והנה אנחנו כאן, שוב בקטעים עצובים מסדרת הקומדיה של חיי.
בואו נתחיל מהעלאת זיכרון נשכח,

זוכרים שפעם, בילדותכם,
אולי היו לכם ברביות?

אני אישית אודה ואומר שהיו לי לא מעט,
ואני מודה שנהניתי בתור ילדה לשחק איתן משחקים מענים (תרתי משמע, כן😶.)
בכל אופן,
כמה מכם ניסו לשדרג להן את השיער המטופח שלהן למשהו חדשני ופורץ גבולות?
ולכמה מכם התספורת נכשלה ונאלצתם לחיות עם העובדה שתספורות לבובות זה לא כזה התחום שלכם?
אז מסתבר שתספורות בכללי זה גם לא התחום של אחותי.
למי מכם שעדיין לא מעודכנים,
יש לי שתי אחיות, אחת מהן בת 12 והשניה בת 7,
(יש לי עוד אח בן 10, אך הוא כרגע לא שייך לתסריט של הסיפור הנוכחי)
ולפני רבע שעה שתיהן החליטו לשחק 'מספרה', עם מספריים וורודות ומסרק שהן גנבו לי מהחדר.
ובתוך כדי כך, הקטנה איבדה חצי מהשיער שלה, ולא בצורה ישרה במיוחד😓
אל תדאגו לי,
האוזן שלי כבר מורגלת בצרחות יומיום,
אך בניגוד לדרכי הטבע,
עשר הדקות האחרונות עדיין לא צירדו את גרונה הצורח ללא לאות של אחותי הקטנה כשקלטה את טעותה ברגע שהסתכלה במראה וגילתה שחצי הימני של שיערה מגיע לה עד לכתף, בעוד שהחצי השני בקושי מגרד לה את האוזן😐.

כבר נקראתי לחדרן עבור טיפול נמרץ שלא סובל דחי,
כי מסתבר שאני איזושהי סוג של מומחית בתספורות בבית שלי בגלל שאני זו שמספרת את עצמי בדרך כלל.
אני מניחה שאעדכן אתכם בהמשך,
כרגע אני צריכה למצוא איזושהי תרופת הרגעה ליצור הצווחני עם הפיג'מה הוורודה, שידוע לכל גם בתור אחותי.

בכל אופן, שבוע טוב לכולם!🖤
ושאלה שלא קשורה,
אם היו כותבים ספר על החיים שלכם, איזה סופר הייתם רוצים שיעשה זאת?