אני מתגעגעת.
אני מתגעגעת לזמנים נושנים,
אני מתגעגעת לפעם.
אני מתגעגעת לתקופות אחרות שכרגע הן לא יותר מחלומות מנופצים.
אני מתגעגעת לתקופה שבה עדיין היית מחייכת,
לתקופה בה העיניים שלך עדיין האירו,
לתקופה שבה עוד היית מלאת חיים, וחיוכך היה מעיר אנשים.
אני מתגעגעת לזמן שבו לא היה לך כאב, זמן שבו לא היית צריכה לזייף דמעות,
זמן שבו היית משוחררת, זמן שהיית אוהבת, היית שונאת, עצובה, היית שמחה,
אני מתגעגעת לזמן שבו עוד היית מלאת רגשות.
אני רוצה לחזור לתוך הזרועות שלך, לתוך המגע החם, לתוך החיבוק המנחם.
אני רוצה לחזור למילים שלך, לקולך השליו, לשקט המלא.
רציתי שנגשים יחד את החלום, שנפרוש את הכנפיים ונטייל בעולם כולו.
רציתי שנחיה יחד לנצח נצחים,
רציתי שההבטחה בינינו תישאר לעד.
רציתי ורציתי.
אבל כבר לא.
עכשיו אני רק מתגעגעת.
עכשיו אני רק מתגעגעת לזמן הנושן,
זמן שבו עדיין היית חיה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

חח כן,
סליחה על כך שנעלמתי עם ה"ספר" הזה לכל כך הרבה זמן, ולבסוף חוזרת עם איזה קטע פריקה צולע.

אבל זה ספר החפירות שלי, אז אני מחליקה את זה עם החוקים 🙊

בכל אופן, מה איתכם?
איך עבר חג העצמאות?

אני איכשהו נקלעתי אתמול לפאב מקסים בתוך אסם (אל תשאלו)
אבל היה נחמד סך הכל, והיו גם זיקוקים, שעמדתי ממש קרוב אליהם, כאילו, ברמה שעפו עלי גיצים, וזאת הייתה חוויה אדירה.

בנוסף גם הבנתי שההורים שלי ממש לא יודעים להבין סימנים מסויימים, למשל - שאחותי הקטנה היא לסבית מובהקת.

אני: 'אמא, אני חושבת שבמבה (שם בדוי) היא לסבית, או לפחות אוהבת בנות.'

אמא שלי: 'חח ריה, מה פתאום? למה שתחשבי דבר כזה? מספיק יש לנו אותך, את מנסה להפוך את אחותך ללסבית?'

באותו הזמן, אחותי בת השבע, בכל סדרת טלוויזיה, סרט, כל מדיה אפשרית -
'אני רוצה להתחתן איתה כשאהיה גדולה!'