Part: 6.9/ אילו רק ראתה מעבר לשקרים
-----------------------&-----------------------

"את באה לישון?" שאל ליאו כשנשענתי על השיש ובהיתי בריצפה, שקועה במחשבות.
"תכף, אני רוצה רק לעשות משהו לפני." חייכתי בעדינות
"השעה שתיים עשרה בלילה, מה יש לך לעשות חוץ מלעלות לישון?" דאג והתקרב.
"אתה צודק, אני באה." הסטתי אותו מתהיות על מעשיי העתידיים ועלינו אל חדר השינה.

"לא מאמין שהיא פשוט באה בוקר אחד אל סף הדלת." הביט ליאו בסופיה המצחקקת מתוך העריסה
"כן, ממש קסם.." מלמלתי בעצב על השקרים.
מגיע לו לדעת שסופיה היא אחותו, לא מגיע לי להיות המבשרת.

"משהו מדאיג אותך." קבע כשנשכבתי עם גבי אליו "לא" הכחשתי והמשכתי לחשוב על התאונה "כן." הניח ידו על כתפי וליטף בעדינות "אני דואגת שנריב אחרי החתונה, שפתאום תחשוב שאני לא מתאימה לך או משהו ותלך לאחרת." שיקרתי, עם כמה שזו אחת הדאגות שלי. אמנם האחרונה שבהן.

"בייב, את הדבר הכי טוב שיכלתי לבקש. אני לעולם לא אשקר לך או אבגוד בך.." ליטף את שיערי. "ואני אוהב אותך." הניח נשיקה על כתפי, חבק את גופי ונשכב בנוחות כדי לישון "גם אני אוהבת אותך." לחשתי.
-

השעה חמש לפנות בוקר, אולי לפני או אולי אחרי, לא הצלחתי לעצום עין כל הלילה.
ליאו קשור לתאונה?
מה ליאו יודע בקשר אליי?
מי שומר עליי במיליון עיינים כמו שמיה אמרה? אם היא לא שיקרה.
אני לא יכולה לחיות עם הספק, יותר מדי שאלות יושבות באוויר.

קמתי בשקט על קצות האצבעות מהמיטה, העפתי מבט מהיר בליאו הישן ובהליכה מהירה וחרישית יצאתי מהחדר.
הבית שקט, כאילו אין בו נפש חייה.

"לאן את הולכת?" לחש אחד השומרים כשבדיוק עמדתי לרדת צעד ראשון במדרגות "אני צריכה לקחת משהו." הבטתי בשומר הסקרן. טוב, כנראה שיש נפש חיה.

"אסור להסתובב בב.." "אני צריכה לקחת גלולה" גלגלתי עיינים וגרמתי למבוכה
"אז עכשיו שחרר ממני או שלמשך שארית חייך כל מה שתעשה יהיה בייביסיטר!" לחשתי אך גם צעקתי בו זמנית "מ.מצטער." גמגם והמשיך בסיורו במסדרון הקומה השלישית.

ירדתי בריצה קלה אל הקומה השנייה, אל המשרד של ליאו,
פתחתי באיטיות את דלת המשרד, עם חשש לחריקה.
נכנסתי בצעד גדול וסגרתי את הדלת.

"מה אני בעצם מחפשת?" היססתי לרגע
"הדפים במגירה הנעולה!" לחשתי בהברקה ורצתי אל שולחן העבודה שלו.
פתחתי את המגירה הראשונה,הוצאתי את תחתית המגירה וחשפתי את תוכן המגירה השנייה. דפים לבנים מלאים במילים שחורות.
כנראה ליאו לא הספיק לשנות את מיקומם כפי שטען שיעשה עוד אז, בפשיטה הראשונה שלי.

"מה זה?" תהיתי כשראיתי תיקייה חומה ועבה מתחת לכל הדפים
קימברלי ג׳ונסון נכתב בשחור מודגש במרכז התיקייה.

פתחתי אותה בסקרנות, מהדף הראשון כבר התחרטתי.

תמונות, שמרדף ניילון שקוף מלא תמונות שלי ושל אנה, תלשתי אותו מהתיקייה ופיזרתי את התמונות על הריצפה והתיישבתי להביט בהן אחת אחת.
תמונות מכל מקום, ברחוב, בבית, בתור ילדות צעירות, בבית הספר, אפילו תמונות של מיה.

כבר יכלתי להרגיש דמעות מלטפות את לחיי בחמימות ורחמים.

הדף השני, מסמכים רפואיים, מסמך התאונה, חשבוניות תשלומים, תיעוד משטרתי מתאריך התאונה.

11.2.2018
קימברלי ג׳ונסון רצה אל הכביש מבלי להביט לצדדיו, מטושטשת מדמעות ואובדן אב.
מכונית ללא נהג מתקרבת אל כיוונה, הנערה קופאת במקום ולא מגיבה לקורה סביבה עד אשר המכונית פוגעת בה ומטיחה אותה שבעה מטרים אחורה.
ליאו סמית׳ צפה במתרחש ורץ להגיש עזרה לנפגעת ואף הסיע אותה אל בית החולים הקרוב.

על הדף נפלה דמעה חמה והרטיבה אותו בעיגול קטנטן שטישטש את המילה שתחתיו.

הדף הבא.

שם: קימברלי ג׳ונסון.
הורים: תומאס ג׳ונסון וג׳סיקה אליסון.
חברה הכי טובה: אנסטסיה.
חשוב: נושאת נוכחית של הדיסק און קי.
תוכניות: חטיפה והשגת הדיסק און קי על ידי כניעה.

הידיים כבר רעדו לי מרוב פחד, מרוב שקרים.

הדף הבא.

לכבוד ליאו סמית׳
קים עברה את הטסט, אנו מודים לך מקרב לב על הרכב.
באהבה, ג׳סיקה ותומאס.

לא, אני לא מסוגלת.
לא עוד.
הוא ידע כל הזמן הזה על הדיסק און קי, הוא ידע מי אני.
למה ההורים שלי היו בקשר איתו? אבא שלי לא בגד בו?

הדף הבא.

ליאו,
אנחנו מתחילים לדאוג,
כריסטיאן היה כאן היום כשקים
הייתה בבית הספר.
תומאס.

תמונות נוספות, עדכניות יותר מבית הקברות, מהמסעדה, מהבית ששיפצנו.

"מה את עושה?" דלת המשרד נפתחה, ליאו הביט בי ואז בדפים המפוזרים על הריצפה.
"קים, אני.." "אתה ידעת כל הזמן הזה. כל הזמן הזה ידעת מי אני ומאיפה אני ובחרת לשתוק. כל הזמן הזה שיקרת לי." נעמדתי על רגליי, רועדת ודומעת ללא קול.

"זה לא כמו שזה נראה" ניסה להתקרב בהיסוס
"אתה לא ידעת מי אני?!" צעקתי בדרישה לדעת, בדרישה שיעז לשקר כשאני יודעת את האמת.

"לא ידעתי שאמא שלי זו ג׳סיקה?! לא שיקרת לי במשך חודשים וחיפשת בכאילו את הנערה?! לא עקבת אחריי כל חיי ולקחת חלק בתאונה?!" צרחתי ובכיתי בעיינים עצומות, פחדתי להסתכל עליו.
שיגיד לי מילים יפות מאלה, שישכנע אותי אחרת.

"שיקרת לי שאתה אוהב אותי כדי להשיג את הדיסק און קי." לחשתי בהבנה כשהרגיש  כאבן נוחתת על ליבי.

"יודע מה? הייתי חוסכת לך את הטרחה, אני לא יודעת איפה הוא! לא היית חייב לשחק בי! או שזה היה בונוס בשבילך?" בכיתי בלי הפסק.

נקודת מבט כללית

שבורה ומרוסקת היא דרשה תשובות שכלל לא הייתה מוכנה לקבל, או תשובות שכלל לא רצתה לשמוע.
היא רק רצתה ליפול לריצפה ולהפסיק לשחק במירוץ הזה שנקרא לחיות.
היא עייפה, היא מותשת, היא מרימה ידיים.

"קים." קרא לה ליאו שוב ושוב בתחינה שתפקח עיינים, תרים מבט ותביט בו, בעיינים הכואבות שלו.

"תגיד לי שלא שיקרת, שלא ידעת מי אני." לחשה לבסוף את מבוקשה האמיתי
"אני לא היחיד ששיקר לך!" צעק לבסוף, לא מוכן לשאת עוד שקר בודד- הוא יפול, כולם יפלו יחד איתו.
"והחברה הטובה שלך? כמה את באמת מכירה אותה?" התגרה בכאב "תשתוק! אל תדבר עלייה!" צעקה קים בהתייפחות וקול שבור.

"תפתחי את הדף האחרון, תסתכלי בתמונות! אנה ידעה על הכל כל הזמן הזה! מי את חושבת נתן לה את הצמידי זהב שלכן?" קולו רעד, הוא פחד פחד מוות לאבד אותה.

שנים שהגן עלייה מכל פגע בעולם הזה, שלושים ושישה אנשים נהרגו לאחר התאונה שלה, מאתיים אנשי צוות סודיים שדאגו לה יום וליל. אבל כלום לא הכין אותו לרגע שיצטרך להגן עליה מסודותיו וסודות חברתה.

היא באמת פתחה בעיינים פקוחות את הדף האחרון בתיקייה. אילו אדם יכל להתעוור ממראה כלשהו, זה היה המראה הזה.
תמונות של אנה בתור בת חמש עשרה מקבלת צמידים מתומאס, אביה של קים.

תמונה נוספת- אנה פותחת את תבנית הכסף החרוט עליה את השם של קים וחושפת חצי דיסק און קי שלצידו מגנט.

תמונה נוספת, פתיחת צמיד נוספת, חצי דיסק און קי נוסף, גם לו מגנט הכנראה מחבר בניהם.

הצמידים שקיבלה מאנה לכבוד היום הולדת שלהן, אלה שליאו ראה בימים הראשונים כשרק נחטפו.

"כל מה שעשיתי, כל פעם ששיקרתי לך בכאב, זה היה כדי להגן עלייך, אילו באמת הייתי רוצה את הצמ.." ליאו החל לדבר אך קים קטעה אותו בהינף יד רועד.
חדל לדיבורים.
חדל לשקרים.

אילו רק ידעה שהוא היה זה שהרג את אביו כי תכנן להרוג את קים.
אילו רק ידעה על כל הלילות שיצא להגן עליה בגלל מזימות כאלה ואחרות של שאר אנשי העולם התחתון שרצה בה כמו שדבורה רוצה צוף.
אילו רק ידעה על הפעם ההיא שנפצע קשות כשהתעמת עם אדם שניסה לפגוע בה.
או על הפעם שהציל את מיה מכריסטיאן שרצה לפגוע בקים דרכה, אך את ג׳ייק לא הצליח להציל. ג׳ייק אכן התאבד, אך כי לא יכל לשאת את משימותיו של כריסטיאן לפגוע בקים או שזה יפגע במשפחתו.

אילו רק ידעה שהוא אוהב אותה אהבה שלא תלויה בדבר, שהיא זו שהצליחה לגרום לו לחשוב על משהו מלבד מעצמו.

ולמה היא לא זוכרת אותו, את ליאו שהתאהב בה כבר בגיל שמונה, והתחיל להגן עליה כבר מגיל שבע עשרה?
כי הוא פחד שינסו לפגוע בו דרכה, אז ג׳סיקה סיממה אותה באובדן זיכרון.
מאז הוא היה המלאך השומר שלה, מלאך ללא פנים וגוף. ללא נוכחות, אך עם זאת- הכי נוכח.

"אני לא רוצה להקשיב לכל זה." ניגבה את הדמעות למרות ההתייפחויות הממשיכות
ויצאה בריצה מהמשרד המקולל.

"קים!" צעק ורץ לעברה, היא רצה במדרגות ולפתע במרכזם- אנה הביטה בהצגה בבלבול מוחלט.

"קרה משהו?" שאלה אנה חצי ערה.
קים לא התאפקה, הביטה בעייניה של החברה הכי טובה שלה וסטרה לה בנשימה קצרה.
היא התפללה שיכאב לה פיזית כמו שכואב לה עכשיו נפשית.

"מה לעזאזל?!" נבהלה אנה ולקחה צעד אחורה במדרגות "היא גילתה הכל" אמר ליאו שעמד מאחור בדאגה ודמעה נוצצת בעיניו "קים, כל מה שעשיתי היה לטובתך, אני נשבעת לך!" התחננה בדמעות מבצבצות "דיי, המשפט הזה כבר מזמן לא עובד." קים נזכרה באנה אומרת את המשפט הזה יותר מדי פעמים.

בריצתה היא חלפה במטבח, שלפה סכין חדה וקטנה מהשיש מבלי שליאו יבחין בכך והסתירה אותה עם גופה ומשם המשיכה בריצה אל דלת הכניסה.
"קים, אל תצאי מהדלת הזאת!" דרש ליאו באסרטיביות כשקים התקרבה אל דלת הכניסה וליאו אחריה.

"תראה אותי!" החזירה לו בצעקה ויצאה מהדלת אל עבר השער. "אל תתנו לה לצאת!" צעק ליאו אל מכשיר הקשר הקבוע שבמכנסו ויצא אחריה

"ליאו, אני נשבעת לך שאם אתה לא פותח את השער הזה אני פוגעת בעצמי כאן ועכשיו!" צרחה כשנתקלה בשומרים החוסמים את שער הבית, מתאפקת לא ליפול בדמעות וכניעה.

דממה.
השומרים מביטים מבולבלים במתרחש.
להפר את דברי ליאו, או לתת לקים לפגוע בעצמה? אחד מתוך ששת השומרים קלט ברגע את הסכין בידה, ספק חשש לחייו ספק חשש לחייה

עוד חפני שהספיק אותו שומר להזהיר, כבר נימאס לה, היא הרימה ידה והציגה את הסכין הקטנה. "אני סופרת עד שלוש, אם השער הזה לא נפתח אני פותחת את התפרים!" צרחה בצרידות וחשפה את הפצע במותן שנגרם מהדקירה לפני כמה ימים. התפרים עוד מבצבצים, הפצע עוד לא החלים לגמריי.

כולם עומדים דום, אפשר לחתוך את המתח בסכין. דיי אירוני, לא?
"צודקים, אם עושים משהו צריך לעשות אותו עד הסוף" צחקה למרות שלא היה משהו מצחיק בסיטואציה.

"קים!" צעק ליאו כשקים שינתה תנוחה וקירבה את הסכין לידה השמאלית, וורידים ועורקים.
היא בכלל לא יודעת איך עושים את זה, היא בכלל לא יודעת מה ההבדל בין עורק לווריד, אז לחתוך את עצמה?

"זה נשמע כל כך קל כשהם אומרים את זה, 'פשוט להמשיך לנשום. תמצאי את הגורם לנשימה שלך, תמצאי דבר שיהווה לך אוויר' לפעמים אני תוהה אם כל אלה שנותנים עצות אי פעם נשמו או מצאו מה היה האוויר בשבילם. ומה לגבייך? במקום לנשום פשוט שיקרת? זה היה אוויר בשבילך? או שזה היה הדם של כל הקורבנות שלך?" לחשה ותהתה מה היה האוויר בשבילה, אולי זה היה הכאב?

"ליאו," צעקה לבסוף למרות השריפה שחשה כשאמרה את שמו "אני סופרת עד שלוש, אם השער הזה לא נפתח אני נשבעת לך..." צרחה בדמעות מחודשות.

ליאו אובד עצות. היא מסוגלת?

אחת,
שתיים,
שלוש.

----
עגבניות, עגבניות בכל מקום בפרק🤪
זה היה פרק כל כך קיטשי ולעוס, סליחה💔

אז, בצד של מי אתם- ליאו או קים? או בכלל אנה...?

Love, G ❤️