נקודת מבט-קורט

קפאתי במקום. "זה היה סבסטיאן?" שאלתי. דמעות עמדו בעיני.
בליין לא הגיב. הוא הסית את מבטו.
"תגיד משהו!" זה היה השלב שבו נשברתי.
"כן, זה היה סבסטיאן" בליין אמר בלי להביט בי.
מבין כל האנשים בעולם, דווקא סבסטיאן?! חשבתי בכעס.
"למה? למה עשית את זה?" שאלתי. ניסיתי לא לבכות.
"הייתי לבד. הרגשתי שאנחנו מתרחקים! אני נשבע שלא היה שום רגש! אני מצטער-" בליין התחיל לומר, אבל קטעתי אותו.
"אתה חושב שרק לך היה קשה? אתה חושב שלא הייתי לבד גם? היו גירויים מסביבי שיכלו לגרום לי לבגוד בך, אבל לא נתתי לזה להשפיע עלי! ואתה יודע למה? בגלל שזה המעשה הלא נכון!" אמרתי בכעס.
בליין הביט בי. "אני באמת מצטער.." הוא מלמל.
"ומכל האנשים שבחרת לצאת איתם, דווקא הוא?! סבסטיאן פגע בך בליין! עד כמה עיוור אתה יכול להיות?!" הייתי עצבני.
"אני יודע שזאת הייתה טעות-" בליין ניסה להסביר.
"אני לא רוצה לשמוע. חשבתי שהיה אמון בינינו" הפניתי לו את גבי והמשכתי ללכת. האדם שהכי סמכתי עליו בגד בי, ועוד עם סבסטיאן- השטן בכבודו ובעצמו.
כשהגענו לדירה, הדבר הראשון שעשיתי היה להיכנס לחדר שלי, כמה חבל שבליין נשאר. קצת יותר מאוחר, כשהאחרים נרדמו, יצאתי לסלון. הייתי צריך לחשוב מעט. התיישבתי על אחת הכורסאות. עצמתי את עיניי לקצת זמן. זה נכון שבליין ואני קצת התרחקנו, בגלל שעברתי לניו יורק, אבל זאת לא סיבה לבגידה.
באיזשהו שלב מישהו עשה רעש מכיוון אחד האחרים, מה שגרם לי לפתוח את העיניים מבהלה.
"גם אתה לא מצליח לישון?" פין שאל אותי. אני מניח שכמעט גרמתי לו להתקף לב (אופס?).
"כן, דיברת עם רייצ׳ל? היית די נסער קודם" אמרתי.
"לא. אתה מחכה למישהו?" הוא שאל.
"..ציפיתי שבליין יבוא" אמרתי.
פין הנהן. הוא פנה לעבר הדלת.
"אתה רוצה שאני אגיד לרייצ׳ל משהו?" שאלתי.
פין היסס לרגע. "לא" הוא אמר ויצא החוצה.
ידעתי שמערכת היחסים של בליין ושלי כבר לא תהיה אותו הדבר.