סוף דבר וסוף שבוע.
אני כרגע מרגישה בשמיים, בתור בלון פורח מפונצ'ר.
מסקנות של (כמעט) סוף שבוע.
הצלחתי לעבור את הצו הראשון, ואני מניחה שעלי להיות גאה בעצמי.
בעצת aiko2u ביצעתי מעקב "בלשי" במיוחד אחרי שני חיילים רנדומליים והגעתי ללישכה בחצי שעה מוקדם יותר.
אם יבקשו ממני במילה אחת לתאר את כל היום הזה, היא תהיה- מייבש.
פשוט יום מייבש כאילו נקלעתי למדבר סהרה.
נתקעתי שלוש שעות רק בתחנת הבדיקה הרפואית, כי הרופא החליט "להבריז" לו באמצע, ואני נאלצתי לבלות שעתיים רק בהמתנה לו.
ובשונה ממה שציפיתי וממה שתכננתי לעצמי, היה לי משעמם.
בקושי הייתי בפלאפון כי לא רציתי להסיח לעצמי את הדעת הצלולה לקראת הפסיכוטכני.
ובעיקרון תיכננתי להמשיך את הציור הריאליסטי שאני עובדת עליו,
או להמשיך לכתוב איזשהו סיפור,
אבל בסופו של דבר אף אחת מהתוכניות הללו לא התבצעה כי חששתי שברגע שאוציא משהו מתוך התיק ואתחיל לעבוד,
יקראו בשם שלי ואצטרך לארוז את הכל מחדש בלי שום הספק.
ואם כבר מדברים על השם שלי,
כמות העיוותים שהמציאו לו בקבלה יכולה להשתוות לכמות העפרונות שלי.
והייתי עד כדי כך מיובשת עד שאפילו לא התאמצתי לתקן אותם.
בסופו של דבר יצאתי משם אחרי שבע שעות, ברגשות מעורבים כי הלך די סבבה, אך הכאב ראש הנוראי שתקף אותי לא הניח לי להיות רגועה.
לא אכחיש שאני שמחה שהיום הזה עבר.
ובמעבר חד לנושא אחר,
אתמול שודר הפרק ספיישל "סוויט סבנטין" בנינג'ה ישראל.
ואני לא בדיוק האמנתי למראה עיני כשקלטתי שאני מכירה את אחד המתמודדים.
כלומר, מה זה מכירה,
הופעתי איתו יחד במופע ג'אגלינג ואקרובטיקה אוירית לפני כמה שנים.
זה היה... די קול, מוכרחה להודות, אם כי רואים עליו שהוא מעולם לא הצטיין באקרובטיקה אוירית.
כי הוא נפסל.
ובנוסף, ככל הנראה אני לא אהיה זמינה בימים הקרובים,
כי אני נוסעת כרגע ברכבת כדי לבלות את כל הסופ"ש עם שני השלישים האחרים של קבוצת הפאוור פאף גירלס,
אחרי שלא פגשתי אותן מאז החופש הגדול,
ואני כבר לא יכולה לחכות לרגע בו לגעגועים שלי יהיה מזור.
(אנחנו אחרי שפוצצנו את המטבח בגלל ניסוי הרסני של טוסט אוכמניות)
אז סופ"ש נעים לכולם!
אל תמותו לי.
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top