הלוואי
שבתקופות הכי גרועות שלי לא הייתי הולכת לשום מקום,
כדי למנוע את הזכרונות הרעים שעולים בי
מכל פינה וחור שאני הולכת כיום.
אז אני כבר ארבע שעות נמצאת בדרכים כדי להחזיר לאולפנה שהייתי בה ספרי מתמטיקה שגנבתי משם לפני שנתיים (תחביב שאימצתי עם השנים, לגנוב ספרי מתמטיקה. אחלה תכלית.) ,
ואני הכי מצפה לראות את הפרצוף של המנהלת שלי כשהיא תקלוט אותי עם שיער ירוק 🙂
תענוג.
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top