נקודת מבט-קורט

הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל, אבל לא עניתי לאף אחת מהשיחות. כעסתי על בליין מאוד, ולא הצלחתי להבין למה הוא פגע בי ככה. לא רציתי לשמוע את ההסברים שלו, זה לא עניין אותי. רוב היום יצאתי עם רייצ׳ל (זאת הייתה הסחת דעת טובה לשנינו). דיברנו על כל דבר, חוץ מעל האקסים שלנו, וזה היה בסדר. אבל אז הטלפון שלי צלצל, שוב.
"אתה לא מתכוון לענות?" רייצ׳ל שאלה אותי.
"זה בליין. אני לא רוצה לדבר איתו כרגע" עניתי בקצרה. לא הייתה לי סבלנות אליו.
רייצ׳ל הנהנה. היא לא שאלה דבר נוסף.
בעבודה, הטלפון שלי צלצל עשרות פעמים. בהתחלה לא עניתי. בשלב מסויים הצלצול של הטלפון היה בלתי נסבל.
"מה אתה רוצה?" שאלתי בכעס.
"רק-" בליין התחיל לומר, אבל קטעתי אותו.
"רק רצית להתנצל, נכון? אתה הפרת את האמון שהיה בינינו!" ניסיתי שלא לצעוק.
"אני יודע..אבל-" הוא רצה להמשיך את המשפט.
"אני לא צריך שתאמר "אני מתנצל" בליין! אתה שיקרת לי! חשבתי שאתה אוהב אותי, אבל טעיתי" אמרתי.
"אני כן- תקשיב, אני אוהב אותך, באמת שכן. אין סיבה למה שעשיתי...ואני מתחרט על זה" בליין אמר.
"זה מאוחר מידי. היית צריך לחשוב על זה קודם. ההתנצלות שלך לא תתקן את מה שעשית. אני יכול לשרוד גם בלי האהבה שלך" אמרתי בקרירות.
היה שקט מעבר לקו. "כשתרצה לשמוע את ההסבר תתקשר" בליין אמר בשקט.
ניתקתי את השיחה. אני לא צריך את ה"סליחה" שלו.
קצת יותר מאוחר, בזמן שסידרתי קצת את המטבח, רייצ׳ל ניגשה אליי.
"אתה בסדר?" היא שאלה.
"לא, אבל אני אהיה" חייכתי מעט.
רייצ׳ל חייכה גם. "אנחנו נעבור את זה, ביחד"
הסכמתי איתה בלב שלם.