לחץ
צו ראשון,
מחר.
מי, אני? לחוצה?
Bitch, never.
אני הולכת לצלוח אותו כמו כריש בסערה.
🙂
.
.
קיי, אני לחוצה כמו טמפון.
אני מודעת לכך שאין סיבה הנראית לעין שאני אמורה להילחץ ממנה.
אני מוכנה לקראת המבחנים הפסיכוטכניים, מוכנה לקראת הריאיון האישי והבדיקה הרפואית.
טכנית, אני יכולה להיות רגועה.
אבל זה לא עובד לי.
האמת שאני הכי לחוצה מהדרך שעלי לעשות כדי להגיע לשם.
כל כך מתאים לי איכשהו לפספס את התחנה על האוטובוס,
או לפנות בכמה פניות לא נכונות ולבסוף למצוא את עצמי משחקת שחמט מול הומלס בהימור על הנעליים שלי.
הכי מלחיץ הוא שהלחץ הזה די מוצדק,
אם יש משהו שנמצא אצלי בתחתית הגירעון, זה חוש הכיוון שלי,
ואני לא צוחקת.
לדוגמא בפעם הראשונה בה הלכתי לאקדמיית בצלאל,
הגעתי לכיתת הקורס שלי באיחור של שעה וחצי כי בטעות עליתי על האוטובוס הלא נכון, ואז הסתובבתי איזה חצי שעה באוניברסיטה העברית (לאחר שנכנסתי אליה בטעות) בניסיון למצוא את היציאה.
והדובדבן בקצפת של אותו היום היה כשסוף סוף נחלצתי מתוך קירות האוניברסיטה, הצלחתי בטעות להיקלע לתוך בניין נטוש, וגם שם נתקעתי רבע שעה כאשר חשבתי שיש סיכוי שהוא דרך קיצור לתוך בצלאל.
בסופו של דבר הוא כן היה,
הגעתי לחנייה התת קרקעית ומשם ההגיון הצליח לתפוס אותי ונעזרתי בסטודנטית כדי להגיע למקום הנכון.
לסיכום של הדבר,
כרגע במקום לשנן כל מיני משוואות שעשויות לעזור לי במבחן,
אני משננת את המפה של איזור הלשכה, בתקווה שזה יעזור במשהו...
ובהתעלמות מחפירתי היומית, שאלה קצרה,
אם היו חוטפים אותכם למטרת שיעבוד,
והיו נותנים לכם שיחה אחת עם החבר הכי טוב שלכם או עם האדם שהכי מכיר אתכם.
אתם נמצאים תחת שמירה קפדנית,
וכל מילה חשודה בנוגע למצב שלכם הייתה גוררת מוות מיידי.
מה הייתם אומרים לאדם הספציפי הזה שהיה מדליק אצלו נורה אדומה שמשהו לא בסדר בנוגע אליכם?
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top