Part: 37/ let me be your superhero.
------------------------&----------------------------
*שימו לב, קפיצות בין סצנות.
---
"דיאנה, אנחנו צריכות עזרה" ניגשתי אל עוזרת הבית החביבה יחד עם אנה, שלא ממש מבינה מה קורה כאן. "אני חייבת לדעת לאן ליאו ובריאן נסעו" הסברתי לפני שהספיקה לשאול מה קרה "למה?" שאלה בהיסוס "פשוט תסמכי עליי, בבקשה." התחננתי "אני מקווה שאתן לא הסתבכתן" נאנחה ושלפה פלאפון נייד וקטן מכיס הסינר הלבן שלה, תוך כמה שניות הצמידה אותו לאוזן והמתינה קצת "איפה אתם? הילדים לא נרדמים ורוצים אתכם" תירצה את שאלתה. לאחר כמה שניות אמרה "בסדר, אני מחכה לכם ערה, אל תסתבכו." ומיד ניתקה את השיחה

"נו?" שאלה אנה בחוסר סבלנות "הם בדרום העיר, יש להם איזו משימה אישית שהם צריכים לסיים." נאנחה "ומה הכיסוי?" שאלה אנה "סליחה?" תהתה "נו באמת, דיאנה, לא נולדתי אתמול. לכל 'משימה' כזאת יש איזה כיסוי, מסיבה או פגישה חגיגית" גלגלה אנה את עייניה "נשף, יום ההולדת השמונה עשר של איזה מישהי ממשפחת פשע, פחות מוכרת וידועה." נאנחה בכניעה. "תזכירי לי איפה החדר של אחותו של בריאן?" חייכתי בממזריות קלה.

"תזכירי לי שוב מה אנחנו עושות?" שאלה אנה בשעה שחבשנו את הפאות ודיאנה סידרה לנו את שמלות הנשף היפייפיות, זו שאני לובשת בצבע שמנת, בעלת מחשוף עמוק המעוטף פסי זהב, השימלה מגיעה עד הריצפה בצורה יפייפיה, עם שסע מדהים. שימלתה של אנה שחורה בניגוד שלי, אך יפייפיה באותה מידה.
"זאת רק אני או שזו שימלת כלה?" הבטתי שוב בתהיה בשימלה המפוארת.
"הנערה החוגגת מפונקת כלכך, היא לובשת שימלת כלה בכל יום הולדת. אני מניחה שזו ההזדמנות היחידה שלה ללבוש שמלת כלה. אף חתן לא ירצה את המפונקת הזו" קיטרה דיאנה כשסידרה קפלים קטנים בשימלה.

"אנחנו מסתננות לאירוע, ומשם מאלתרות משהו" הסברתי כשדיאנה החלה ללטש את איפור הערב שלי בנגיעות אחרונות "אה, אוקיי,אז ניכנס לנשף של איזה משפחת פשע ונאלתר. למה אני לא חשבתי על זה קודם?" קיטרה ונעלה את נעליי העקב השחורות "אנה צודקת" אמרה דיאנה "תודה באמת!" הצביעה בהתרגשות על דיאנה "פשוט תחליפי אותה" המשיכה דיאנה "לא מה שהתכוונתי" חיוכה של אנה נמוג

"מה זאת אומרת?" שאלתי ונעלתי את נעליי העקב הלבנות שלי "כשתיכנסי לנשף תחפשי את הנערה, זו שחוגגת יום הולדת. תגידי לה שהחיים שלה בסכנה או משהו והיא חייבת להתחבא, בזמן שאת תחליפי אותה. בגלל שהיא באה ממשפחת פשע והיא רגילה לזה, היא פשוט תעשה זאת בלי לשאול שאלות" הסבירה כאילו זה כל כך פשוט. "ואיך בדיוק יחשבו שקים שלנו היא בעלת השימחה? מי אמר שהן דומות בכלל" החלה אנה הסקפטית לומר "אני אבקש ממנה שתצהיר כי המסיבה הופכת לנשף תחפושות, רגע לפני שהיא תתחבא" הרעיון נשלף לי בשנייה, כאילו רק מחכה לביצוע. "אני כל כך אתחרט על זה." נאנחה אנה כשסידרה את הפאה החומה הקצרה שלה ומיקמה את העדשות הירוקות בעייניה.

"איך תשכנעי את השומר לתת לנו לצאת?" שאלתי את דיאנה וסירקתי באצבעותיי את הפיאה השחורה והקצרה שלראשי. "כרגיל" קרצה ופנתה לשומר הראשי שבשער "למר סמית'" אמרה והצביעה עליי ועל אנה שנראתה סובלת ולחוצה במיוחד, כך הבנתי לאור רגלה המקפצת. "מתי הן הגיעו?" העביר מבט חטוף "מה זה משנה? הרי שנינו יודעים אם חבילה שמר סמית מצפה לה, תתעקב בגלל שאלות טיפשיות, שנינו נפוטר במקרה הטוב. במקרה הרע, שלא נדע" נשפה עמוק "את חשובה מידי לסמית בכדי שיפטר אותך" הצהיר השומר "אבל אתה לא" החזירה בחיוך מתנשא "אני צריך שני שומרים שילוו את אנה ורייצל" קרא להפתעתנו "איך אתה.." התחלתי לשאול אך הוא קטע אותי "חצות בדיוק אני חוזר לאסוף אתכן" קרץ. זה אותו שומר מהפעם הקודמת! ידעתי שיש אנשים טובים בעולם!

"הגענו" הצהיר אותו שומר לאחר רבע שעה של נסיעה שקטה. מתוך הרכב הבחנתי בנשף היוקרתי, המתקיים באד מהאולמות בדרום העיר. עשרות אנשים עמדו מחוץ לאולם, אני מניחה שעוד מאות עומדים בתוכו. "תקשיבי, אני לא יודע במה הסתבכת או את הולכת להסתבך הפעם, אבל תיזהרי." ביקש השומר, בעיניו נשקפה דאגה כנה. אם לא גילו המתקרב לשלושים, הייתי בטוחה כי מתחיל איתי. "תמיד" השבתי ויצאתי מהרכב יחד עם אנה, אל עבר המסיבה.

"שם?" שאל מאבטח האולם ורשימה בידיו "אה.. אומיגד תראה!"הצביעה אנה אל נקודה אקראית מצד שמאל, המאבטח התמים הביט לרגע באותה נקודה "בואי!" דחפה אותי אנה בין האנשים ותוך שניות כבר עמדנו בין כל האנשים. טריק קטן שאנה הייתה עושה כשרצתה להיכנס למסיבות למבוגרים שלא הוזמנה אליהם.

"יופי, עכשיו תחפשי את המפונקת ההיא" נאנחה אנה כשהביטה סביב כל הנערות בשמלות נשף יפייפיות, והגברים בטוקסידו מחוייט. "אני ביקשתי פרחים וורודים, אלה פרחים לבנים!" צעקות נשמעו מצידו של האולם, נערה לבושה שימלת ערב ורוודה, החובשת נזר לראשה, צורחת על מלצר אקראי ומפוחד. בינגו. "אני חושבת שמצאנו אותה" לחשתי והתקדמתי לעברה בצעדים מהירים, בדרכי אלייה, חטפתי ממגש אקראי כוס שמפנייה ורוודה והתקרבתי אל אותה נערה.

"אני מכירה אותך?" עצרה אותי לפני שהספקתי לפנות אלייה "נעים להכיר, המלאכיות השומרות שלך" ענתה אנה בחיוך "סליחה?" נסוגה מעט לאחור "תקשיבי לי, מישהו כאן מנסה להרוג אותך. את חייבת להתחבא" הסברתי בקצרה "אבל קודם, להצהיר כי הנשף הופך לנשף תחפושות ולהעביר לה את הנזר שלך" המשיכה אנה ושלפה כוס שמפנייה מאחד המגשים שעברו ליידה "ולמה שאאמין לכן?" גיחכה "כי את יודעת טוב מאוד שרוצים להרוג אותך בגלל היותך 'בת של'" אמרתי "ולמה שאעביר לך את הנזר?" הביטה בי בהיסוס "כי אני אדע להתמודד עם הבלאגן שהולך לקרות כאן. את לא." נאנחתי. "אתה" קראהלאחד המלצרים, שניגש אלייה בהיסוס וחשש "המסיבה משנה נושא למסכות, לך תשיג לי מאתיים מסכות." דרשה והמלצר המסכן הנהנן לדרישותייה ורץ למלא אותן. "אני לא יודעת למה, אבל אני מאמינה לך. שחקי אותה." שלפה את הנזר משיערה וזרקה אותו ליידי, בין רגע נעלמה בין המוזמנים.

"אוקיי, עכשיו איך נמצא את השתי נערות?" שאלה אנה בסקפטיות, שהשיגה מאחד המלצרים שתי מסכות בצבע זהב וכסף, בעקבות המשקל שלהן לא אתפלא אם עשויות מכך.
"תעזבו אותי!" צרחה חדה נשמעה מקצה החדר, מיד אחרייה ירייה נורתה לאוויר, צרחות מלוות אלייה.
"טוב, זה היה דיי קל" התפלאה אנה.
"קדימה, יש לנו להציל שתי נערות." נאנחתי מהעד לצרחות הבהלה שהחלו, יחד עם דחיפות מכל צד.
"תמיד רציתי להיות סופר מן, פשוט לא בסיטוצאיה הזאת" גלגלה עיינים.

רצנו מבעד לאנשים המבוהלים, אל עבר מקור הירייה, לפתע הבחנתי בשתי נערות הנגררות אל מחוץ לאולם על ידי בריאן, ליאו, וכמה שומרים, כשאקדח מכוון אישית לכל אחת.
"משם!" צעקתי מבעד לרעש, הצלחנו לעבור את האנשים ולהגיע אל יציאת האולם ואפילו הספקנו לראות כי השומרים דוחפים את האנשים אל תוך האולם, מלבד ליאו, בריאן והנערות שנשארו בחוץ.
"תן לי לעבור!" דרשה אנה, בדרך כלשהי הצליחה לדרוך על אותו שומר ולצאת מהאולם רגע לפני שננעל בעל כורחו של המאבטח.

"איבדתי אותם" השתנקתי כשהבטתי סביב בחיפוש אחר אחר החוטפים והחטופות הטריות.
"שם!" הצביעה על מדרגות החירום שמול האולם, המובילות אל גג בית בעל ארבע קומות.
הנערות נראו חסרות ישא ובהיסטריה, לבושות שמלות נשף מלוכלכות, קרועות, ומגואלות בדם.

התחלנו לרוץ, חסרות אוויר ובעלות כאב רגליים בלתי נסבל בעקבות העקבים הארורים.
"תעצרו!" קרא אחד השומרים, אך המשכנו לרוץ אל המדרגות, במזל בריאן או ליאו לא שמו לב.
לאחר ריצה של כמה שניות הגענו אל מדרגות החירום הישנות, מלאות חלודה וברזל מיושן, המשקיפות אל שמיי הלילה גדוש הכוכבים והירח המלא.
השומר וויתר מראש, ניראה כי מבחינתו שתי נערות לא מסוגלות לכלום.

"העקבים הורגות אותי, למה תמיד אני בוחרת את העקב הכי גבוה? ותזכירי לי מתי התחלנו להתנדב בעמותת 'עזרו לחסרי הישע'?" קיטרה אנה כשעלינו לאט לאט ובשקט במדרגות בידיעה שהם הגיעו אל גג הבית הישן, הרוח הקרירה נשבה בחוזקה וגרמה לשמלותיינו להתעופף יחד איתה כמאין גלימת גיבורים.
"נו באמת, מעשה טוב לא יהרוג אותך" נזפתי בה והבטתי בזהירות מעלה, כשהגענו אל הקומה הראשונה.
קומה שנייה,
קומה שלישית.

מהקומה השלישית ניתן לראות את הבנות המפוחדות, יחד עם ליאו ובריאן שלעומתן נראו משועממים למדי.
עד ששניות לאחר מכן בריאן טען את אקדחו במחסנית חדשה ששלף מכיס מכנסו השחור, הוא כיוון את האקדח אל הנערה בעלת השיער החום, בעוד שליאו כיוון את האקדח לנערה בעלת השיער הבלונדיני.
באמת? על זה אתם מסתכמים? שיער? בגלל זה רצתם לקבוע שאלה אנחנו?.

"שיט" מלמלתי ורצתי אל הגג, אנה רצה אחריי בנזיפות.
"את סתומה ברמות" לחשה ספק צעקה כשהגענו אל פתח הגג.
הנערה בעלת השיער הבלונדיני קלטה אותנו כשעמדנו מול גבם של ליאו ובריאן, במרחק כמה מטרים מהם.
סימנתי לה בעזרת אצבע על השפתיים וחיוך, שתהיה בשקט, והכול בסדר, כלומר.. יהיה בסדר.
שמלתה הכחולה של בלונדינית השיער קרועה בכתפה, וקצה השימלה מלאה בדם וקרעים.

"אומיגד" השתנקה שחורת השיער כשהביטה בנו, מה שגרם לליאו ובריאן לסובב מבט מהיר ולשלוף אקדח נוסף ולכוון עלינו בטיימינג הנכון.
"גם הכפילה שלך, מטומטמת. ראית מה זה?" אמרה אנה בלחישה נוזפת.
"לאט לאט, אתן מתקרבות אליהן עם ידיים באוויר ונשק בריצפה" ציווה בריאן בשלווה.
"איזה נשק בדיוק?" זלזלה אנה
"את מוכרת לי" אמר בריאן וליאו הביט בנו בצימצום עיינים סוקר.
"אתה לא ניראלי לי מהאנשים שהייתי רוצה להסתובב איתם" סקרה אותם חזרה והתקרבה יחד איתי אל הבנות באיטיות.
"מגוכחת" ירק בארס לעברה
"ניראה אותך אומר לי את זה מחר בבוקר" לחשה לעצמה בכעס בזמן שיידיה מאחורי ראשה, בדיוק כמו ידיי.

"מה אתן עושות פה?" שאל ליאו כשהיינו ממש קרובות אליו, בדרכינו אל הבנות המפוחדות.
הבטתי בו לרגע, מתלבטת אם לפעול או להיות בעלת היגיון ולעשות מה שהוא אומר.
כמובן שאפשרות א' נשמעת יותר מגניבה..

אחזתי בידו וניסיתי לחטוף את אקדחו, אך לליאו נדרשה שנייה אחת להבין מה קורה, לסובב את ידי יחד עם גופי, להצמיד את גבי לחזהו ולכוון את האקדח הקר לראשי.
אנה הספיקה לצעוד צעד אחורה ולהשתנק לפני שבריאן תפס בה ודחף אותה אל הריצפה לצידן של הבנות.
"זה לא הזמן לשחק בגיבורים" לחש ליאו לאוזניי.

-----
פרק ארוך כי הייתה לי השראה🙊
במקרה שתפתיעו וכמות הצפיות יהו שוות לכמות ההצבעות, אעלה את הפרק הבא.
(בדרכ כמו הצפיות עוקפת את כמות ההצבעות, אז זה לגמריי תלוי בכם.)
איך מצביעים? פשוט מאוד, לוחצים על הכוכב הקטן הזה שכאן בצד בסרגל הכתום.
---
Love you, G.
Thank you, next.