טריקת דלת.

צעדים.

צעדים.

צעדים.

דלת החדר נפתחת במכה, הצללית שלה מופיעה. קצת מתנדנדת, האחרת יודעת שהיא לבטח השתכרה.
היא טורקת את דלת החדר מאחוריה, חושך נופל בחדר. האחרת מדליקה את הנורה על שידת הלילה שלהן. ״בייב, ה-הכל בסדר?״ קולה חלש. צחוק בורח מפיה של הבחורה המבושמת. ״בייב? את מרשה לעצמך לקרוא לי ככה עכשיו?״ קולה ציני, משהו אפל נכנס שם, והאחרת יודעת שהן נכנסות לסרט הזה שוב. ״שאלתי אותך משהו, פיי!״ הבחורה המבושמת קוראת, והיא מתקדמת לכיוונה של פיי בצעדים גדולים. ״זה תמיד אותו הסיפור איתך, פיונה. אני משקיעה בך כל כך, תמיד, בלעדי את פשוט כלום! כלום!״ היא קוראת, קולה עולה ועולה ומסתיים בצווחה.

״א-אני יודעת, נלה-״ פיי מנסה ללחוש, דמעות בעיניה.

נלה עכשיו קרובה אליה, ליבה הולם בכלוב צלעותיה. היא יודעת שהיא שתויה, היא יודעת שהיא מתנהגת ללא היגיון, אבל היא תמיד אוהבת לעשות סרט מכל דבר, זה גורם לה להרגיש בחיים. וגם, וגם! פיונה פגעה בה, באמת. מה היא כבר ביקשה, שתשלח לה מיקום? שתגיד לה עם אילו חברות היא יוצאת ומתי? פיי שלה נעלמה לשעתיים, לא אמרה לה דבר, והיא הגיעה הבייתה ומצאה אותו ריק, ריק! בלי פיי בתוכו. היא ניסתה ליצור איתה קשר, אבל הטלפון של פיי היה לא מחובר, והשיחה לא עברה. החברות האלה שלה...

״בבקשה תגידי לי, פיי, שזה בכלל לא מוגזם לבקש מבת הזוג שלי את המיקום שלה. אני דואגת לך, פיי. אני דואגת לך מאוד, ונדמה שאת בכלל לא אוהבת אותי מספיק כדי למלא את הבקשות הקטנות שלי...״ קולה של נלה דועך, היא משרבבת את שפתה התחתונה החוצה, מגדילה את עינייה. ידה מתעסקת בשיער של בת הזוג שלה, מלטפת, עדינה. ״אני אוהבת אותך, אבל זה בכלל לא מרגיש כאילו את אוהבת אותי בחזרה,״ נלה אומרת לה בקול תינוקי, צופה בהבעתה של פיי משתנת, נהיית רכה יותר.

פיונה מתיישבת על המיטה עכשיו, גופה באור המנורה כל כך... נלה נושכת את שפתה התחתונה, עינייה חוקרות את גופה של בת זוגתה. ״א-אני אוהבת אותך, נלה, ברור, תמיד, אבל נגמרה הסוללה לטלפון שלי ולא היה לי איפה להטעין... ברור שאת יכולה לדאוג לי...״ מילותיה של פיי מסתיימות במין מלמול שכזה, היא מודעת לעיניה של השותפה שלה על גופה. עבר זמן מאז הפעם האחרונה שלהן, ועם היציאות התכופות של נלה למועדונים - פיונה התחילה לחשוש כי חברתה בוגדת בה. אבל זה לא יכול להיות. בשום עולם זה יקרה. נלה אוהבת אותה.

רק אותה.

כך היא אומרת...

״אם את רוצה שאסלח לך,״ נלה מתחילה להגיד, מטפסת על המיטה באיטיות, עינייה מדלגות באלגנטיות בין עיניה של פיונה לשפתיה. ״את חייבת לתת לי משהו שאני רוצה...״ ידה על צווארה של פיונה, על הלסת שלה, מקרבת את ראשה לנשיקה. הרבה זמן עבר - פיונה טענה במשך הזמן הזה שהיא עייפה, שהיא לא מרגישה טוב מספיק בשביל סקס. אבל לא עוד, לא עכשיו. תקופת היובש של נלה נגמרה. היא החליטה זאת ברגע שחזרה לביתן. ״נלה...״ פיונה מתחילה להגיד, אבל נלה לא מוכנה לשמוע - היא מניחה אצבע מורה על שפתיה של פיונה, ואז מנשקת אותה אחת ארוכה. ״אה-אה, פיי, נתתי לך זמן, האם הפסקת לאהוב אותי? לא הבנת עדיין, שאני הילידה שיכולה לאהוב אותך ככה...?״

היא באמת היחידה.

פיונה יודעת זאת, ולכן היא משחררת שליטה.

—-

קצר, קצר, אבל אין לי הרבה השראה

סיפור חדש שאני עובדת עליו?

אהבת בנות.

סיפור אהבה רעיל שהופך בריא (אולי)

נלה יודעת שפיונה רק שלה. אוהבת רק אותה. תמיד. לנצח.
פיונה אהבה אותה במשך זמן רב, עד שנלה החליטה לוותר ופשוט להתחיל איתה. ו, הו, כמה היא שמחה שעשתה זאת! מעולם לא הייתה מוערצת כך!

אבל לנלה יש בעיה - משום שהיא יודעת שפיונה אוהבת אותה כל כך...
יש לה שתי רגליים שמאליות והיא מאשימה את פיונה על כך.
היא יודעת שאלה הבעיות שלה - אבל היא מאשימה את פיונה בכל.
והיא אוהבת את פיונה, אבל מה שהערצה יכולה לעשות... פיונה תאהב אותה בכל מקרה.

פיונה תאהב אותה בכל מקרה.

פיונה...

אבל אולי... היא לא?

🤷🏻‍♀️

תגובות הצבעות, מישהו עוד כאן?🥺

ועוד משהו!

אני חושבת להתחיל ללמוד בHIT, בבקשה אנשים שאולי מכירים ויכולים לעזור לי, אין לי מושג מה עושים כשרוצים ללמוד איפשהו וצריך גם מעונות🥲

חשבתי ללמוד או מתמטיקה או מדעי המחשב, אבל סביר להניח שתדעי המחשב כי באלי לעבוד עם AI

מחשבות?

🫶🏻