חודש שלישי.

״אני בבית !״ שמעתי את צעקתו של ליאם מחוץ לחדרי, גלגלתי את עיניי ועצמתי אותן לאחר מכן, נושם עמוק ונח לי. אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהייתי בחדר שלי כלכך הרבה זמן, אני שונא להרגיש את הכאב הזה כל יום מחדש, חשבתי שזה ייפסק.
נגעתי בבטני ובלעתי רוק, מנסה לדמיין תינוק ולא הצלחתי אפילו, לא רציתי בזה. אני בן עשרים ושתיים ואין לי איך לגדל ילד, אין לי עזרה. ומה אם אמות בחודש התשיעי ? מה אם התינוק ימות ? לעזעזל...
״הבאתי גלידת תות״ ליאם התפרץ לחדרי. לפעמים אני תוהה לעצמי אם הייתי צריך לספר לו על כך, זאת אומרת הוא היה מבין בסופו של דבר שזה קרה, כשאתהלך בבית עם בטן ענקית.
״תודה״ אמרתי ולקחתי את הגלידה, מתחיל לאכול ממנה. ״איך היה ?״
״בסדר, המבחן הראשון היה די קשה אבל אני מקווה שאעבור״ אמר בחיוך מנחם, אני יכול לתאר לעצמי. הוא לומד לפסיכולוגיה כרגע, או רפואה אני לא בטוח.
מה עם העבודה ?״ לפתע שאל ולבי החסיר פעימה, לא הסתכלתי עליו והמשכתי לאכול מהגלידה. ״לואי-״
״הפסק.״ אמרתי מביט בעיניו, מתחנן. ״אני לא רוצה לדבר על זה כרגע״
״מה תעשה בלי עבודה ?״ שאל, הוא משך בכתפיו בזמן שחשב על אלפי דברים בשנייה. ״אתה לא יכול להתחמק מאנשים לנצח״
״אני לא מתכוון לחזור לשם, אמצא מקום אחר.״ אמרתי בנחת.
״שילמתי בעצמי את חשבון החשמל החודש...״ אמר בקול שקט ולבי החסיר פעימה, בלעתי רוק והסתכלתי עליו. ״אין לי מספיק כסף בשביל לממן את שתינו״
אני יודע, רציתי לומר אך שתקתי. לא יכולתי לעזור לשלם על הדירה בעזרת מילותיי היפות, אז שתקתי.
״פשוט תמצא כבר עבודה״ אמר וגלגל את עיניו בזמן שקם ויצא מחדרי. הסתכלתי על הדלת שנסגרת ולבי נחת, בלעתי רוק והרחקתי את גלידת התות ממני. אני לא יכול לבכות לו על מה שאני עובר כרגע, על הכאבים הבלתי פוסקים, על המחשבה שאמות בגלל הניסוי הזה, על המחשבה שגודל בתוכי בן אדם כרגע. לא יכולתי ללכת לספר לו. התביישתי. אני לא מדבר על כך עם אף אחד. דרק ואני כמעט ולא מדברים יותר, לפעמים הוא בא לשאול איך אני מרגיש אבל אני יודע שלא באמת אכפת לו, הוא רק רוצה לשמוע בגלל שזה חלק מהניסוי שלו.  קמתי מהמיטה ועמדתי ממול המראה, מרים את החולצה שלי כמו בכל יום ומבחין בבטן שלי. היא עדיין קטנה מכדי לדעת שאני בהיריון, אבל אני רואה שהיא לא שטוחה כמו שהייתה בעבר. ליטפתי אותה בעדינות ותוך כדי שאמרתי לעצמי בפעם המיליון שזה לא הגיוני, האמנתי לזה כי חוויתי את זה על בשרי. הסתובבתי לטלפון ולבי החסיר פעימה כשנשלחה עוד הודעה של תמונה מהארי, גלגלתי את עיניי וזרקתי את הטלפון למיטה, הוא מוכן להפסיק לשלוח לי תמונות ? הוא שולח בעיקר בערב תמונות עירום של גופו כשהוא תופס את איבר המין שלו, לפני שבוע הוא שלח תמונה שלו תופס בתחת של מישהו. הוא לא נורמלי... חשבתי אם לחסום את המספר שלו, אבל מה אם הוא האבא של התינוק שלי ? אני יודע שסקוט אמר שרוב הסיכויים זה של דרק, אבל שכבתי עם הארי כל יום. בכל אופן, לא התכוונתי לדבר עם הארי על כך, בעצם לעולם לא דיברתי איתו. חוץ מלשכב איתו לא דיברנו. הוא לא רצה לדבר, הוא רצה לקבל את גופי ולזרוק אותי כאילו והייתי כלי חד פעמי חסר ערך. וחזרתי אליו שוב... נשכתי את שפתיי והשפלתי את מבטי, חש בלבי מתכווץ ובבושה בוערת בגופי. הייתי איתו כפי שלא חשבתי שאהיה לעולם, כמו גבר חסר כבוד שמחפש זין מסריח, לעזעזל.
לקחתי את הטלפון ולבסוף פתחתי את ההודעה, לא מופתע כשאני רואה תמונה שרואים חצי מפניו, הוא נושך את שפתיו והקוביות שלו בבטן חשופות. לבי החסיר פעימה ובטני התהפכה, הוא נראה כה מושך. ולאחר שניות שאני מסתכל בתמונה הזו הפכתי לעיוור שוב. אני חושב שהוא פשוט בוחר תמונה ושולח אותה לכל הגברים ברשימה שלו, ואני נכנסתי לרשימה הזו כשהבאתי לו כמו טיפש את מספר הטלפון שלי. אני תוהה לעצמי כמה הספיקו לענות לו על התמונה הזו עד עכשיו. לא התראיתי איתו שבועיים אני חושב, אולי חודש. אשקר אם אגיד שאני לא מדמיין אותו בראשי לפעמים. את המגע שלו, השפתיים שלו. נשכתי את שפתיי ונשמתי עמוק, לעזעזל איתו. קמתי ולקחתי איתי את גלידת התות למטבח, הכנסתי את זה למקפיא ואז חיפשתי את עצמי. שנאתי להרגיש לבד כמו שאני מרגיש עכשיו, שנאתי את הרגעים שהרגשתי בעצב הזה. אני מתחבא מעצמי. חזרתי לחדר והלכתי לטלפון, מחפש את דרק באנשי הקשר וכשמצאתי הסתכלתי על המסך והיססתי אם להתקשר. אנחנו לא יחד יותר, אבל אני לבד. הדבר הכי אנוכי זה לחפש מישהו כשאתה מרגיש לבד, אבל זה הדבר שנראה נכון באותו רגע. התקשרתי והקרבתי את הטלפון לאוזן, מחכה שיענה.
״החולצה שלי פה ?״ ליאם נכנס לחדרי וסימנתי לו ׳לא׳ עם ראשי. ״עם מי אתה מדבר ?״
״מתקשר לדרק״ אמרתי בשקט כי ידעתי שזה לא ימצא חן בעיניו.
״הלו ?״ דרק ענה ובשנייה הזו ליאם חטף לי את הטלפון וניתק. ״מה אתה עושה ?״ שאלתי
״מה אתה עושה ?״ הוא שאל בחזרה, מחביא את הטלפון שלי מאחורי גבו.
אני צריך לדבר איתו-״
״על מה ?״ הוא התפרץ לדבריי, כאילו הוא השומר ראש שלי. אני יודע שעוד אודה לו על כך שהוא לא נתן לי להתקשר לדרק כמו אידיוט, אבל כרגע אני כועס שהוא מתערב יותר מדי.
״זה לא עניינך״ הסטתי את מבטי בכעס, נושם עמוק.
״אתה מסתיר ממני משהו ?״ שאל והתיישב לידי במיטה. ״בדרך כלל אתה מספר לי הכל, ולאחרונה אתה לא אומר דבר״
״הוא בגד בי עם רוג׳ר״ אמרתי במשיכת כתפיים
״כן את זה אמרת לי״ הוא אמר בפשטות ולבי נחת, הוא יסתכל עליי אחרת. ״מה קרה לואי ?״
״אני-״ נשימתי נקטעה בגרוני והמילים נבלעו בשנייה. ״ובגדתי גם בו, עם איזה בחור שוב ושוב ו...״
״כן ?״ שאל, והכל רץ בראשי. הכל.
״אני בהיריון ליאם.״ אמרתי בשקט ואז באיטיות העליתי את מבטי אליו עד שפגשתי בזוג עיניו, בלעתי רוק וחיכיתי שיגיב אך הוא לא אמר דבר. ״אני בהיריון״
״אתה צוחק ?״ שאל בזלזול
״ל-לא, לעזעזל אני רציני״ אמרתי מיד
״הבנתי...״ הוא פלט והתכוון לקום. הוא לא מאמין לי ? זה למה לא סיפרתי לו מההתחלה. הוא התכוון לצאת מהחדר אך קמתי ומיהרתי להישען כנגדה שהוא לא יפתח אותה ואז הסתכלתי לעיניו.
״ליאם, אני בהיריון״ אמרתי והדגשתי את מילותיי תוך כדי שאני מסתכל לעיניו.
״מה ?״ הוא שאל מבולבל ״זה לא הגיוני אתה מודע לכך ?״
״לא אכפת לי יותר מההיגיון...״ מלמלתי וחזרתי למיטה שלי.
״מה זאת אומרת לעזעזל שאתה בהיריון ?״ שאל ואז נאנח ״אתה לא יכול להיכנס להיריון, דרק שטף לך את השכל-״
״אז תסביר את זה !״ צעקתי בכעס, הוא הביט בי ושתק.
״בגלל זה התפטרת מהעבודה ?״ שאל, הוא זוקף את גבותיו ומביט בי כאילו ומחכה שאגיד לו שאני צוחק.
״הבוס שלי מתחיל איתי ללא סוף ורוג׳ר שכב עם דרק מאה פעם״ אמרתי ובלעתי רוק חש את לבי מתכווץ ״אני לא חוזר למקום הזה.״
״מה אתה מתכוון לעשות ?״ שאל ״של מי הוא ? זה אמיתי ?״
״כ-כן״ אמרתי מבולבל, הוא שאל כלכך הרבה במכה אחת.
״איך אתה יודע שזה אמיתי ?״ שאל
״ליאם אתה מוכן לא לשאול שאלות מגוחכות ?״ שאלתי וגלגלתי את עיניי
״אתה מוכן לא להגיד דברים מגוחכים ?״ שאל. הוא התיישב לידי ונשם עמוק בזמן שהסתכל לנקודה מסויימת ונראה חושב על משהו. ״הילד של דרק ?״
״רוב הסיכויים שכן״ אמרתי בקול שיצא חלש משתכננתי. ״אבל יש סיכוי שלא, סיכוי קטן אבל הוא קיים.״
״בקשר לבחור השני, מי הוא ?״ שאל. אני נשמע נוראי.
״מישהו גרוע יותר מדרק״ אמרתי והסתכלתי לעיניו, מרגיש את לבי מתכווץ. ״אני לא רוצה את הילד הזה...״
״תעשה הפלה.״ אמר בפשטות, זה כלכך מסובך ממה שהוא חושב. הסתכלתי עליו והרגשתי את הדמעות שעלו לעיניי במהירות. לא רציתי להגיד לו שאם אנסה להפיל אותו אז הסיכויים שלי לשרוד קלושים, גם לא רציתי להגיד שהסיכויים שלי לשרוד לאחר הלידה גם קלושים.
״לא אפשרי...״ אמרתי ונשכתי את שפתיי, מרגיש את האבן עומדת בגרוני.
״לואי זה מטורף...״ הוא פלט ונראה חסר מילים ״איך זה מרגיש ?״
״כואב״ אמרתי בגיחוך ״מאוד כואב״
״עכשיו אני מבין למה רצית גלידה-״
״זה בכלל לא קשור להיריון״ מיהרתי לומר, אסור לי לרצות גלידה בשעה אחד עשרה בלילה ?
״אתה לא חושב לספר לבחור ששכבת איתו שאתה בהיריון ?״ שאל. לא הסתכלתי עליו כרגע כי זה הביך אותי.
״לא.״ אמרתי. ״אני לא מתכוון ליצור קשר עם הבחור הזה״
״זכותו לדעת אם-״
״זה לא הילד שלו.״ מיהרתי לומר והסתכלתי על ליאם.
״הסיכוי קיים, לא ?״ שאל ולבי נחת. שלא ישתמש במילים שלי נגדי.
״טיב היחסים בינינו לא היה יותר מסקס״ אמרתי ״אני לא יכול לצוץ בביתו עם הבשורה המדכאת הזאת״
״בשורה מדכאת ?״ שאל ״יש אנשים שהיו מתים להחליף איתך״
״ואני הייתי מת להחליף איתם, אבל אלה החיים״ אמרתי בטיפת כעס שנשמעה ברורה בקולי. לא סיפרתי לו בשביל שינסה לנחם ולהגיד לי דברים כאלה, לא אכפת לי מאנשים אחרים שרוצים תינוק, אני לא רוצה את זה.
״היית אצל רופא ?״ שאל
״כן אמא״ אמרתי בציניות ובגיחוך קטן ״עוד חודשיים אני צריך ללכת לעשות אולטרה סאונד, לבדוק אם הכל תקין״ אמרתי ובלעתי רוק שצרב בגרוני, כל זה כאב ראש אחד גדול.
״אשאיר אותך לנוח״ אמר והסתכל לעיניי ״רק אל תתבאס מזה, בסוף הכל יהיה טוב אני מבטיח״ הוא אמר וכלכך כעסתי כרגע שהוא הבטיח משהו שאינו יכול לקיים. ״אני אעזור לך בכל מה שצריך.״
״תודה.״ אמרתי בשקט ולא הסתכלתי עליו. הוא קם ויצא מהחדר, ואז הסתכלתי על הדלת הסגורה וארבעת הקירות שסגרו עליי. נשכבתי במיטה ולקחתי את הטלפון, נכנס לשיחה עם הארי וחש בלבי הולם, התמונה של גופו מופיעה. מה הוא רוצה כשהוא שולח את זה ? נכנסתי למצלמה והסתכלתי על עצמי, אני נראה כמו ילד בן עשר. לפתע ראו אותו ולבי החסיר פעימה, אני התקשרתי אליו שיחת וידיאו.
״סליחה, בטעות״ פלטתי חש את לבי הולם והחיוך שלו לא עזר.
״למישהו יש זין להתקשר אליי פתאום...״ פלט. ״איפה אתה ?״
״זה לא עניינך.״ אמרתי, בולע רוק ומביט בו דרך המסך.
״תתפשט״ ביקש בקולו הצרוד והמרגיע, הקול המושך שלו שהכניע אותי בין שניות. ״בשבילי״
״לא״ אמרתי בשקט. הוא גלגל את עיניו ונאנח
״אז לך תזדיין״ אמר ואז הסתכל עליי ״איך זה נשמע ?״
״פשוט מצויין.״ אמרתי בכעס, מביט בו וחש חסר נשימה, לא יכולתי לרצות בו שיהיה האבא לילד שלי. לאחר שניות שאני מסתכל עליו ניתקתי את השיחה, מודע לכך שלא יצא לי דבר טוב מהקרבה אליו. הנחתי את הטלפון בשידה ואת ראשי על הכרית, עוצם את עיניי ורואה אותו בראשי, מרגיש אותו, נושם אותו. נשכתי את שפתיי חש את לבי הולם בבית החזה שלי ואיבריי מתכווצים במכה מענה, אני מודה שלא היה מזיק לי להעביר איתו לילה נוסף וחסר משמעות. רציתי ללכת לביתו ולתת לו את גופי, אבל לא הסכמתי לעצמי מעבר מלחשוב על כך. זה לא יביא לי טוב בסופו של דבר.