I've been hearing symphonies
Before all I heard was silence
A rhapsody for you and me
And every melody is timeless
Life was stringing me along
Then you came and you cut me loose
Was solo singing on my own
Now I can't find the key without youAnd now your song is on repeat
And I'm dancin' on to your heartbeat
And when you're gone, I feel incomplete
So if you want the truthI just wanna be part of your symphony
Will you hold me tight and not let go?
Symphony
Like a love song on the radio
Will you hold me tight and not let go?I'm sorry if it's all too much
Every day you're here, I'm healing
And I was runnin' out of luck
I never thought I'd find this feeling
'Cause I've been hearing symphonies
Before all I heard was silence
A rhapsody for you and me
(A rhapsody for you and me)
And every melody is timelessAnd now your song is on repeat
And I'm dancin' on to your heartbeat
And when you're gone, I feel incomplete
So if you want the truthI just wanna be part of your symphony
Will you hold me tight and not let go?
Symphony
Like a love song on the radio
Will you hold me tight and not let go?Ah, ah, ah, ah, ah, ah
Ah ah, ah
Ah, ah, ah, ah, ah, ah
Ah ah, ahAnd now your song is on repeat
And I'm dancin' on to your heartbeat
And when you're gone, I feel incomplete
So if you want the truth
(Oh, oh, oh)I just wanna be part of your symphony
Will you hold me tight and not let go?
Symphony
Like a love song on the radio
Symphony
Will you hold me tight and not let go?
Symphony
Like a love song on the radio
Will you hold me tight and not let go?

(Symphony by Clean Bandit feat. Zara Larsson)

פרק 14: ריבר

זה היה יום שגרתי, סליחה. תרשו לי לתקן את עצמי: זה לא היה יום שגרתי בשום צורה שהיא, אני לא צוחק.

היום התחיל מכך שאמא שלי הצליחה לשכנע אותי לצאת מהבית, או ליתר דיוק "איימה" עליי שאם לא אצא מהבית אז היא תתקשר לליילה שתוציא אותי החוצה.

כן, כפי שאמרתי, עד כה יום שגרתי, בצורה חלקית.

השעה הייתה שעת ערב מאוחרת כשוויל התקשר אליי.

"ריבר! אתה חייב להציל אותי!" הוא היה נשמע לחוץ.

"מה קרה?" שאלתי, מצפה לדבר הכי נורא שיכול לקרות.

"אני בארוחת ערב משפחתית, וזה אסון!" הוא אמר. יכולתי לשמוע ברקע הרבה אנשים מדברים.

"משפחה מורחבת?" שאלתי.

"כן! ההורים שלי לא מדברים אחד עם השני, ואני די בטוח שסבא וסבתא שלי רוצים לנזוף באמא שלי! בבקשה תוציא אותי מכאן לפני שיערבו אותי בכל העניין!" הלחץ בקולו התגבר.

"אני בא, רק תשלח לי את הכתובת כדי שאוכל לחלץ אותך." גיחכתי.

"זה לא מצחיק!" הוא רטן.

כעבור מספר דקות, שבהן הלכנו בשתיקה, מצאנו את עצמנו מסתובבים בעיר.

"איך אתה עכשיו? אחרי שחולצת משם?" שאלתי.

"רגוע, ושמח שהצלחתי לחמוק בלי שמישהו ישים לב." וויל צחק.

הלכנו זה לצד זה, נושמים את ריח האוויר הקר. שמתי לב שוויל שומר על מרחק קבוע בין שנינו.

פתאום, ללא שום הכנה מוקדמת, הבחנתי שוויל אחז בידי בטבעיות, בלי לשים לב. חייכתי מעט. החלטתי לא לומר לו כלום, לפחות לא כרגע.

המשכנו ללכת בשתיקה, מתבוננים בחלונות הראווה של החנויות. כנראה שבשלב הזה וויל הבחין במה שעשה, כי הוא מיהר לשחרר את אחיזתו. "ס-סליחה..." הוא מלמל, מה שהפך אותו ליותר חמוד בעיני.

"זה בסדר, האמת היא שזה היה נחמד." הסמקתי מעט.

הוא הרים את ראשו. "לא אכפת לך ממה שאנשים חושבים?" וויל שאל.

"במידה חלקית, אבל שיחשבו את מה שהם רוצים, אף אחד לא יוכל לקחת ממני את מה שאני מרגיש כלפיך." חייכתי חיוך אמיתי.

עיניו של וויל נצצו בשובבות. "יש לי רעיון." הוא אמר והתחיל ללכת קדימה.

"מה? וויל! תחזור לפה! על מה אתה מדבר בכלל?" שאלתי, אבל הייתי צריך להגביר את קצב ההליכה שלי על מנת לא לאבד אותו.

מצאתי אותו בסוף בפינה קטנה, שבה ניגנו מספר נגנים. הוא הושיט לי את ידו.

"לא." אמרתי והסבתי את מבטי ממנו, מאדים ממבוכה.

"לא אמרת לפני כמה דקות ששום דבר לא ישנה את מה שיש בינינו?" הוא שאל.

"אני רקדן מזעזע." השבתי במבוכה.

"אני בספק, אם כבר אני רוקד יותר גרוע." וויל גיחך.

"אני יכול להתקשר לליילה והיא תאשר לך את מה שאמרתי." צחקתי.

"בוא נעשה עסקה ,נרקוד ריקוד אחד ואני אקנה לשנינו קרפ." וויל הציע.

"ריקוד אחד. לא יותר מזה." הסכמתי.

לקחתי את ידו, מתמקד אך ורק בו ובמוסיקה. נתתי לו להוביל את הריקוד, מתעלם לחלוטין מכל מה שקורה מסביב. היה נדמה שהעולם עצר מלכת, ורק אנחנו היינו בו. לא רציתי שהתחושה הזאת תיגמר, בעיקר כי ידעתי שהאדם שמולי ייתן לי רשת ביטחון.

לאחר מספר רגעים, ישבנו על ספסל, חולקים בקרפ משותף. התעקשתי להחזיר לוויל את הכסף, אך הוא, שהיה לא פחות עקשן מני סרב. "עסקה זאת עסקה." הוא חייך.

"תגיד, איך דמיינת את חיי האהבה שלך?" שאלתי אותו.

"כמו בסרטים אני חושב, למה?" וויל החזיר בשאלה.

חתכתי חתיכה נוספת מהקרפ. "בהתחלה לא חשבתי שיהיו לי חיי אהבה, אבל הגורל הוכיח לי אחרת. אני פשוט מרגיש שכל מה שעברנו עד עכשיו הוא חלק מחלום, ואם זה נכון, א אני בהחלט לא רוצה להתעורר." אמרתי.

וויל הביט בי. "יש בזה משהו." הוא אמר.

"תקשיב, יכול להיות שמה שאני עומד הגיד עוד מעט הוא מהיר מידי, אבל אני מרגיש שזה הזמן הנכון." אמרתי.

"יש לי הרגשה שאני יודע על מה אתה מדבר... למרות שאני לא בטוח במאה אחוז..." וויל חשב בקול רם.

"זה עומד להיות מביך, אז אני אעשה את זה מהיר- אני אוהב אותך." מיהרי להסב את המבט במהירות על מנת לא ירה את הסמק שעלה על פניי.

"וואו, תודה? סליחה, אני די גרוע בלהגיב על דברים כאלה. אבל אני מרגיש כלפיך את אתו הדבר בדיוק, גם אם אני לא מסוגל כרגע לבטא את הרגש בקול." וויל חייך בהתנצלות.

"אני יכול לראות על הפנים שלך את מה שאתה מרגיש. אז אתה יכול לקחת את הזמן ולומר את שלושת המילים האלו כשתהיה מוכן." אמרתי ונישקתי את לחיו בעדינות.