדן.
״הוא נמצא לבד ?״ שאלתי, וויל הנהן. עלינו במדרגות לקומה הראשונה, וויל התקרב לדלת של דירה מספר שתיים ואז הנהן. הוא בעט בדלת והיא נפתחה במהירות, וויל מיד כיוון את האקדח קדימה אך לא היה כלום. גופי פעם בהתרגשות, חייכתי ונכנסתי לפניו, מסתכל על הסלון המבולגן, כרית אחת על הרצפה והטלוויזיה מנופצת. הלכתי לחדר השינה ובעטתי בדלת בשביל לפתוח אותה, עמד שם גבר שצעק בבהלה, וכשראה את וויל עם האקדח הוא לקח צעד לאחור
״מ-מה״ גמגם והחל לרעוד
״איפה הכסף ?!״ צווחתי והתקרבתי אליו, הוא הלך לאחור עד שהתנגש בקיר, מסתכל עלינו בהלם, עיניו פעורות ושפתיו רועדות, הוא מגמגם מילים לא מובנות. גלגלתי את עיניי ושלפתי את הסכין מכיסי, מצמיד אותה לגרונו ומסתכל לעיניו מקרוב. ״שאלתי שאלה״
״זה לא מנומס לא לענות״ וויל אמר. דחפתי את הבחור למיטה שלו והוא נפל, פולט קול מפוחד
״בבקשה, לא עשיתי-״
״תשתוק !!!״ צווחתי, מרגיש את ראשי מתפוצץ, התקרבתי אליי בכעס ועם ידי תפסתי את גרונו, מסתכל עליו מקרוב. לזוג עיניים חומות ומבוהלות, אותו המבט שיש לכולם. ״איפה הכסף המזויין ?!״
״זה לא אצלי אני נשבע...״ הוא יבב ועצם את עיניו, החטפתי לפניו אגרוף חזק, מסתכל עליו נאנק בכאב. בלעתי רוק והסתכלתי על וויל שעמד עם האקדח מכוון אליו. התנשמתי והזעתי, לא ראיתי בבירור.
״הארי״ וויל קרא בשקט וסימנתי לו שאני בסדר. הסתכלתי על הבחור שהסתיר את פניו והתקפל, ניסה להגן על עצמו. הוא לא מבין שזה לא משחק ?! תפסתי בשיערו ומשכתי אותי שיישב, תפסתי את ידיו מאחורי גבו למרות שהתנגד והצלחתי להדביק אותן בעזרת נייר דבק חזק ויציב. לאחר מכן עמדתי מולו וליקקתי את שפתיי היבשות, מביט בו אך הוא השפיל את מבטו, ממלמל דברים לא מובנים.
״תסתכל עליי״ אמרתי, אך הוא לא הקשיב. תפסתי בשיערו להרים את מבטו אליי ״תסתכל עליי !״ צווחתי, מסתכל לעיניו בכעס ״זה היום האחרון שאם ג׳יי נתן לך״
״עוד שבוע, בבקשה״ הוא ביקש בשקט והסתכל לעיניי, מתחנן בעזרת מבטו. הנדתי בראשי בחיוך ארסי, זה לא עובד כך, הוא לא מבין ?!
״ואז מה תגיד בעוד שבוע ?״ שאלתי. ״יש לך את הכסף ?״
״לא, אני נשבע-״
״אתה משקר !״ צעקתי, מחטיף אגרוף חזק לפניו, הידקתי את כפות ידיי והחטפתי אגרוף נוסף, גורם לאף שלו לדמם. ״אתה משקר !!!״ צווחתי, מכה את פניו בחוזקה, שוב ושוב, מרגיש את הדם החם בכפות ידיי. תפסתי בשיערו והרמתי את מבטו אליי, מסתכל לעיניו שהיו חצי עצומות, פניו מגואלות דם. ״אולי עכשיו יש לך את הכסף ?״
״בבקשה... ב-בבקש-״ הרעש הרועם של הירייה קטע אותו. טיפות דם עפו לפניי, אני עדיין אוחז בשיערו ומביט בעיניו, שפתיו פרודות וקול עמוק ואיטי מגרונו נפלט. כף ידי רעדה ונשימותיי היו מהירות, בלעתי רוק והסתכלתי מסביב, מרגיש את הקרקע רועדת והכל נהיה שקט וצורם.
״הארי !״ וויל העיר אותי, משך אותי לעברו מכתפי ״מה יש לך ?! אנחנו חייבים להסתלק !״
רצנו מהדירה החוצה, התנשפתי, מסתכל לכל הכיוונים, הפינות הזרות.
״קדימה !״ קולו של וויל חדר לראשי שוב, הוא היה במורד המדרגות ומיהרתי אליו, מחשבותיי רצות והתנתקתי מהכל. לבי דהר בבית החזה שלי, שפתיי יבשות וכפות ידיי רועדות. הוא פתח לי את דלת המכונית ונכנסתי במהירות, הוא נכנס בצד השני והחל בנסיעה.
התנשמתי והסתכלתי על כפות ידיי המגואלות בדם, לקחתי מגבון שהיה במכונית וניקיתי אותם קצת, מסתכל במראה ורואה את הדם שעל פניי, שיט.
״למה ירית בו ?״ שאלתי, מסתכל על וויל שהתעלם ממני.
״לא היה לו כלום.״ וויל אמר. בלעתי רוק ועצמתי את עיניי ״ידעתי שאי אפשר לסמוך עליך שאתה תחת השפעה״
״אני חושב שביצעתי את עבודתי טוב מאוד״ אמרתי בלי להביט בו
״אתה קפאת״ וויל אמר ״כאילו זו הפעם הראשונה שאתה עושה את זה-״
״תרד ממני.״ פלטתי בכעס, הוא עצר בצד גורם ללבי להחסיר פעימה מהבהלה של העצירה המהירה והלא צפויה הזאת.
״תן לי את זה !״ הוא צעק, מנסה לחטוף את השקית מכיסי ואני דחפתי אותו ממני
״תשחרר !״ צעקתי
״תו לי את החרא הזה !״ הוא צעק, מצליח לחטוף את שקית הקוקאין ומיד זרק אותה מהחלון, מסתכל לעיניי בכעס. לא הגבתי, והפעימות החלו להדהד בראשי, האנדרנלין שזרם בעורקיי עד שלא הרגשתי שבכלל שהוא התחיל בנסיעה.
עצמתי את עיניי, ריק ממחשבות, מרגיש את הדם מתקרר על פניי ורציתי לנקות אותו, אך נשארתי עם עיניי עצומות בלי לזוז או להגיב, נשארתי קפוא.

פרק ראשון מנקודת מבט של הארי 😁
חשוב לי לדעת מה אתם חושבים על זה🙏🏽