Aren't you somethin' to admire?
'Cause your shine is somethin' like a mirror
And I can't help but notice
You reflect in this heart of mine
If you ever feel alone and
The glare makes me hard to find
Just know that I'm always
Parallel on the other side

'Cause with your hand in my hand and a pocket full of soul
I can tell you there's no place we couldn't go
Just put your hand on the glass
I'll be tryin' to pull you through
You just gotta be strong

'Cause I don't wanna lose you now
I'm lookin' right at the other half of me
The vacancy that sat in my heart
Is a space that now you hold
Show me how to fight for now
And I'll tell you, baby, it was easy
Comin' back here to you once I figured it out
You were right here all along

It's like you're my mirror
My mirror staring back at me
I couldn't get any bigger
With anyone else beside of me
And now it's clear as this promise
That we're making two reflections into one
'Cause it's like you're my mirror
My mirror staring back at me, staring back at me

Aren't you somethin', an original
'Cause it doesn't seem merely a sample
And I can't help but stare, 'cause
I see truth somewhere in your eyes
I can't ever change without you
You reflect me, I love that about you
And if I could, I would look at us all the time

'Cause with your hand in my hand and a pocket full of soul
I can tell you there's no place we couldn't go
Just put your hand on the glass
I'll be tryin' to pull you through
You just gotta be strong

'Cause I don't wanna lose you now
I'm lookin' right at the other half of me
The vacancy that sat in my heart
Is a space that now you hold
Show me how to fight for now
And I'll tell you, baby, it was easy
Comin' back here to you once I figured it out
You were right here all along

It's like you're my mirror
My mirror staring back at me
I couldn't get any bigger
With anyone else beside of me
And now it's clear as this promise
That we're making two reflections into one
'Cause it's like you're my mirror
My mirror staring back at me, staring back at me

Yesterday is history
Tomorrow's a mystery
I can see you lookin' back at me
Keep your eyes on me
Baby, keep your eyes on me

'Cause I don't wanna lose you now
I'm lookin' right at the other half of me
The vacancy that sat in my heart
Is a space that now you hold
Show me how to fight for now (please show me, baby)
I'll tell you, baby, it was easy
Comin' back here to you once I figured it out
You were right here all along

It's like you're my mirror
My mirror staring back at me
I couldn't get any bigger
With anyone else beside of me
And now it's clear as this promise
That we're making two reflections into one
'Cause it's like you're my mirror
My mirror staring back at me, staring back at me

(Mirrors by Justin  Timberlake)

פרק 16: וויל

"וויל, יש לך טלפון." ריבר אמר לבן זוגו. זאת הייתה הפעם הרביעית שהוא אמר לו את זה.

וויל ניתק את השיחה בלי להביט על הצג. הוא בהה בקיר, תוהה לעצמו למה היא התקשרה.

ריבר הניח יד מעודדת על כתפו של וויל, מנסה לגרום לו לשתף.

"אמא שלי התקשרה." וויל אמר. מבטו עדיין היה ריק.

"ואתה יודע למה?" ריברשאל.

"לא, וגם לא אכפת לי. היא עשתה את הבחירות שלה בזמנו, שתתמודד עם ההשלכות." וויל השיב בכעס עצור.

ריבר הסיר את ידו. "אני חושב שלפחות תקשיב לה." הוא אמר.

"למה? היא הייתה האחת שניתקה את הקשר." וויל לא הביט על בן שיחו.

"תראה, אני לא אומר שאתה צריך לסלוח לה, אבל אנשים משתנים, ואולי זה המצב. אם לא תדבר איתה אתה תתחרט על הדבר הזה אחר כך. רק תנסה להקשיב לה, לא יותר." ריבר אמר.

וויל נאנח. "אני לא אוהב את הרעיון, אבל אני מניח שאין לי כל כך ברירה..."

כעבור כמה ימים, וויל קבע עם אימו באחד מבתי הקפה על מנת לדבר. האם הוא שינה את דעתו לגבי הפגישה? לא, אך משהו בתוכו אמר לו שריבר צודק.

הבן והאם ישבו זה מול זה בשתיקה רועמת, כל אחד מחכה שהשני יתחיל את השיחה.

"בסדר. בואי ניגש לעניין. למה רצית לראות אותי?" וויל שאל בקרירות, שובר את מחיצת הזכוכית שהייתה ביניהם.

מרתה נשמה עמוק. "דיברתי עם אבא שלך, על כל העניין. ואני מניחה ש..." היא השתתקה לרגע, מחפשת את המילים הנכונות. "...כנראה טעיתי. הייתי צריכה להגיב בצורה אחרת, ולא כפי שהגבתי אז. מה שאני מנסה לומר בעצם, זה שתיתן לי הזדמנות נוספת, לנסות להבין-" היא נקטעה על ידי בנה.

"את צוחקת עליי? את סילקת אותי מהבית, רק בגלל שלא הצלחת לקבל את מי שאני. את חושבת שאני אסלח לך? אחרי מה שעשית? את העפת אותי מהבית שלי, מהמקום הבטוח שלי! ואת רוצה הזדמנות נוספת? הייתי שוקל את הרעיון אם זה היה בא ממך, אבל כנראה שפה זה לא המצב." וויל ניסה בכוח שלא לצעוק.

"וויליאם-" האם התחילה לומר, אך וויל קטע אותה בשנית.

"סיימתי את השיחה איתך." הוא אמר ויצא מבית הקפה בסערה.

וויל הסתובב ברחוב בכעס, מחפש משהו על מנת להוציא עליו את העצבים.

בסביבות הערב וויל החליט להתקשר לריבר.

"נפגשת איתה?" בן זוגו שאל מעבר לקו.

"כן. היא רצתה להתנצל." וויל אמר בעודו נשכב על מיטתו.

"ומה קרה?" ריבר שאל בשנית.

"מסתבר שהיא התנצלה רק בגלל שאבא שלי שכנע אותה לעשות את זה." וויל אמר.

הייתה שתיקה לרגע. "ומזה אני מבין שלא סלחת לה." ריבר ענה לבסוף.

"הייתי שוקל את האופציה הזאת אם ההתנצלות באמת הייתה מגיעה ממנה." וויל התיישב בחזרה על המיטה.

"ואני מסכים איתך לגבי זה." ריבר השיב.

"תודה על ששכנעת אותי לדבר איתה, זה לא מובן מאליו." וויל הסמיק מעט.

"זה שום דבר, באמת. אחרי הכל, אנחנו כמעט אותו האדם." ריבר אמר בביישנות.

"זה לא שום דבר! הייתי יכול לא להגיע, ואז לא הייתי יכול לשמוע את מה שהיה לה לומר." וויל קם מהמיטה.

"אתה מזכיר לי את עצמי וויל, ואני רוצה שתהיה יותר טוב ממני. רציתי שתדבר איתה כי היא בכל זאת אמא שלך. היא תקבל אותך בשלב מסוים, וגם לא, תמיד אבא שלך יהיה שם בשבילך וגם אני." ריבר הסביר את עצמו.

"תודה, על הכל." וויל חייך מעט וניתק את השיחה. הוא הביט דרך החלון הפתוח על הרחוב השומם. הוא תהה לעצמו אם היה צריך להגיב אחרת, ואם הבחירה שלו להגיע למפגש הייתה נכונה.

הוא עצם את עיניו לרגע, נותן לרוח הקרירה לפרוע את שיערו.

וויל קיווה שיום אחד אמו תקבל אותו, גם אם הדבר היה כמו חלום רחוק, שסיכויו להתגשם תלוי בספק.