קילר
אני, כל פעם כשאני רואה שעוד מישהו מסכן מוסיף את קילר לרשימת קריאה שלו/ מצביע לו בי לייק:
דיי! נמאס לי מהסיפור הזה T_T
אני שונאת אותו מכל עמקי ליבי, כל כך הרבה שאלות ובעיות וחורים שנותרו ללא פיתרון ותשובה, כתיבה גרועה, ופרקים לא רלוונטיים בעליל לעלילה.
אבל מצד שני אני גם מאוהבת לו בצורה, רק כי לרעיון יש כל כך הרבה פוטנציאל לא ממומש שלא הצלחתי להביע כשעוד הייתי חמשושה ממורמרת.
גאד אני מתה להוריד אותו מפרסום אבל אין לי את האומץ 😩
אז כרגע התקווה הכי גדולה שלי היא לשכתב אותו בצורה נורמלית, מה שדי עצוב כי דווקא עכשיו באים לי מלא רעיונות טובים בשבילו ואני לא מוצאת זמן (ויכולת לתחבר מילים 😐) להעביר אותם לדף וגם יש שני סיפורים אחרים שאני מנסה לעבוד עליהם, איזה כיף להיות מלאה ברעיונות חסרי מימוש...
בכל אופן, זה כיף לפרוק תסכול.
אבל מה איתכם? איך תקופת המבחנים לתלמידים מבינינו? 🙃 ואיך התקופה הכללית בשביל ברי המזל שכבר סיימו בית ספר?
לי יש איזה מסע של כמה ימים שהשכבה שלי מארגנת לכל התיכון, וזה הדבר האחרון שיש לי כוח אליו, ימים רצופים של אינטראקציה עם אנשים, למי לכל הרוחות בעולם יש כוח לזה?!
אז בגלל הרוח ההתנדבותית והחברתית של בנות כיתתי, אני לא אהיה זמינה עד סוף השבוע, תודה רבה באמת 🙂.
אל תמותו עד אז בכל מקרה ~
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top