If I told you this was only gonna hurt
If I warned you that the fire's gonna burn
?Would you walk in
?Would you let me do it first
Do it all in the name of loveWould you let me lead you even when you're blind?
In the darkness, in the middle of the night
In the silence, when there's no one by your side
Would you call in the name of love?In the name of love
Name of love
In the name of love
Name of love
...In the name ofIn the name, name
In the name, nameIf I told you we could bathe in all the lights
?Would you rise up, come and meet me in the sky
?Would you trust me when you're jumping from the heights
?Would you fall in the name of loveWhen there's madness, when there's poison in your head
When the sadness leaves you broken in your bed
I will hold you in the depths of your despair
And it's all in the name of loveIn the name of love
Name of love
In the name of love
Name of love
...In the name ofIn the name, name
In the name, nameI wanna testify
Scream in the holy light
You bring me back to life
And it's all in the name of loveI wanna testify
Scream in the holy light
You bring me back to life
And it's all in the name of loveIn the name of love
Name of love
In the name of love
Name of love
...In the name ofIn the name, name
In the name, name
...In the name of
In the name, name
...In the name of

 (In the name of love by Martin Garrix and Bebe Rexa)

פרק 10: וויל

ריבר, ליילה ואני ישבנו בחצר בית הספר. לא עשינו משהו מיוחד חוץ מלהתבונן בשאר התלמידים שעברו שם.

"ווילבר." ליילה אמרה פתאום. "זה יהיה השם של שניכם ביחד."

"אה- מה?" ריבר, שלא היה הכי מרוכז באותו רגע, שאל.

"ווילבר, אתם יודעים, השילוב של שני השמות שלכם?" ליילה ספק שאלה ספק אמרה.

"אני אפילו לא אשאל." גיחכתי.

"מאיפה הבאת את זה?" ריבר שאל אותה.

ליילה חייכה. "אתה כבר יודע שאני מעריכה את שניכם כזוג."

היה נראה שלריבר היו שני מצבים- הראשון, ריבר של בית הספר שהיה סגור ומעט מפוחד, והשני, כשהיה איתי לבד, ואז הוא היה קצת יותר פתוח.

בהתחלה הכל היה מושלם, עד המקרה ההוא, המקרה ששינה את הכל בשלוש מאות שישים מעלות..

זה קרה באחד מהימים שבהם ריבר ואני קבעונו לדייט.

הייתי באמצע סידור הבית כשריבר דפק בדלת.

הסמקתי מעט כשפתחתי את הדלת.

היה בו משהו אחר באותו יום, משהו שגרם לי לפקפק בכל מה שידעתי על ריבר.

הוא נכנס לדירה בהססנות. על עיניו היו משקפי שמש כהות שרק הגבירו את החשד שלי יותר.

"תגיד, הכל בסדר?" שאלתי אותו. שנינו ישבנו על המיטה שלי.

"כ-כן... למה?" ריבר שאל בשקט.

"כי אתה לא מתנהג כמו עצמך." השבתי. המבט המודאג לא מש מפניי.

ריבר שתק. הוא לא הביט בי.

"הי, אתה יודע שאתה יכול לספר לי." אמרתי ברוך.

"אני יודע... זה לא-" הוא מלמל. ריבר היה נראה פגיע הרבה יותר.

הוא הסיר את משקפי השמש לרגע. ואז, זה היכה בי.

"מה זה?" שאלתי אותו.

הוא הביט בי. "וויל-" הוא כמעט לחש.

"ריבר, הפנס שיש לך בעין, ממה זה נגרם?" התעקשתי.

"נתקעתי בעמוד, זה לא סיפור..." הוא השפיל את מבטו.

"זה לא נראה שנתקעת בעמוד..." אמרתי.

ריבר לא ענה. היה לו פחד בעיניים, פחד שהיה לי זר.

חיבקתי אותו. "אתה לא חייב לספר לי. אני תמיד אהיה כאן בשבילך. אני רוצה שתרגיש בנוח לדבר איתי." אמרתי. כאב לי לראות אותו ככה.

כמה ימים אחר כך, הלכתי לאסוף אותו מהבית שלו. דפקתי בדלת הדירה, מקווה שלא טעיתי בכתובת.

אישה פתחה את הדלת. עיניה היו דומות לעיניו של ריבר, ושיערה הכהה היה אסוף ברישול.

"הי, ריבר נמצא?" שאלתי.

האישה הביטה בי למספר שניות. "כן, הוא פה. אני אקרא לו." היא חייכה חיוך קטן וחזרה לתוך הדירה.

כעבור כמה דקת ריבר יצא החוצה. הוא נראה הרבה יותר רגוע מהפעם האחרונה שראיתי אותו, אבל בעיניים שלו עדיין נשארה אותה עצבות.

רוב ההליכה שלנו עברה בשתיקה מפחידה. רק כשהגענו לפינה הקבועה של שנינו, התחלנו לדבר.

"תגיד...בעניין מה שהסכמנו עליו? שלא נספר לאף אחד עלינו?" ריבר התחיל לומר.

"כן, מה לגבי זה?" החזרתי בשאלה.

"תהיתי לעצמי אם זה באמת היה נכון. כלומר, אנחנו מתכננים לספר להורים שלנו בשלב מסוים?" הוא ספק שאל ספק אמר.

"למה אתה מתכוון?" שאלתי.

"בהתחלה זה היה נחמד, אבל עכשיו? אני לא חושב שני יכול להסתיר את זה יותר." הוא הביט בי. "אם אתה לא מרגיש בנוח עם כל העניין אז תמיד אפשר לחכות. אני לא מכריח אותך לעשות שום דבר שאתה לא רוצה לעשות."

שתקתי. מצד אחד, אהבתי את המצב הקיים, שאף אחד לא יודע, אבל מצד שני ידעתי שריבר צודק. אני לא יכול להסתר אותנו לנצח.

"אני יכול לחשוב על זה?" שאלתי בחשש קל.

"ברור, לא ציפיתי שתהיה לך תשובה עכשיו." הוא חייך טיפה.

השענתי את ראשי על כתפו. "אני שמח שש לי אותך בחיים שלי." הסמקתי מעט.

"אתה יודע, לא רציתי להתאהב בך, אבל לגורל יש תוכניות משל עצמו." ריבר צחק.

"טכנית, הגורל אוהב לצחוק עלינו." אמרתי.

"עלי כן, עליך אני לא בטוח." ריבר גיחך.

"זה אולי המשפט הכי רומנטי ששמעתי בחיים שלי." צחקקתי.

"רומנטי זה השם השני שלי." ריבר חייך.

(קרדיט ל _Your-Ghost_ על ווילבר😁)