Part: 33/ הלבבות שהתנפצו
----------------------&------------------------------

"מה את מתכוונת לעשות?" שאלה אנה בעצב ודאגה "ליאו קשור לזה, ליאו תמיד קשור להכול בסופו של דבר. הוא אשם בהכול." התמונה הישנה התקמטה בין אצבעותיי המתכווצות לאגרוף כעוס. "מאיפה את יודעת? אולי את סתם לחוצה ומפוחדת כרגע ובגלל זה עולים לך שטויות לראש.." ניסתה להוריד אותי במהירות מהרעיון והמחשבה שליאו אשם.

"אני ממש לא מפוחדת, אנה. דיאנה בעצמה אמרה שתומאס, אבא שלי, עבד עם ניק אבא של ליאו, ברור שליאו גם קשור לזה! איך לא חשבתי על זה קודם? ליאו קשור בטח גם לרצח של אמא שלי ושל אמילי, אם אמילי בכלל נפטרה, הרי הפקרנו אותה בבית הקברות כמו כלב." הכעס גבר ויחד איתו המחשבות המשובשות "עכשיו את סתם מגזימה קים. את מחפשת שעיר לעזאזל להאשים בכל מה שקרה וקורה. ולגביי אמילי, היא זאת שביקשה מאיתנו לברוח, לא הפקרנו אותה כמו כלב." נזפה בי "ליאו מסוגל לכל זה ואת יודעת." קבעתי בטון גבוה
"נתעסק בזה אחר כך, אם לא נרד ליאו ובריאן יחשדו." נאנחה ויצאה בדרמתיות מן המשרד, יצאתי מיד אחרייה, היא צודקת.

"ילדים, אנחנו יוצאים לקניון" קראה אנה שהגיעה לסלון, בריאן וליאו חיכו לבושים בחולצות וי פשוטות וג׳ינס כהה.
ובנוסף, אקדח שחור טעון בנרתיק מותאם.

"אני רוצה לבוא!" אמרה לוסי וירדה במהירות במדרגות.
"תיסעי עם בריאן ואנה, אני אסע עם קים" אמר ליאו ברוגע בזמן שנעלה את נעלייה הלבנות שדיאנה קנתה לה יחד עם שאר הבגדים שלה. "אני לא מתכוונת להיכנס איתך לשום רכב" אמרתי בקרירות
"מה?" שאל מופתע "מה ששמעת. דרך אגב, איפה ספייקי שלי? הוא נעלם" נזכרתי בכלב הקטן שלי שמזמן לא ראיתי
"הוא בגינה עם אוסקר" אמר בריאן עם מעט בלבול "מעולה, לוסי את מוכנה בבקשה לגשת להביא את ספייקי? זה הכלב הקטן החמוד שבגינה." פניתי ללוסי במתיקות "כן" חייכה אליי ורצה אל הגינה
"מי קורא לכלב שלו בשם של פינגווין?" אמרתי בזילזול "מי קורא לפינגווין אוסקר?" החזיר בריאן.

"מה הסיפור עכשיו? זה בגלל מה שהיה בבריכה?" התקרב אליי ליאו מבולבל אל עם טון מעט כעוס "אני לא צריכה סיבה מסויימת כדי לפנות אלייך בקרירות, האופי שלך נותן לי סיבה מספקת למדי. בריאן, אני אסע איתך ועם לוסי ואנה תיסע עם ליאו" קבעתי בקרירות "בוא.. כבר.." נשמעו אנחות קטנות מאחוריינו מכיוון היציאה לגינה. לוסי דחפה את ספייקי הקטן והמבוהל אל תוך הבית, למרות שהוא לא זז מהפחד והבהלה.

"את באה איתי, אני לא שאלתי, אני קבעתי." אמר ליאו בקרירות זהה לשלי
"ממש לא" שילבתי ידיי, עומדת על שלי.
"וספייקי גם בא לקניון, הזנחתי אותו יותר מדי לאחרונה" אמרתי לבריאן אובד העצות
"מסכן, החבר היחיד שלו היה אוסקר המפחיד הזה" אמרה אנה במתיקות וקול של ילדה קטנה.
"לוסי, תביאי את הגוש פרווה לכאן" ביקש ליאו ולוסי הרימה את ספייקי על ידייה, ובצעדים כושלים וקטנה העבירה אותי לליאו שאחז בו ביד אחת ושרירית.

"זזנו" ציין "מעולה, אז זזנו גם אנחנו בריאן?" הסתובבתי אל בריאן ומיד הרגשתי יד אוחזת ברגליי ותוך שני רגעים כבר הייתי על כתפו של ליאו, כאילו אני איזה שק תפוחי אדמה שמבחינת ליאו, שוקל כמו נוצה.
"תוריד אותי! אני לא איזה תיק שתיקח איתך בכוח!" הכתי בגבו בכעס, בשעה שלוסי, אנה ובריאן צוחקים על המצב.
"קדימה לוסי, הלכנו. בריאן ואנה יאללה לצאת" ציווה ולוסי מיהרה לאחוז בקצה חולצתו הקצרה והלבנה.
"אני לא מתכוונת לשבת איתך באותו רכב, אני לא רוצה לשמוע אותך או להתקרב אלייך בכלל, תעזוב אותי כבר!" צעקתי בדרכנו בעל כורחי אל הרכב השחור של ליאו.
השומרים הרבים בכלל לא הופתעו למראהו של ליאו עם נערה על כתפו, כלב בידו השנייה וילדה בת חמש אוחזת בחולצתו כי שאר הידיים תפוסות.
או שהם מופתעים אך פניהם החתומות מסתירות זאת.

"קרמיט, אני נשבעת לך שאם לא תוריד אותי עכשיו, אני..." ניסיתי לחשוב על איום מספיק מפחיד בשביל מנהיג העולם התחתון. כמובן, לא מצאתי.
"קרמיט, כמה זמן לא שמעתי את הכינוי הזה" גיחך ועבר את שער הבית שהשומרין מיהרו לפתוח וחלקם להתלוות איתנו.
לפני שעוד שמתי לב, צליל לחיצת כפתור נשמע ומיד לאחר מכן דלת מכונית נפתחת.
"אם לא אעזוב אותך, את?" הזכיר לי את האיום שלי שלא הספקתי לסיים וכמו מניאק הושיב אותי במושב הקישמי לצד הנהג ולוסי בעזרת שומר אקראי נכנסה אל המושב האחורי.

"אל תפנה אליי בכלל" הוזזתי מבטי מפניו המחוייכות "ואם עוד פעם אחת אתה נודע בי או אחד השומרים שלך מתקרב ללוסי.."
התחלתי באיום חסר כיסוי אך לוסי קטעה אותי "היי! אל תדברי ככה על ג׳ימי!" נזפה והשומר לא יכל להסתיר את החיוך שלו
"את כרגע סתרת את דבריי, גברת קטנה וחוצפנית?" הבטתי בלוסי דרך המראה הקידמית שברכב המפואר ומעוצב צבעי שמנת ומבחוץ שחור.

שכחתי לרגע שאני מדברת עם ילדה בת חמש ולא עם ליאו, שיכל להתמודד עם כעסיי. "אני רק ניסיתי להגן על מישהו שנורא נחמד רק שתדעי!" כעסה עליי בחזרה "תחזיר לי את הכלב שלי" משכתי את ספייקי בחוזקה מידו של ליאו, שאפילו לא נאבק חזרה.
"אני לא נכנסת איתך לוויכוח הזה. תחגרי חגורת בטיחות או שתחזרי הביתה, אני בטוחה שג׳ימי ישמח לארח לך חברה" סיימתי את נזיפתי וחיבקתי את ספייקי שספק מבוהל ספק עייף לפי ישיבתו על ברכיי "ג׳ימי בא איתנו" אמר ליאו בגיחוך, סותר לאיומי על לוסי "יש לך כיסא נהג להתיישב בו, לא?" נשמתי עמוק, מנסה להימנע מלהיכנס לויכוח נוסף.
ליאו סגר את דלת הרכב ונכנס למקומו שלצידי.

"ג׳ימי, לוסי באחריות שלך" אמר ליאו והתחיל בנסיעה כשג׳ימי לבוש במדי שומר שחורים, ישב לצידה של לוסי שמשכה כל רגע בכיסי חולצתו.

נשענתי על חלון הרכב והבטתי אל העולם שבחוץ, עצים ומכוניות חונות ריצדו מול עייני, כאילו אני ממשחכה הלאה והעולם עוצר במקומו.
פלאשבקים חלפו במוחי; רגע הירייה באמא שלי, רגע ההתאבדות של אבא שלי, גם הרגע שבו גיליתי על הבגידה.

לפני שנה וקצת.

"אמא, אני רעבה" ירדתי בדילוגים מהמדרגות אל עבר הסלון
"אבא יחזור ונצא לאכול, אהובה שלי." חייכה לעברי את החיוך המרגיע שלה.
"אז נתקשר אליו" קבעתי ושלפתי את האייפון מכיס הג׳ינס שלי
"לא! הוא חושב שאנחנו עוד ביוון בפגישות עסקים, רציתי שנעשה לו הפתעה" אמרה בהתרגשות "אוקיי, מתי הוא חוזר?" שאלתי בסקרנות והנחתי את הפלאפון על השולחן.
"עוד חצי שעה בערך, תרצי שנראה סרט בנתיים?" הציעה והרימה את השלט שהונח על השולחן הקטן שמולנו.
"אכין קפה ושוקו" אמרתי וקמתי מהספה הלבנה אל המטבח הגדול.
"אל תשכחי עוגיות!" קראה בזמן ששלפתי כוסות זכוכית מהארון ומזגתי לתוכן קפה שחור מוכן ושוקו קר.

הדלת נפתחה בפראות, אבא שלי, בעל שיער שחור ועיינים ירוקות כשלי, נכנס אל הבית בעודו מתנשק עם אישה בעלת שיער בלונדיני, ובטן הנראת הריונית.
שני כוסות הזכוכית נפלו על הריצפה והתנפצו בקולניות, ממחישות את שני הלבבות שנשברו, שלי ושל אמא שלי שעמדה בהלם חסרת מילים.

הזוג המופקר התנתק למשמע קול ההתנפצות, תחילה אבי הביט בי בהלם ולאחר מכן הביט באימי.
"קים.." לחש וניסה לעשות צעד ראשון לעברי "ג׳סיקה אני.." הביטה ההריונית באימי החיוורת והקפואה.
"אני נשבעת לך שעוד צעד אחד והכוס הבאה תתנפץ ישירות בראש שלך" אמרתי בקרירות, בונה אלפי מחסומים לעייני שרצו לפרוץ בבכי.
"ואת, את מכירה את אמא שלי? את אישתו של זה שאת מתנשקת איתו? את נראת בכלל בהריון! ככה את בוגדת בבעלך כשאת בהריון? איך את מעיזה?!" הזדעזעתי מהמחשבה וצעקתי אותה בקול.
"זה לא מה שאת חושבת" לחשה במבט מושפל. "אה לא? אז מה זה בדיוק? הילד שלו?!" אמרתי בגיחוך ללא הומור והצבעתי על אבי, אובד העצות המבוהל.
השתיקה אמרה את שלה, את האמת הכואבת.
"זה הילד שלו" לחשתי בחוסר אמונה
"את ידעת שהוא נשוי" המשכתי בלחישה כואבת, כל מילה שלי עצמי הרגישה סכין חד בלב ובבטן.

"תגיד את זה, תגיד את זה בקול" דרשתי בכעס ונשימות כבדות "קים.." לחש וניסה להתקרב יותר "תגיד את זה!" הפעם צעקתי והשלכתי אל הריצפה צלחת לבנה שעמדה על השיש.
"זה הילד שלי" עצם עיינים ולחש בכאב את האמת.

הווה

"את בסדר?" הביט בי ליאו בהבעה המזכירה דאגה, רק מזכירה.
"יותר מאי פעם" עניתי בקרירות הקבועה.
רק אז הבחנתי שהרכב חונה לצידו של שני רכבים שחורים נוספים אל מול הקניון הגדול.
יד חמימה מחתה בעדינות דמעה בודדה שאפילו לא שמתי לב שזלגה מעייני.
ידו של ליאו התרחקה מהר כפי שהגיע והוא יצא מהרכב כאילו כלום לא קרה.

"את נראת כאילו ראית רוח" אמרה אנה כשנפגשנו בכניסה לקניון יחד עם לוסי, הבנים ושלושה שומרים נוספים כשג׳ימי צמוד ללוסי.
"משהו כזה" נאנחתי וליטפתי את ספייקי
"הכלב לא יכול להיכנס" אמר מאבטח הקניון רגע לפני שניכנסנו
"הוא נכנס" פקד ליאו ולמרות משקפיי השמש הכהות, הצלחתי לראות את הרצינות שבפניו "מצטער אדוני, לכלבים אסור להיכנס" אמר השומר באדישות.
ליאו הניח ידו סביב מותניי והרים את משקפי השמש הכהות שלו "הכלב נכנס" הדגיש הפעם את המשפט בחיוך עדין והמתחכם.
"א..כ..כן" גימגם המאבטח וניכנסנו אל הקניון שידו של ליאו עוד כרוכה סביבי.

"למה זה טוב?" שאלתי וניסיתי בכישלון להתחמק מידו של ליאו "שלא יגידו לך לצאת עם הכלב וגם כי נועצים בך מבט על הקירבה אליי ואל בריאן" לחש לאוזניי ובכך גרם לצמרמורת קלה לעבור בגבי.
"הרגשתי את זה" לחש בממזריות וליטף בעדינות את גבי ומיד החזיר ידו למותניי.
בבקשה שהסומק על פניי לא נראה למרחקים, או לליאו.

הקניון נראה עמוס מהרגיל וליחשושי רקע נשמעו, כרגיל לקניון.
"צריך לקנות אוכל לספייקי, בגדים ללוסי, לעשות לק ג׳ל, לקנות בגדים ואני גם רוצה לשבת לאכול" אמרה אנה
"טוב שלא ביקשת גם לקנות את הקניון" אמרה לוסי בחוצפה "תראו את החוצפנית הקטנה הזאת! קבלו תיקון, לא צריך לקנות בגדים ללוסי" אמרתי בצחוק גדול.
"קדימה, ליאו, הכרטיס אשראי שלו וקים הולכים לקנות בגדים בזמן שאני, בריאן והכרטיס אשראי שלו הולכים לקנות אוכל לספייקי ובגדים. עוד שעה ניפגש ללק ג׳ל" קבעה אנה ולפני שמישהו הספיק להגיד משהו, משכה את בריאן אל תוך אחת מהחנויות הבגדים.

זה הולך להיות יום ארוך...

----
מה אתם חושבים על התגובה של קים לבגידה? 🤔
----
פרק חסר פואנטה שלום, איך אפשר לשעמם אתכם?
סליחה. כדי להמשיך לעלילה חייב להיות כמה פרקים שכאלה🐣
----
אם אתם מוצאים שגיאת כתיב אז תגידו לי כדי שאתקן, פשוט הפרק לא עבר עריכה⁦❤️⁩
----
דרך אגב, ההצעות של האוסקר לתואר (תחרות הספרים שלי) נפתחו סוף סוף ואתם מוזמנים ללכת להציע!
אני רק מזכירה, אני כאן.
אני קיימת, כותבת, נחמדה, קיימת.
לא רומזת חלילה!
אבל אני קיימת.
-----
אוהבת מלא, G. ❤️