Part: 4/ קרמיט ומיס פיגי. כלומר, רונלד
-----------------------&-----------------------------

"תעשי שזה יפסיק" גנחתי לתוך הכרית כששמעתי את השעון המעורר.
נרדמתי עם אותה שמלה ואיפור מאתמול! אני בטוח נראת זוועה!

"קומיי, צריך להתארגן לעבודה" גילגלתי את אנה העייפה מהמיטה אל הריצפה
"אני לא מאמינה שאת נרדמת לי פה על הריצפה!" קראתי לה ונאנחתי כשצפיתי בה ממשיכה לישון על הריצפה.

"משפחת סופר ג׳וק חזרה..." אמרתי בשקט וזה עזר, אנה קמה בבהלה ונעמדה על המיטה

"איפה?!" צעקה ופיהקה, כאילו היא בעצמה לא בטוחה אם היא עייפה יותר או מפחדת יותר "איזה קטע! בדיוק ברחו" גלגלתי עיינים "מכשפה קטנה!" זרקה עליי כרית וברחתי
"אני נכנסת להיתקלח, תכיני ארוחת בוקר" אמרתי ונכנסתי לחדר האמבטיה.
לאחר משהו כמו רבע שעה יצאתי.
לבשתי חולצת טריקו ארוכה לבנה פשוטה וגינס כהה גזרה גבוהה עם חגורה שחורה של ג׳וצי.
לא ייאמן, מותגים במאות דולרים בזמן שאין לי דולר אחד על התחת!

התאפרתי מעט והרמתי את שיערי לקוקו גבוה, משאירה קצת פוני ליפול על פניי.

"לא התלבשת יפה מדי יחסית למישהי שהולכת לקרוע תתחת?" שאלה אנה שראתה אותי לאחר שיצאה גם היא מהמקלחת "שכחת מאיזה בית באתי? הדבר הכי פשוט שיש לי זה לואי ויטון" גלגלתי עיינים
"למה מה את לובשת?" שאלתי כשעמדה מול הארון בהלבשה תחתונה
"שמעי, את הולכת לבוא כמו דוגמנית של ויקטוריה סיקרט, אני חייבת להתאים את עצמי אלייך." נאנחה
"אולי תתלבשי כמוני? רק תשימי חולצה שחורה!" התלהבתי מהרעיון
"למה יש לך אותו ג׳ינס ואותה חגורה?" שאלה כשהוציאה את הבגדים מהארון
והתלבשה כמו שהצעתי
"אמא שלי קנתה לי ואז רבתי איתה וממש רציתי ללבוש את זה אבל האגו בער בי, אז הלכתי לקנות את אותו הדבר והנחתי את השולחן, כאילו מעולם לא נגעתי בזה" חייכתי כשניזכרתי באותו ריב טיפשי

"כבר אמרתי שאת מטומטמת?" שאלה והרכיבה את משקפיי השמש שלה.
"לא מספיק" צחקתי והרכבתי גם את שלי.
"ספייקי, אם אתה רוצה לאכול יש לך בקערה, אם אתה רוצה להתפנות, יש לך ערמת עיתונים קטנה, תשתדל לא למות" אמרתי וליטפתי את ראשו הקטן והחמוד, הוא נבח וקישקש בזנבו.

"חשבתי שנאכל ארוחת בוקר" התלוננה אנה כשיצאנו מהבית
"עוד לא הלכנו לסופר כדי לקנות מצרכים לארוחת בוקר, עד עכשיו חיינו על החטיפים שקנינו בחנות נוחות ההיא. נאכל במסעדה משהו" הסברתי ונכנסנו למכונית
"אנחנו צריכות לצבוע" אמרה והביטה בגועל בבית שצבעו מתקלף "ננסה לצאת מוקדם" קבעתי והתחלנו בנסיעה הקצרה

"קדימה קדימה, יש עומס מהרגיל, תלבשו סינרים ותתחילו לעבוד!" זירז אותנו אית'ן כשרק נכנסנו למסעדה, רעש לא אופייני שרה במקום, פיטפוטים בכל מקום ומלא אנשים.
בדרך כלל המקום שקט, מוזר.

אני ואנה לבשנו את הסינרים והתחלנו לקחת הזמנות מלקוחות

"פעמיים פסטה נפוליטה, קולה וענבים" קראתי לטבח והעברתי לו את הפתק.

"קים, לכי לשולחן מספר עשר, אני הולכת לנגב את הבר" ביקשה אנה והנהנתי בחיוך.
ניגבתי את השולחן בזמן שדלת המסעדה נפתחה ופתאום הרעש הלא שיגרתי של המסעדה השתתק.
פתאום הפך לשקט לא שיגרתי, ליחשושים שקטים.
מתח שרר במסעדה.

הבטתי בלקוחות המסעדה ופתאום כל אחד התעסק באוכל שלו, לא מביט אפילו לעברו של הסועד יחד איתו.

"אדון ליאו! מה מביא אותך הינה?" שמעתי את מנהל המסעדה והסתובבתי לראות במה מדובר.
חשכו עייני, אותו אחד שקרא לי ילדה קטנה אתמול במועדון, נמצא כאן עם עוד חבר!

אני אצטרך להיות נחמדה לצפרדע הזה?!
במחשבה שנייה, הייתי צריכה פשוט לתת לאותם אנשים לירות בי עוד בבית העלמין.

המשכתי לסדר את שולחן מספר עשר ואותו חבר של הצפרדע (שמסתבר קראו לו ליאו, ולא צפרדע.), התיישב בשולחן
"שני תפריטים" אמר החבר ולא הביט בי, ליאו התיישב מולו וגם לא טרח להסתכל עליי.
הטחתי את שני התפריטים על השולחן בחוסר כבוד וגלגול עיינים, אותו החבר הביט בי לא מבין את פשר הדבר "בבקשה ותודה" אמרתי מדגישה כל מילה בנפרד, ליאו עדיין היה עסוק בפלאפון שלו.

חזרתי לעמדתי על הבר משקאות, מחכה שיבחרו מה לאכול וילכו כבר.
"איזה חמוד הגבר הזה שם" לחשה לי אנה והצביעה על החבר של ליאו, בעל שיער שטני ומעט זיפים, עיינים חומות בהירות.

הו לא גברתי! ממש לא!

"השטן חמוד לידו, הוא חסר נימוס בעליל!"עיוותתי פניי בגועל "הוא רק לא אמר לך בבקשה ותודה, זה לא ביג דיל" נזפה וחזרה לבהות בו.
"איך את יודעת?" שאלתי והרמתי גבות "כל המסעדה יודעת, כולם הביטו בכם כשהם התיישבו" הסבירה בשקט "יש לי משהו על החולצה?" שאלתי והורדתי את הסינר
"לא עלייך ימתלהבת, עליהם" נתנה לי מכה בכתף וצחקתי
"מה כל-כך מיוחד בהם?" שאלתי "זה ניו יורק, אי אפשר לדעת" לחשה

"מלצרית" קרא אותו חבר וניגשתי אליהם, אופ שכחתי את הסינר בבר!
"שניים המבורגר" אמר.
לפתע ליאו הרים מבטו להביט בי, הוא גיחך קצת וסקר את כולי, מהנעליי ג׳וצי ועד הגופייה הפשוטה.
לא טרחתי להביט בו חזרה.

"אנחנו לא מוכרים כאן המבורגר, מצטערת" חייכתי חיוך מאולץ "אז בשבילנו ימכרו" הפעם דיבר ליאו "לא ידעתי שאלוהים קפץ לביקור קטן" הבטתי בו בכעס "אם אמרתי שאת תביאי לנו המבורגר, את תביאי לנו המבורגר" אמר ליאו בנינוחות "אין פה המבורגר, מה לא ברור?" שניהם חייכו בהתגרות בתגובה לזעמי

"מיד יגיע אדוני" הופיע מאחוריי המנהל ומשך אותי מהם "את בשום פנים ואופן לא מתכווחת איתם! את יפה, מהנהנת וסותמת, לא מעבר, ברור?" נזף בי המנהל בשקט בדרך לבר והמשיך בדרכו, משאיר אותי עם אנה
"מה הסיפור?" לחשה אנה כשניגבה את הכוסות
"סתם, לא ראיתי דבר כזה אני נשבעת לך, לא מוכרים פה מה שהם רצו, הם ביקשו ופתאום אנחנו מוכרים, מה נסגר?" לחשתי עצבנית, מרגישה איך הרגל שלי מקפצת.
"תקשיבי, תפתחי פה קצת מה זה" אמרה אנה והורידה טיפה את הגופיה שלי, כדי שיהיה מחשוף קטן "למה? מה הבעיה עם מה שהיה עד עכשיו?" שאלתי
"עוד עלולים לחשוב שיש לך חבר" נזפה וגלגלתי עיינים.

"קים, שולחן מספר עשר" קרא לי הטבח ולקחתי את המנות. שתיים המבורגר, כוס קולה וכוס מים.

התקרבתי אל השולחן שלהם כשהיידים שלי עמוסות, בדיוק שבאתי להניח את המגש המלא על השולחן, ליאו קם והתנגש בי.
כל תכולת המגש נשפכה לי על הגופייה הלבנה, רעש ניפוץ הצלחות נשמע בכל המסעדה והשאיר חתך קטן בכף ידי הימינית.

זה כבר לא העיינין שהגופייה שלי נהייתה שקופה והחזייה שלי שחורה (כי מי דואגת לקחת איתה חזייה לבנה כשלפני רגע רצחו שניי אנשים מול העיינים שלה?ׂׂׂ), אפילו לא העיניין שבגללו התנפצה לי כוס בעודי מחזיקה בה.

זה העיניין שהוא חושב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה!

"בבקשה, וסליחה" חיקה את הטון שבו אמרתי את הבבקשה ותודה.
"מי אתה חושב שאתה, חתיכת חוצפן מתנשא? יושב לך כאילו אתה מלך הפאקינג עולם! ותראה מה עשית!" צעקתי עליו והצבעתי על החולצה שלי, הרגשתי איך כל המסעדה מסתכלת עליינו בהלם.
"הגעת לי עד כאן קרמיט הצפרדע!" הטחתי את ידי בשולחן בחוזקה, לקחתי את כוס הקולה של החבר של ליאו ושפכתי על חולצתו של ליאו ההמום.
אותו חבר לא הפסיק לצחוק והמשיך לאכול את הציפס שלו, כאילו הוא צופה באיזה מופע בידור.

הבטתי סביבי ובאמת הרגשתי נכון, כל המסעדה נעצה בנו מבטים
"קימברלי ג׳ונסון, את מפוטרת!" ניגש אליינו בריצה והיסטריה מנהל הסניף.
אנה זרקה את הסמרטוט על הבר בחיוך וניגשה אליינו בדילוגים "אל תטרח, אני מתפטרת!" הלכתי אל הבר, לקחתי את הסינר שלי וזרקתי אותו על הריצפה כמו ילדה קטנה וחזרתי אל השולחן.
"היי אית'ן" קראה אנה בחיוך ואית'ן הביט בה בשאלה "אתה חייב לעבוד על השרירים שלך, אתה נראה שחיף" עיוותה את פנייה בגועל
"היי מר ברמן!" קראה הפעם לצעיר שעמד בבר, גם הוא הביט בה בשאלה "אתה חייב להפסיק עם הקפה בבוקר, אתה הורג פה את כולנו" הנידה ראשה לשלילה שמסמלת 'פחות'

לקוחות המסעדה המשיכו להביט בנו, כאילו אנחנו מופע בידור זול, חברו של ליאו המשיך לצחוק והביט באנה צועקת לעובד עובד ואומרת מה היא לא סובלת בו.
ליאו לעומתו, נראה דיי כועס.

"בחיים שלכם לא ראיתם ציצי שאתם פשוט בוהים בה?" שאלה אנה והפנתה את שאלתה ללקוחות המסעדה שבשנייה הסתובבו וחזרו לאוכל שלהם, כאילו אותה צלחת שלהם היא הדבר המעניין בעולם.

"הו לא חמודה, אל תחמיאי לחברה שלך. הם בוהים בה כי היא סתומה מספיק כדי לצעוק על הבן של ראש העולם התחתון" אמר החבר
"ומי אתה, חמוד?" פניתי אל אותו אחד, מדגישה את החמוד
"בריאן, חבר הכי טוב של קרמיט" חייך חיוך מתגרה וסקר את גופי ואז את גופה של אנה המבולבלת
"אז.. שניכם עובדים בלהרוג אנשים וזה? ולרגע חשבתי שאתה חמוד" עיוותה אנה את פנייה בזעזוע, בריאן נראה מעט נעלב.

"אתה לא הולך להגיד משהו?" פניתי בכעס אל ליאו "מה אני אמור להגיד?" שאל עם חיוך מתגרה והביט קצת מתחת לעייני. כן כן. בדיוק שם. חזייה שחורה. שינוי די קיצוני לאדם שלפני שנייה נראה כאילו רצה לחנוק מישהו.

"העיינים שלי פה!" צעקתי והתכופפתי מעט כדי שיביט בעייני "וואלה? לא שמתי לב" צחק "נשבע לך אחי, מזמן לא צחקתי ככה" אמר בריאן "אז לך לראות בובספוג, אנחנו ממש לא מופע בידור" שילבתי ידיי בכעס וכך גם אנה, ואחרי שנייה היא החלה לצחוק

"מה כלכך מצחיק?" שאלתי מיואשת
"פשוט נזכרתי שאמרת שננסה לצאת מוקדם, אבל לא ממש תיארתי שזה יקרה ככה" צחקה יותר כשניזכרה בשיחה שלנו הבוקר "אני הרמתי ידיים, תישארי כאן עם קרמיט ומיס פיגי" אמרתי והרמתי יידים לשנייה ביאוש.

"למה אני מיס פיגי?" אמר בריאן והניח ידו על הלב, כסימן שניפגע "כי קרמיט כבר תפוס" סיננתי מבין שיניי וליאו התיישב במקומו
"אז אני דורש שם אחר" הטיח ידו בכעס מזוייף על השולחן "אני יודעת! נקרא לו ברנדי" התערבה אנה בשיחה המטופשת "אני לא הולכת לקרוא לו בשם של כלב" הנחתי ידיי על מותניי "אבל כלב זה חמוד" אמרה אנה
"אחת אפס לחמודה, ברנדי נקבע ברוב קולות" הצביע בריאן על אנה עם אחד הציפסים שלו.

"אחי, החולצה שלך מלוכלכת, איך אתה יכול לאכול ככה?", אמר בריאן וליאו נראה עצבני וצוחק בו זמנית.
"הו אל תרגיש בודד ברדני" חייכה אנה במתיקות ושפכה על בריאן מיץ ענבים שהיה שולחן ליד.

"מה את עושה משוגעת" צעק וקם ממקומו לנגב את החולצה שלו. "מה אחי? איך אתה יכול לאכול ככה?" החזיר לו ליאו בחצי חיוך.

"טוב בואי אולי נספיק לצבוע את הבית" אמרתי לנואל ומשכתי ביידיה, משאירות מאחריינו שני גברים מהעולם התחתון ספוגים במיץ.

"לשמור על פרופיל נמוך היא אמרה, חוצפן מתנשא היא אמרה, לבן של ראש העולם התחתון" מלמלה אנה בגיחוחים לא נשלטים "אוי שקט" הזעפתי פנים ונכנסנו אל המכונית.

------
איך?🍾
שתפו אותי בתגובות ממה אתם חושבים על קרמיט ומיס פיגי.. סליחה, ברנדי...
-
לא לשכוח להצביע ולהגיב! יותר הצבעות יותר פרקים⁦❤️⁩
-
אוהבת מלא, G.