ביטני געשה, זה סימן שמשהו רע יקרה היום. אבל, מצד שני, כל יום קורה משהו נורא, אז התעלמתי מהתחושה.

וזו הייתה טעות.

היום העשרים ושבע של הניסוי: 27.1.2018: יום שישי:

אני שונאת אותך. נייל הורן. אתה פגעת בי כמו שאף אחד אחר לא פגע בי לפני.

*

נייל, הארי, לואי, ליאם, רוי ואמה הלכו מולי במסדרון.

כשעברו מולי הם עצרו.

"הנה הפריקית השמנה." הארי קרא. נייל הנהן וצחק מדבריו של הארי. הוא הסתכל עלי בבוז.
"אני לא מאמין שבאמת אהבתי אותך." אמר. זה היה הקש ששבר את גב הגמל.
הרמתי גבה, "האומנם, נייל?" שאלתי. הם צחקו כאילו אמרתי משהו מצחיק, ליאם היה הראשון לדבר. "האומנם?! באיזו תקופה אנחנו?" הם המשיכו לצחוק על דבריי. "אולי אם הייתם מקשיבים בשיעורים, הייתם יודעים." אמרתי בכעס, הידקתי את ספריי לגופי ועקפתי אותם; "את יודעת, אנחנו לא חנונים, כמוך." נייל צעק מאחוריי, שמעתי את צחוקה המרושע של אמה נישא מעל כולם.

•●•●•●•
לסיכום: היום העשרים ושבע היה: כמו כולם. לא מיוחד כל כך. מלבד זה שגיליתי שנייל אהב אותי.

דמעות יצאו מעיני.
קודם ליאם נטש אותי ועכשיו נייל, מי עוד?

♧♢♡
סורי שהפרק קצר... אבל מאחר והפרקים היו מוכנים היה קשה לשנות אותם...
אבל השתדלתי בשבילכם.
אני מאוד אשמח אם תעריכו את זה וגם אם תצביעו ותגיבו.

היום הפאקינג אחרון של הפאקינג חופשש!!
אומייגאד! אני כ"כ מתרגשת!!