התעוררתי באיטיות, פוקח את עיניי ומוצא את עצמי במיטה של הארי. נשמתי עמוק את הריח שלו שהיה על הסדין, חש את לבי הולם בחוזקה ועצמתי את עיניי. אני לא חשבתי שאמשיך עם זה, והנה אני באתי גם אתמול אליו. התמתחתי על המיטה והרגשתי תזוזה בבטן שלי, אך זה כאב כלכך. הסתובבתי לצד השני מבחין בהארי נשען על משקוף הדלת לבוש כבר, מביט בי. הוא צריך ללכת ?
״תקום״ הוא פלט, בחן את גופי ואז הלך. קמתי ממיטתו וחיפשתי אחר בגדיי, אני התרגלתי למצב הרוח המעצבן שלו בבוקר. לפני שבוע כשהיה בביתי אז בבוקר הוא לא היה, כאילו נעלם. אני תוהה לעצמי במה הוא עוסק, שום דבר לא עולה לראשי. התלבשתי בבגדיי במהירות ואז יצאתי מהחדר, הוא עמד ליד הדלת ובדיוק ענה לשיחה, דיבר בטלפון בשקט כך שלא אצליח לשמוע. והמבט שלו... זה הקפיא אותי. בין רגע הוא הפך לאפל יותר. בלעתי רוק וכשהוא הבחין בי הוא פתח את הדלת, יצאתי מביתו והלכתי אל המכונית השחורה שלו, נכנס אליה וחוגר. הארי נכנס למושב הנהג והניע את המכונית, לא מסתכל עליי לשנייה אפילו.
״היום ? תבדוק שוב, היום האחרון שאם ג׳יי נתן לו זה העשרים ושלוש לחודש, היום העשרים ושתיים״ הארי אמר ואני לא הבנתי מילה. מי זה אם ג׳יי ולמה הוא מתכוון ? לא ניסיתי להבין, כי ידעתי שלא אצליח. ״תשתוק וויל, זאת העבודה שלך״ הארי אמר בשקט לטלפון, מי זה וויל ? שאלתי את עצמי. אני מניח שחבר לעבודה. נשכתי את שפתיי מסתכל דרך החלון שהארי החל בנסיעה. ״אני נוהג חתיכת מזדיין״ הארי אמר בטלפון ואז נאנח וניתק, מסתכל עליי מספר שניות עד שהחזיר את מבטו לכביש. אין ברצונו לשאול משהו ? עוד בוקר שקט בלי להוציא מילה ? גלגלתי את עיניי והסתכלתי דרך החלון, העשרים ושתיים... למה אני מרגיש שיש לי משהו ביום הזה ? לבי החסיר פעימה ועיניי נפערו, יש לי תור לרופא.
״יש לי היום אולטרה סאונד״ אמרתי מיד, הארי לא אמר דבר על זה. לא יותר ממבט מזלזל.
״איזה שעה ?״ שאל ולבי החסיר פעימה, הקול שלו בבוקר נשמע מושך מבדרך כלל.
״שש לקראת ערב״ אמרתי, מסתכל עליו בציפייה.
״אתה צריך שאקפיץ אותך לשם-״
״כן״ התפרצתי לדבריו, מכחכח בגרוני ומגרד בעורף שלי במבוכה ״לא יזיק לי שמישהו יצטרף אליי״
״לא יזיק לי לראות איך תגיב שתגלה שסתם השמנת ואתה לא בהיריון״ הוא גיחך וליקק את צד פיו. ואז הסתכלתי עליו וחשבתי לעצמי מה תהיה תגובתו כשהוא יגלה שכל זה אמיתי ? שאני באמת בהיריון ? לא אמרתי דבר, לא התווכחתי על זה איתו כי זה בזבוז זמן. זה מוזר שהציע שייקח אותי... מה הוא חושב שייצא לו מזה ? לא אשכב איתו הלילה, מחר היום הראשון בעבודה החדשה שלי ואלך לשם מוכן.

***

מאוחר יותר באותו יום, הוא בא לאסוף אותי.
״אתה בטוח שתסתדר ?״ ליאם שאל בזמן שהתארגנתי, מסדר את בגדיי מול המראה.
״כן, אמרתי לך שהארי לוקח אותי״ אמרתי, ולאחר מכן הוא שתק. הסתכלתי עליו מבולבל ״מה ?״
״הוא יודע על ההיריון ?״ שאל ״זאת אומרת, הארי הוא הבחור הזה שאתה חושב שהתינוק אולי שלו ?״
״כן״ אמרתי ויצאתי מחדרי, שומע את ליאם בעקבותיי
״הוא לא נראה לך קצת משונה ?״ שאל, גלגלתי את עיניי, ידעתי שהוא יגיד משהו כזה. ״כמו עבריין כזה או-״
״להתראות ליאם״ קטעתי אותו ויצאתי מהבית לפני שיגיד דבר נוסף. הלכתי למכונית השחורה של הארי ונכנסתי, חוגר והוא התחיל לנסוע. נשכתי את שפתיי והעברתי את אצבעותיי בשיערי, מהיום הראשון שליאם ראה אותו הוא אמר שהוא נראה לו עבריין. ״אתה יודע איפה זה ?״
״כן״ הארי השיב בפשטות, חירפן אותי שלא שאל לשלומי, זה לנימוס.
״מה עשית היום ?״ שאלתי, ושוב הוא שתק. גיחכתי והנהנתי, עייף מכדי לפנות אליו כבר. רציתי להגיע, פחדתי. מה אם יהיה בתוכי משהו מעוות ? פחדתי מכלכך הרבה מחשבות שהתרוצצו בראשי, אבל נשמתי עמוק וניסיתי לא להלחיץ את עצמי.
כשהגענו ירדתי מהרכב והסתכלתי על מבנה בית החולים, לא אהבתי מקומות כאלה.
״קדימה״ הארי קרא והחל ללכת, ותוך כדי שהלכתי בעקבותיו חשבתי לעצמי שזה כלכך מוזר שהוא מלווה אותי.
״אתה מהסס ?״ שאלתי בשקט והסתכלתי עליו, הבנתי.
״מה ?״ שאל
״אתה חושב שיש מצב שטעית, אז באת לראות אם זה אמיתי״ אמרתי, ולפי המבט שלו והשתיקה הנחתי שצדקתי. הלכנו במסדרון הארוך והרגשתי שיש כמה מבטים עליי, אז ניסיתי להסתיר עם הידיים שלי את הבטן שלי. זה היה כמעט בלתי אפשרי. הסתכלתי על הארי שהיה נראה בבועה משלו. ״קר לי״ אמרתי, מסתכל לעיניו והוא הסתכל חזרה, אין לו מה להגיד. מה ציפיתי ? שיביא לי את המעיל שלו ? ״תתן לי את המעיל שלך.״ ביקשתי ישירות.
״אתה לא צריך להסתיר את הבטן״ אמר בקולו השקט והצרוד שגרם ללבי להחסיר פעימה.
״אנשים מסתכלים״ אמרתי לו והוא משך בכתפיו.
״שיסתכלו.״ אמר. התיישבנו במושבים שהיו מחוץ חדר האולטרה סאונד, הייתה בחורה ממולנו, לבושה בשמלה שהבליטה את בטן ההיריון שלה בגאווה. שיערה אסוף בקפדנות עם גומייה לבנה ועבה. היא הסתכלה עליי עם מבט מבולבל, אז שוב הסתרתי את הבטן שלי. עד ששמתי לב שהיא מיד סיבבה את מבטה כשהסתכלה על הארי, כאילו הוא הפחיד אותה. הסתכלתי עליו ולבי נחת, המבט הקפוא שלו היה מבהיל גם אותי.
״על מה אתה חושב ?״ שאלתי בסקרנות, מנסה לפענח את מה שעובר בראשו.
״לא משהו מעניין״ השיב.
לאחר דקות הגיע תורי להיכנס ונאחזתי בזרועו של הארי, מחייך אל הרופאה בנימוס.
״לואי טומלינסון ?״ שאלה וכתבה משהו במחשב שלה. ״מטופל של דרק קנדל, נכון ?״
״כן״ אמרתי, מרגיש את הפחד שמחלחל מתחת לעורי, היה משהו מלחיץ מלהיות בחדר של רופא. תמיד כלכך שקט ומסתורי פה.
״מי זה מלווה אותך ?״ שאלה, הסתכלתי על הארי שנראה מבוהל ועצבני.
״האב כביכול״ אמרתי בגלגול עיניים.
״בסדר, תוריד חולצה ותשכב במיטה.״ אמרה והתעסקה במשהו במחשב, הארי הסתכל עליי בזמן שפשטתי את החולצה מגופי, לפתע היה לו חצי חיוך שגרם ללבי להחסיר פעימה.
״תתפשט״ אמר בשקט וזה גרם לי לצחוק
״יש לך חוש הומור ?״ שאלתי והוא חייך והשפיל את מבטו שנייה. עליתי אל המיטה ונשכבתי בה, מיטה דומה לזו שיש לדרק כשהיה מזריק לי בבקרים.
״זה יהיה קצת קר״ הרופאה אמרה ושמה על הבטן שלי ג׳ל קריר שגרם לי להיבהל קצת, היא מרחה את זה עם מכונה ידנית ואז הקריבה אלינו מסך שהראה צבע שחור. היא הצמידה את המכשיר לבטן שלי ולבי החסיר פעימה כששמעו פעימות לב. ״אתה שומע את זה ?״ שאלה בחיוך. הסתכלתי למסך שהראה צורות לא מובנות עד שהצלחתי לראות את זה, אותו. שפתיי נפערו ודמעות עלו לעיניי, כי כשראיתי את זה זה היה שונה מלחשוב על זה, כל הדיבורים על היריון, הדיבורים על תינוק, עעשיו זה נראה אמיתי. אחזתי בידו של הארי כשהסתכלתי למסך, בולע רוק שצרב בגרוני. ״זה הראש, בשלב הזה הוא די גדול״
״מה המין ?״ הארי שאל בקול שקט ולבי החסיר פעימה, נשכתי את שפתיי והסתכלתי על הרופאה בסקרנות.
״״בואו נראה״ אמרה והזיזה את המכשיר על הבטן שלי. עכשיו הפחד נעשה אמיתי יותר, וככל שעוד חודש עבר חשבתי לעצמי מה לא הספקתי לעשות בחיים שלי ? אבל אין דבר שאני באמת חושק לעשות אותו. ומה אם אמות ? ״זה בן.״ אמרה. לפתע הארי עזב את ידי קם ויצא מהחדר. לבי נחת והתכווץ, עצמתי את עיניי בתסכול והסתכלתי שוב למסך, רואה את דמות התינוק שחי בתוכי, אני בטוח שהוא יהיה טהור וטוב, מלאך שנולד לעולם האכזר. דמעה זלגה מעיניי וגרוני הצטמק, אני לא יכול להעניק לו חיים טובים, הלוואי ויכולתי.
לאחר שסיימנו עם האולטרה סאונד ויצאתי מחדר הרופאה הופתעתי לראות את הארי עומד בחוץ, נראה עצבני וזה הרתיע אותי. גלגלתי את עיניי והתחלתי ללכת בלי לחכות לו, זה היה טעות לבוא איתו הנה.
״החרא הזה לא שלי, אתה מבין ?!״ לפתע הוא צווח והלך אחריי, גורם ללבי לנחות ולדמעות לעלות לעיניי, אני מאוד מקווה שהוא לא שלו.
״לא הייתי צריך לסמוך עליך שתבוא איתי״ אמרתי בשקט, ידעתי שיש לו את השינויים הקיצוניים האלה במצב הרוח, אבל כמו טיפש הרגשתי שזה ישנה משהו אצלו. יצאנו מהמבנה והוא אחז בכתפי בשביל לסובב אותי אליו, לפגוש בעיניים האפלות שלו והמראה החסר שליטה שעורר פי פחד.
״לא אכפת לי אם אני האבא הביולוגי שלו או לא, החרא הזה לא שלי״ הוא אמר בקול מאיים ולבי נחת. ״אני נשבע לך שאם תדבר איתי בקשר לזה אהרוג אותך״
״אתה בכלל שומע את עצמך ?!״ צעקתי, מופתע מהמילים שיצאו הרגע מפיו. לקחתי צעד לאחור ופערתי את עיניי ״אל תדאג הארי, ממש לא בניתי עליך שתהיה האבא הטוב שייקח אותו לקרנבל ויקנה לו דובי מפגר״
״אז למה אני פה ?!״ צעק
״כי הצעת להסיע אותי !״ עניתי, ואז הוא שתק שניות שחשב על זה, נאנח וגלגל את עיניו
״אל תפיל את זה עליי״ אמר והניד בראשו בעודו לוקח צעדים, זה עד כדי כך מפחיד אותו ? למה ?
״בהתחלה חשבתי שאולי תוכל לשמור עליו״ אמרתי בכנות ובקול שביר יותר
״למה ?״ שאל וקימט את אפיו, כאילו זה כלכך מוזר שחשבתי על זה. ״חוץ מלזיין אותך לא היה לנו קשר אחר, אז למה שתחשוב שאני אשמור על התינוק המסריח שלך ?״
״כי...״ נשמתי, מתאפק לא לבכות מולו ולסטור לו על מילותיו הגסות, אף פעם לא פגשתי מישהו כלכך רע וחסר רגשות.
״אני לא קשור לזה״ הוא אמר בטון כועס, כאילו אמר את זה יותר לעצמו.
״אני אולי לא אשרוד את הלידה.״ אמרתי והוא הסתכל לעיניי ושתק, שפתיי רעדו לפני שדמעה זלגה מעיניי ולבי התכווץ, תאמר משהו, התחננתי.
״לא הבעיה שלי.״ אמר, מסתכל לעיניי שניות נוספות והסתובב ללכת, משאיר אותו המום מההתנהגות הזו. עומד לבד, בלי דרך לחזור הביתה. מחיתי את דמעותיי ונשמתי עמוק, מתחרט שוב על השבוע שבזבזתי עליו זמן והייתי כלכך קל איתו.
הוא לא שווה את זה, הוא לא שווה דבר.