נקודת מבט-בליין: *יום חמישי*

השבוע עבר די מהר. כל יום היה כמעט אותו הדבר,ובלי קורט, היה משעמם. אני מודה שאולי זה לא פייר כלפיו, כי הוא עובד, אבל הייתי שמח אם הוא היה פה, אפילו ליום אחד. הפגישה שלי עם סבסטיאן נקבעה להיום. לומר שלא נלחצתי יהיה שקר. לא ידעתי למה לצפות.
אחר הצהריים, הייתי בבית הקפה שבו סבסטיאן קבע איתי. אני לא יודע מה עבר עליי כשהסכמתי להיפגש איתו. כעבור כמה דקות, הוא הגיע. בהתחלה, היה שקט מביך. כנראה בגלל השנאה שהייתה לי כלפיו. בשלב מסויים, סיפרתי לו על מערכת היחסים מרחוק שיש לקורט ולי. אני חושב שהרגשתי די בנוח איתו, כנראה בגלל שהייתי לבד (לא באמת, כי יש לי גם את החברים מהמקהלה). סבסטיאן הביט בי לרגע. לא היה נראה שהוא מופתע ממה שאמרתי.
"אתם ידעתם שזה יקרה" הוא אמר לבסוף.
"כנראה" משכתי בכתיפיי. קורט ואני דיברנו על העניין הזה המון.
"כנראה?" סבסטיאן שאל. הוא בבירור לא האמין לי.
"אני מודה שזה קשה. אבל אנחנו מצליחים לדבר איכשהו" אמרתי. לא סיפרתי לו שלפעמים קורט ואני לא מדברים כלל.
"תראה, אני לא רוצה לסכסך בין שניכם, אבל קשר מרחוק לא תמיד מחזיק מעמד" סבסטיאן אמר.
"אני יודע...אבל נכון לעכשיו אנחנו מצליחים להסתדר עם המצב. זה לא קל, אתה צודק, אבל בסוף מוצאים דרך לדבר" אמרתי. לא רציתי להודות בקול רם שאני מרגיש שהקשר בין קורט לביני טיפה התרופף.
"אם אתה אומר" סבסטיאן משך בכתפיו.
"...אבל אני כן מרגיש די...לבד. הייתי שמח אם הוא לפחות היה מגיע לאוהיו" ניסיתי שקולי לא ירעד.
"אתה לא לבד! יש לך פה חברים, זוכר?" סבסטיאן ניסה לעודד אותי.
"כן..אבל המקהלה מרגישה ריקה בלי הוותיקים" הודיתי.
סבסטיאן הסתכל עליי כאילו השתגעתי לגמרי. "אתה אוהב אותו, נכון?" הוא שאל.
"ברור שאני אוהב אותו! זה פשוט...מורכב. אני פה, הוא שם..זה לא פשוט" אמרתי.
סבסטיאן חייך מעט. "אתם אוהבים אחד את השני, נכון? אז תנסו לדבר יותר"
"קל לומר אבל קשה לבצע" חייכתי חיוך עצוב.
השיחה הזאת התנהלה במשך עשר דקות אם לא יותר.
בסוף, כשעמדנו ללכת, סבסטיאן שאל אותי אם נוכל להיפגש שוב. "זה לא דייט, אני רק רוצה להכיר אותך יותר" הוא אמר.
הסכמתי. לא ידעתי שאחר כך, זה יכניס אותי לצרות.