Oh, yeah, yeah,
Oh, yeah, yeah, yeah, yeah,
Ooh!
Oh, yeah, yeah,
Oh, yeah, yeah, yeah, yeah,
Ooh!

Never had much faith in love or miracles
Never wanna put my heart on the line
But swimming in your water is something spiritual
I'm born again every time you spend the night

'Cause your sex takes me to paradise
Yeah, your sex takes me to paradise
And it shows, yeah, yeah, yeah
'Cause you make me feel like, I've been locked out of heaven
For too long, for too long
Yeah, you make me feel like, I've been locked out of heaven
For too long, for too long

Oh, yeah, yeah, yeah, yeah,
Ooh!
Oh, yeah, yeah,
Oh, yeah, yeah, yeah, yeah,
Ooh!

You bring me to my knees
You make me testify
You can make a sinner change his ways
Open up your gates cause I can't wait to see the light
And right there is where I wanna stay

'Cause your sex takes me to paradise
Yeah, your sex takes me to paradise
And it shows, yeah, yeah, yeah
'Cause you make me feel like, I've been locked out of heaven
For too long, for too long
Yeah, you make me feel like, I've been locked out of heaven
For too long, for too long

Oh, oh, oh, oh, yeah, yeah, yeah
Can I just stay here
Spend the rest of my days here
Oh, oh, oh, oh, yeah, yeah, yeah
Can't I just stay here
Spend the rest of my days here

'Cause you make me feel like, I've been locked out of heaven
For too long, for too long
Yeah, you make me feel like, I've been locked out of heaven
For too long, for too long

Oh, yeah, yeah, yeah, yeah,
Ooh!
Oh, yeah, yeah,
Oh, yeah, yeah, yeah, yeah,
Ooh!

(Locked out of heaven by Bruno Mars)

פרק 17: ריבר

זה היה עוד יום שגרתי בחיים שלי, ללכת לבית הספר ומשם ללכת לבית סבו וסבתו של וויל על מנת לעשות שיעורי בית. זה נמשך ככה מספר שבועות, והאמת, אהבתי את העובדה שהדבר נהפך למשהו רגיל.

אבל שום דבר לא הכין אותי שדווקא ביום שאשאר לישון אצל וויל, יקרה הדבר הכי מביך שהיה לי עד עכשיו.

וויל נכנס להתקלח בזמן שאני המשכתי לפתור את המשימה של שיעורי הבית. אני מניח שהייתי כל כך שקוע בשיעורים שלי, עד שלא שמתי לב לוויל שנעמד לידי.

בהתחלה הייתי בטוח שהוא עדיין במקלחת, אז לא הרמתי את הראש מהמחברת, טוב, עד שהוא חיבק אותי מאחור, וזה גרם לי לקפוץ בבהלה.

"אלוהים אדירים וויל! הבהלת אותי!" רטנתי.

"אופס?" הוא חייך בשובבות. הרמתי את ראשי מהמחברת, רק בשביל לראות את וויל בלי חולצה, כך שהפנים שלי התאדמו לחלוטין.

זרקתי עליו חולצה שהייתה על מיטתו. "ובבקשה תשים על עצמיך משהו!" מלמלתי.

וויל שם את החולצה. "אתה מסמיק?" הוא גיחך מעט.

"לא?" קול צייצני בקע מפי. נהדר! בדיוק מה שהיה חסר לי עכשיו!

קמתי מהכיסא שעליו ישבתי, מנסה להסתיר את פניי הסמוקות בכל מחיר, אבל כמובן, שהכל השתבש, כי הצלחתי להפיל את וויל ואת עצמי על המיטה שלו. הוא הסמיק מעט ממבוכה, בעוד שפניי התאדמו אפילו יותר.

מיהרתי לקום מעליו. "א-אני מצטער! ניסיתי ללכת מסביב ומסתבר שאני מגושם..." צחקקתי במבוכה.

וויל הניח יד על כתפי. "לא קרה כלום, זה בסדר..." הוא מלמל, אך הפעם הוא היה האחד שהסתיר את פניו.

הסכמנו שלא לדבר על העניין, וזה עד מצוין, סליחה, קבלו תיקון: זה עבד בהתחלה, לגבי ההמשך... טוב... אפשר לומר שבסוף כן דיברנו על מה שקרה.

בבית הספר שנינו נמנענו מלהסתכל אחד על השני, מה שלא עזר בכלל למצב המביך ששרר בנינו.

"הכל בסדר בין וויל לבינך?" ליילה שאלה אותי באחד מהימים.

"כן! ברור! למה שהמצב לא יהיה בסדר?" חייכתי חיוך מזוייף, שלא עזר לאמינות הסיפור שלי.

"כי אתם מתעלמים אחד מהשני?" ליילה החזירה בשאלה.

"אה! זה... אה..." ניסיתי למצוא את המילים המתאימות. "משחק שאנחנו משחקים?" יופי ריבר! זה השקר הכי טוב שיכולת למצוא?!

ליילה הביטה בי במבט שאמר שהיא לא מאמינה לי.

אבל בשלב מסוים הרגשתי שאני חייב לדבר עם וויל על העניין, גם אם זה אומר להביך את עצמי לחלוטין.

"וויל? אני חושב שהגיע הזמן לדבר על אתה יודע מה." אמרתי לו באחד מהימים שעשינו שיעורי בית.

"חשבתי שסיכמנו לא לדבר על זה!" וויל מחה.

"אני יודע, אבל זה הגיע מצב שאנחנו לא יכולים להסתכל אחד לשני בעיניים, ואני מצטער, אבל די קשה לי לנהל שיחה בצורה הזאת." אמרתי.

וויל פתח את פיו על מנת לענות, אבל במקום זה הוא ניסה לברוח מהחדר באופן די כושל.

"וויליאם!" קמתי ממקומי והתחלתי לרדוף אחריו ברחבי החדר, משהו שהיה עובד אלמלא הייתי נופל עליו שוב.

"אני שונא אותך." וויל רטן.

"גם אני אוהב אותך." גיחכתי.

שנינו עברנו לישיבה, מוכנים לדבר, סליחה, וויל היה מוכן לדבר אחרי שכנועים ממני.

"לגבי מה שקרה... זה היה בטעות אבל מאז, לא יכולתי שלא להרגיש... אה..." ניסיתי למצוא את המילים המתאימות. "...שעברנו הרבה דברים בזמן האחרון לטוב ולרע, ואני מרגיש מוכן לגבי השלב הבא, אבל אם אתה לא מוכן אז אני לא אלחץ עליך, אין לי בעיה גם לחכות עם זה." הסמקתי ממבוכה.

וויל הסתכל עליי. היה ברור שהוא לא פחות מובך ממני. "זה יהיה מטורף אם אגיד שיש לי את אותה הרגשה בדיוק?" הוא ספק שאל ספק אמר.

"אל תגיד את מה שאני רוצה לשמוע! תגיד את האמת!" מחיתי, הרגשתי שפניי מתאדמות אפילו יותר.

"זאת האמת ריבר, פשוט חיכיתי שתתוודה ראשון." הוא גיחך מעט.

"וויל!" זרקתי עליו כרית.

"מה? אתה פעלת בדיוק כמוני." וויל פרע את שיערי בחיבה.

"אז... מה עכשיו?" מבטי נדד בין וויל לחדר. פתאום, הדבר שפחדתי ממנו צץ בראשי. "מה יקרה אם מישהו יכנס?" שאלתי במהירות.

אחרי שוויל בטיח לי שאף אחד חוץ מאיתנו לא נוכח בדירה, שנינו נכנסנו למיטה.

התזמון הרגיש כל כך נכון, כל כך טוב, והתמסרתי אליו. הרגשתי מוגן, רגוע, משהו שהרגשתי רק בנוכחותו של וויל.

מבחינת, וויל היה האדם המושלם, אם זה בדרך שבה ניסה לעזור, או בנשיקות הרכות שלו שהמסו אותי כל פעם מחדש, או ביחס שלו כלפי כל המצב...

לא יכולתי להרגיש יותר בר מזל.

כנראה שכל המחשבות עליו גרמו לי לדמוע משמחה, כי וויל מיהר לבדוק שאני בסדר.

"אני רוצה להיות בכל זמן איתך." חייכתי מעט.

וויל העביר יד מהוססת על גבי. "אתה מפחיד אותי, ממתי נהיית כל כך פואטי?" הוא שאל.

"אני יודע שזה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל אני מתכוון לזה." הרגעתי אותו.