עמדתי ממול בניין הקשת, חש את הצמרמורת תוקפת את גופי והלחץ עולה מיד. צעדתי פנימה וחשתי סחרחורת, לא רציתי לחזור לפה. כל בוקר לבוא ולעשות זריקה הספיק לי. הזמנתי את המעלית והסתכלתי למעלה, היא הייתה בקומה שלוש. הוא אמר שהוא לא יזריק לי דבר הבוקר, שאבוא רק לבקר אותו. לאחרונה היחסים בינינו מתוחים. למען האמת היחסים בינינו תמיד כך, אך עכשיו אנחנו פשוט יותר רבים, ויותר משלימים. יום אחד אני צועק עליו ויום אחר אני מנשק אותו לשלום, אני לא בטוח איפה אנחנו עומדים. בעיקר עכשיו... כשאני מרגיש כלכך בנוח לבגוד בו כך, כאילו ואנחנו לא יחד. אני לא רוצה להישאר בזוגיות הזו אך אני מרגיש שאין לי ברירה. כשדלתות המעלית נפתחו צעדתי פנימה אך נתקלתי במישהו וכשהתכוונתי להתנצל בפניו הבחנתי שזה רוג׳ר.
״רוג׳ר ?״ צמצמתי את גבותיי והוא נראה מעט מבוהל. ״מה אתה עושה פה ? שוב ?״
״שכחתי לקבל חתימות על כל האישורים שמקס הביא לי... אתה יודע איך זה בעבודה״ אמר בצחקוק מזוייף. בחנתי את פניו מספר שניות ואז הנהנתי, מסתכל לידיו ולא רואה שום דפים.
״איפה הדפים ?״ שאלתי, הוא שתק כמה שניות בטח חיפש תירוץ בראשו.
״נשלח בדואר״ אמר. בלעתי רוק ולאחר שניות ממושכות שהסתכלתי לעיניו ועל מבטו הלחוץ החלטתי להניח לזה.
״בסדר, להתראות״ אמרתי ונכנסתי למעלית, מסתכל עליו עד שהדלתות נסגרו. כשהמעלית עצרה בקומה השלישית יצאתי וצעדתי אל עבר חדר B86. נכנסתי פנימה ודרק היה בטלפון שלו, נשמתי עמוק ובלעתי רוק בלחץ, מרגיש כמה מבטים עליי שהתעלמתי מהם גם היום. צעדתי אל דרק וכשהבחין בי הוא הוריד את הטלפון במהירות.
״הקדמת״ אמר וכחכח בגרונו, סידר את המדף מלא אביזרי רפואה שלו ואני עמדתי והסתכלתי.
״כן, התעוררתי מוקדם״ אמרתי, חשבתי שזה בסדר. פחדתי שיגיד שהוא צריך להזריק לי, פחדתי שלא יתן את המילה שלו.
״איך אתה מרגיש היום ?״ שאל ולבי נחת, הוא רוצה לשמוע בסדר.
״כאבי ראש חזקים בעיקר״ שיקרתי, רואה שהוא מסתכל עליי בשביל לזהות אם אני משקר ואז הנהן בראשו. ״אתה רוצה ללוות אותי לעבודה ?״ שאלתי בחיוך, פעם הוא היה מלווה אותי בכל יום, זה היה נחמד.
״יש לי סידורים״ אמר והסתובב לסדר דברים רק על מנת למצוא תעסוקה. בלעתי רוק וגלגלתי את עיניי, לא ציפיתי לתשובה חיובית האמת. ״היי, איפה היית אתמול ?״
״אתמול ?״ שאלתי בשקט ולבי החסיר פעימה, הרצתי בראשי את כל מה שקרה אתמול, בעיקר את הרגעים עם הארי.
״יצאתי להתאוורר קצת״ שיקרתי ובלעתי רוק, הבוקר התעוררתי עם כאבי ראש בגלל כל מה ששתיתי. ״ואתה ?״ שאלתי בחזרה
״אני מניח שגם אני יצאתי להתאוורר קצת.״ אמר והסתכל לעיניי, גורם ללבי לנחות. הוא עונה את אותה תשובה כי זה לא ספציפי ? נאנחתי בלי לצפות לדבר נוסף ממנו.
״יפה.״ אמרתי, הוא הנהן והסתכלנו אחד על השני בחשד, לעזעזל אני שונא אותו. ״שלא אאחר לעבודה...״
״תהנה בעבודה.״ אמר בעקיצה מסויימת ואני התעלמתי מזה והמשכתי ללכת. מה הבעיה שלו ? אני יודע שהמצב בינינו לא הכי טוב אבל הוא לא עוקץ אותי כך אף פעם, אני אפילו מבחין ברגעים שהוא מנסה להסתיר את הכעס שלו כלפיי. נכנסתי למעלית תוך כדי שלקחתי נשימה עמוקה, מסתכל על עצמי במראה וחש את לבי נוחת כשאני מבחין בסימן המציצה הבולט שבצוואר שלי.
״שיט...״ פלטתי בשקט, נושך את שפתיי חזק. נגעתי בזה חש בלבי הולם בחוזקה, אני כזה אידיוט. רציתי לעלות חזרה לקומה שלוש ולהגיד לדרק תירוץ כלשהוא, להגיד לו הייתי שיכור ולא ידעתי מה קרה בכלל, אבל החלטתי להשאיר את זה כך. לתת לו להישאר עם המחשבה שהייתי בזרועותיו של גבר אחר.
יצאתי מהמעלית ומהמבנה, הולך אל עבר מקום העבודה שלי. בדרך שוב הסתכלתי על בית הקפה שנהגתי לשבת שם בעבר עם דרק, הסתכלתי על השולחן שישבנו כשהוא נישק את שפתיי נשיקה אוהבת, והזיכרון הזה הפך למטושטש כלכך ורחוק מהמציאות.
נכנסתי למבנה של מקום העבודה שלי, הולך אל המסדרון שמוביל למשרד הקטן שלי.
״לואי״ שמעתי את מקס וגלגלתי את עיניי, מביט בו בזלזול. הוא עמד מחוץ לדלת המשרד שלי כאילו וחיכה שעות עד שאבוא למסור לי את מה שרוצה למסור הרגע.
״הקדמת״ אמר, משכתי בכתפיי. לא שמתי לב בכלל לשעה. ״יש לך עבודה רבה, ג׳רמי לא הרגיש טוב ולקח יום חופש״
״קצת משונה שהוא לוקח יום חופש אחרי שאני לוקח יום חופש.״ אמרתי בטיפת כעס, הוא מחזיר לי על זה.
״לא משונה כלל״ מקס אמר ״הדפים בשולחנך, תעדכן אותי כשאתה מסיים את הנושא הראשון״ אמר ולקח לי שניות להבין על מה הוא מדבר ולהנהן.
״מקס ?״ קראתי לו לפני שהלך, הוא זקף את גבותיו בשאלה. ״אתה שלחת את רוג׳ר להביא לך אישורים מבניין הקשת ?״ שאלתי, הוא צעד אליי מבולבל
״מה ?״ שאל וצמצם עין אחת שלו ״ניתקנו את הקשר איתם, הם לא אחראים לאישורים שלנו יותר.״
״א-אתה בטוח ?״ שאלתי שוב, הוא הנהן והסתובב ללכת.
עמדתי חסר נשימה ובהיתי בנקודה מסויימת, ידעתי. למה הוא לעזעזל שיקר לי ? לבי נחת ועיניי נפערו, הוא היה היום קומה שלוש... בלעתי רוק ונשכתי את שפתיי, אין שום דבר בקומה שלוש חוץ מחדר הניסויים של דרק ומייק.
ואז זה הכה בי במכה מתעתעת, דרק.

***

דפקתי בדלת בחוזקה, מרגיש את הכעס בוער בי. עבר עליי יום ארוך ומתיש בעבודה, אם כי אני לא חושב שאני יכול להתלונן כלכך כשאני יושב במשרד עם מיזוג אוויר נעים. דפקתי בדלת שוב, חזק יותר. שיפתח !
״מה ?!״ דרק פתח והסתכל עליי מבולבל, דחפתי אותו ועברתי אותו בשביל להיכנס לבית. ״ל-לואי ?״
״מופתע ?״ מלמלתי והלכתי אל החדרים, פותח את הדלתות בשביל להיות בטוח שאין פה אף אחד. ״איפה הוא ?״
״מי ?״ דרק שאל. צעדתי אליו בכעס.
״איפה הזונה שלך ?!״ צעקתי, עומד מולו ומהדק את כפות ידיי. ״קדימה אני יודע על זה״
״על מה אתה מדבר ?״ שאל, שיפסיק להעמיד פני תם איתי !
״אתה מזיין את רוג׳ר ?״ שאלתי ואז הוא שתק והסתכל עליי מופתע. בלעתי רוק חש את לבי מתכווץ, איך לעזעזל הוא שכב עם אחד מהחברים שלי ?! וזו לא פעם ראשונה שזה קורה. ״לעזעזל איתך דרק...״
״איך אתה מעז לכעוס עליי כשאתה בא אליי עם סימן מציצה ענקי בצוואר שלך ?״ שאל בכעס
״הייתי שיכור !״ כעסתי, חש את לבי הולם ״אתה אפילו גרוע בלהעמיד פנים שאכפת לך. כמה זמן לעזעזל אתה בוגד בי ?!״
״לואי אני לא-״ הוא עצר ונשם עמוק, מסתובב אל המטבח ואני בעקבותיו
״אתה מפחד לדבר ?״ שאלתי, חש את הדמעות עומדות בעיניי. ״אתה חתיכת נקבה דרק-״
״תשתוק״ הוא קטע אותי והסתכל לעיניי, גורם לי להישבר מבפנים.
״אני מקווה לפחות שהוא היה טוב במיטה״ זרקתי לעברו בצחוק מזוייף. ״כמו שאני הייתי אתמול לצד הגבר שהכרתי בבר״
״תשתוק לואי״ דרק אמר בכעס, דמעות עלו לעיניי.
״קשה לך לשמוע על זה שגבר אחר זיין אותי, דרק ?״ שאלתי והתקרבתי אליו, הוא לא הסתכל לעיניי והוא נראה כועס. ״קשה לך לשמוע שמישהו אחר נגע בגופי ? שפתחתי את הרגליים שלי למישהו אחר והתחננתי אליו שלא יפסיק ?״ לחשתי לאוזנו, רואה כמה זה מכעיס אותו. הסתכלתי עליו ומחיתי את הדמעה שאיימה לזלוג על פניי. הלכתי לאחור ונשמתי עמוק, לא רוצה לדמיין תמונה שלו ושל רוג׳ר בראשי.
מה נהיה מאיתנו ?
״אני לא התכוונתי לבגוד בך פשוט...״ הוא עצר, הנהנתי וידעתי שאין לו סיבה לכך. כל מה שיגיד כרגע זה בולשיט אחד גדול. ״אני לא יכולתי...״
״לא יכולת מה ?״ שאלתי, צועד קרוב אליו והוא סירב להביט בי. ״לא יכולת מה דרק ?!״
״הלוואי שהמצב היה שונה.״ אמר בשקט ואז הסתכל לעיניי, הנהנתי באיטיות חש את האבן שעומדת בגרוני.
״הלוואי באמת.״ אמרתי בשקט, מסיט את מבטי ממנו ויוצא מהמטבח. התיישבתי בספה והשפלתי את מבטי, מניח לדמעות ליפול על פניי. האמנתי לו בכל פעם שאמר שהוא אוהב אותי ולא יבגוד בי שוב, ידעתי שהוא משקר. הרמתי את מבטי והסתכלתי עליו עומד שם, מסתכל עליי ונושך את שפתיו.
״אני בקושי רואה אותך״ לפתע אמר
״כל זה תירוצים עלובים, המילים שלך לא יכפרו על זה.״ אמרתי בכעס, הוא צעד אליי והתיישב לידי, מסתכל לעיניי.
״אני חושב שאנחנו צריכים פעם אחת ולתמיד לדבר.״ אמר. אני מסכים איתו. הסתכלתי לעיניו החומות ונשמתי עמוק.
״כמה פעמים בגדת בי ?״ שאלתי בקול שקט, הוא נשך את שפתיו והשפיל את מבטו, מניד בראשו באיטיות
״הרבה...״ אמר בשקט, ויכולתי לחשוב על כל אותם ימים שהוא סירב לגעת בי כי מישהו אחר סיפק אותו. ואז הפכתי להיות בדיוק כמוהו. ״אני מצטער לואי.״
״זה לא יעזור...״ אמרתי ועצמתי את עיניי, חש את הדמעות. מה עם ההיריון המזויין הזה ?
״לא התכוונתי, אתה ואני מרגישים כבר שזה לא זה, ניסינו שוב ושוב ו-״
״אני בהיריון.״ קטעתי אותו עם קולי הרועד והשבור, גורם לשקט מחריד להישמע בחדר ולמבט שלו להיתקע עליי. נשמתי עמוק נשימה שגרמה לכל איבריי להתכווץ, בלעתי רוק והסטתי את מבטי. ״אני בהיריון...״
״מה ?״ שאל בשקט, נשכתי את שפתיי והשפלתי את מבטי.
״כן״ אמרתי בשקט. הוא הסתכל עליי מבוהל, כאילו מה שאמרתי כרגע שינה את הכל. ״אני לא רוצה את זה.״
״אתה לא יכול לא לרצות, אתה חתמת בחוזה ש-״
״החוזה לא מעניין אותי.״ קטעתי אותו, קמתי ממקומי ומחיתי את דמעותיי. ״אני מתכוון להפיל את העובר״
״רגע לואי, אתה לא יכול !״ הוא צעק לעברי ״רק רופא מטעם הניסוי יכול לעזור לך-״
״אני לא רוצה להיות חלק בניסוי שלך !״ צעקתי אל תוך דבריו ״אני סיימתי עם זה.״
יצאתי מביתו בטריקת דלת, נושם את האוויר הצח והולך, משאיר את דרק מאחורי.
הלכתי תוך כדי שאני בוכה עם עצמי בשקט, לא יכול לחשוב על הצעד הבא כי אין כזה, אני תקוע. אני ידעתי כל הזמן הזה שיש לו מישהו מהצד, בזמן שחיכיתי בבית שיבוא לישון אצלי הוא זיין את רוג׳ר המזדיין ! רציתי לצווח, רציתי לצעוק על מישהו ולשחרר את הכעס, אך במקום זה עצרתי בספסל ונשענתי קדימה, מיבב לבין כפות ידיי כמו ילד קטן שבוכה בקול, בלי איפוק.
נשברתי.