Lily was a little girl
Afraid of the big, wide world
She grew up within her castle walls
Now and then she tried to run
And then on the night with the setting sun
She went in the woods away
So afraid, all alone
They warned her, don't go there
There's creatures who are hiding in the dark
Then something came creeping
It told her, don't you worry just
Follow everywhere I go
Top over the mountains or valley low
Give you everything you've been dreaming of
Just let me in, ooh
Everything you want in gold, I'll be the magic story you've been told
And you'll be safe under my control
Just let me in, ooh
Just let me in, ooh
She knew she was hypnotized
And walking on cold thin ice
Then it broke, and she awoke again
Then she ran faster than
Start screaming, "Is there someone out there?"
Please help me
Come get me
Behind her, she can hear it say
Follow everywhere I go
Top over the mountains or valley low
Give you everything you've been dreaming of
Just let me in, ooh
Everything you want in gold, I'll be the magic story you've been told
And you'll be safe under my control
Just let me in, ooh
Just let me in, ooh
Ooh, ooh, ooh, ooh
Ooh, ooh, ooh, ooh
Everything you want in gold, I'll be the magic story you've been told
And you'll be safe under my control
Just let me in, ooh
Follow everywhere I go
Top over the mountains or valley low
Give you everything you've been dreaming of
Just let me in, ooh
Then she ran faster than
"?Start screaming, "Is there someone out there
Please help me

Just let me in, ooh

( Lily by Alan Walker, K-391 and Emelie Hollow)

פרק 5: וויל

השיחה עם ריבר הייתה מעט משונה. הנחתי לדבר למשך מספר שבועות, אך הדבר האחרון שהספיק לומר לי לפני שניתק המשיך להדהד בראשי.

ראינו אחד את השני מידי פעם במסדרונות בית הספר, ובכל פעם היה נראה שהוא מנסה להתחמק ממני. אני לא יודע למה, אבל הרצון שלי להכיר אותו גבר מיום ליום, והייתי נחוש בדעתי לעשות כך.

הדבר היה כמעט ובלתי אפשרי משתי סיבות- הראשונה, ההתחמקות של ריבר ממני, והסיבה השנייה, בכל פעם שבאתי לנסות להתקשר אליו או לנסות לדבר איתו, הרגשתי מבוכה.

הכל נמשך ככה לאורך מספר חודשים- הוא מתחמק, ואני לא מעז לנסות להתקרב אליו.

אבל הכל השתנה ביום שבו החלטתי לאזור אומץ ולהציע לו להיפגש.

אצבעותיי רעדו ברגע שהקלדתי את המספר.

"היי?" שאלתי בלחש לטלפון.

"וויל-" ריבר אמר, אולי מעט מופתע.

"לגבי מה שהצעת לי אז..." נשמתי עמוק לפני שהמשכתי את המשפט. "רציתי לדעת אם תרצה שניפגש כדי להכיר אחד את השני? כחברים?" שאלתי.

בצד השני היה שקט.

"ריבר? אתה שם?" שאתי.

"כן... אני עדיין פה." הוא אמר כמעט בלחש.

השקט המעיק חזר.

"אתה יכול לחכות רגע על הקו?" ריבר שאל פתאום.

"אה.. כן, בטח." עניתי בבלבול קל.

משהו בטון הדיבור שלו גרם לי לדאוג מעט.

"זהו. עכשיו אני יכול לדבר. בנוגע למה ששאלת..." ההיסוס חזר בשנית לקולו.

"אם אתה לא מעוניין זה גם בסדר!" ניסיתי במאמץ כושל לעודד אותו.

"זה לא-אני רוצה להכיר אותך גם, אבל זה קצת... מורכב..." ריבר השתתק לרגע.

"מורכב?" ניסיתי להבין למה הוא מתכוון.

בסופו של דבר הצלחנו לתאם מתי להיפגש, למרות שזה היה כרוך בלא מעט קושי.

"אז..." לא ידעתי מה לומר. לפני כמה חודשים היינו כמו זרים, ועכשיו? עכשיו אני אפילו לא יודע.

ריבר הביט בכוס הקפה שהייתה מולו. עיניו הכהות הסתתרו מאחורי משקפיים, והיה נראה שהוא מפוחד.

"ספר לי על עצמך?" ספק שאלתי ספק אמרתי.

הוא לא ענה בהתחלה. "אני לא חושב שיש צורך להציג את עצמינו בשמות.. אז...החיים שלי די משעמים בסך הכל..." ריבר אמר כמעט בלחש, מה שעוד יותר העלה את החשדות שלי.

כנראה שהוא שם לב למבט שעשיתי, כי הוא מיהר לשנות נושא. "ומה איתך?" ריבר שאל, הפעם בקול רגיל.

"המשפחה שלי בסדר... אה! אני אוהב לקרוא ולטייל." משכתי בכתפיי.

הוא הנהן. "יש לנו משהו אחד במשותף, שנינו אוהבים לקרוא." ריבר השיב.

ככל שחלף הזמן כך הכרנו יותר. ריבר לרוב המעיט בדיבור או שלא דיבר כלל.

הכל השתנה ביום שבו התחלתי להבין שאני רוצה להיות מעבר לידיד. זה היה מוזר, שונה וחריג מבחינתי, ולא משנה כמה ניסיתי להדחיק, הרגש צץ מחדש, נותן מן חמימות בכל פעם שראיתי אותו. ולא, לא רציתי שזה מה שיקרה.

"אני לא יכול להתאהב... לא בבן לפחות...נכון?" שאלתי את עצמי בחשש מידי ערב, אך הלב שלי התמרד בי.

"זה רק...שלב נכון? אני לא מתאהב, לא, אני לא יכול להתאהב בו..." זאת הייתה הפעם החמישית בערך שלא הצלחתי להירדם. קמתי מהמיטה ולקחתי את הטלפון שהיה על שולחן הכתיבה שלי. אם לומר את האמת, די הופתעתי כשראיתי שיש לי הודעה מריבר.

הלב שלי פעם בפרעות בפעם האני לא יודע כמה. אבל ההפתעה שלי התעצמה ברגע שראיתי את תוכן ההודעה-

"אני אוהב אותך גם."

זאת... חייבת להיות טעות, נכון? אין סיכוי שהוא מאוהב בי!

לא הספקתי להתעשת, וכבר קיבלתי ממנו הודעה חדשה.

"סליחה, רציתי לשלוח את זה לליילה ובטעות שלחתי את ההודעה לך. זה מה שקורה כשאתה עדיין ער בשלוש וחצי לפנות בוקר."

רציתי לענות לו, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי למצב הזה. אצבעותיי הקלידו מספר דברים, אך מחקתי אותם במהירות. האם אני יכול להתעלם מההודעות האלו? לא. האם אני יכול להשיב לריבר בחזרה? גם לא.

בסופו של דבר מצאתי את עצמי מקליד- "זה בסדר, דבר כזה קורה לכולם." נשמתי עמוק לפני ששלחתי את ההודעה.

האם יש משהו נסתר בהודעותיו? כנראה שלא, אז למה אני לחוץ כל כך?