Putting my defenses up
'Cause I don't wanna fall in love
If I ever did that, I think I'd have a heart attackNever put my love out on the line
Never said yes to the right guy
Never had trouble getting what I want
But when it comes to you, I'm never good enough
When I don't care, I can play 'em like a Ken doll
Won't wash my hair, then make 'em bounce like a basketballBut you make me wanna act like a girl
Paint my nails and wear high heels
Yes, you make me so nervous that I just can't hold your handYou make me glow
But I cover up, won't let it show
So I'm putting my defenses up
'Cause I don't wanna fall in love
If I ever did that, I think I'd have a heart attackI think I'd have a heart attack
I think I'd have a heart attackNever break a sweat for the other guys
When you come around, I get paralyzed
And every time I try to be myself
It comes out wrong like a cry for help
It's just not fair; pain's more trouble than love is worth
I gasp for air; it feels so good, but you know it hurtsBut you make me wanna act like a girl
Paint my nails and wear perfume for you
Make me so nervous that I just can't hold your handYou make me glow
But I cover up, won't let it show
So I'm putting my defenses up
'Cause I don't wanna fall in love
If I ever did that, I think I'd have a heart attackI think I'd have a heart attack
I think I'd have a heart attackThe feelings got lost in my lungs
They're burning; I'd rather be numb (rather be numb)
And there's no one else to blame (no one else to blame)
So scared, I take off, and I run
I'm flying too close to the sun
And I burst into fla-fla-flamesYou make me glow
But I cover up, won't let it show
So I'm putting my defenses up
'Cause I don't wanna fall in love
If I ever did that, I think I'd have a heart attackI think I'd have a heart attack (heart attack)
I think I'd have a heart attack-tack
I think I'd have a heart attack (oh, I think I'd have a heart attack)
I think I'd have a heart attack

(Heart attack by Demi Lovato)

פרק 7: ריבר

הכל התחיל ביום שבו ליילה הצליחה לשכנע אותי לדבר עם וויל על מה שאני מרגיש, ואם לדייק אז לפי דבריה- "אתה תהיה חייב לספר לו בשלב מסוים על ההתאהבות שלך."

למען הסר ספק- לא רציתי לספר לו, אבל כמדובר במישהי עקשנית כמו ליילה, עדיף לשתוק ולזרום ביחד עם התכנית שלה.

"אני חייב?" שאלתי אותה בזמן שהלכנו לכיוון השיעור הבא.

"בעיקרון לא, אבל עברו כבר שלושה חודשים מאז שסיפרת לי את זה, ואני חושבת שמגיע לוויל לדעת למה אתה מתחמק ממנו." ליילה אמרה.

"אני שונא כשאת צודקת." רטנתי. הוויכוח שלנו היה יכול להימשך לנצח, אבל כמובן, מישהו היה חייב להתנגש בנו- כלומר בי, ולעצור את הדבר השטותי הזה.

"וויל! בדיוק אותך חיפשנו!" ליילה אמרה בשמחה, מתעלמת באלגנטיות מהעובדה שכמעט נפלתי. זה כל כך טיפוסי עבורה.

"אותי?" וויל שאל בבלבול בזמן שהוא היה זה שעזר לי להתייצב בחזרה על הרגליים.

"כן. האמת, שריבר חיפש אותך." ליילה נעצה בי מבט של- "אתה חייב לנצל את ההזדמנות הזאת בשביל להגיד לו!"

"למען האמת-" התחלתי לומר, אבל ליילה קטעה אותי.

"אני אשאיר אתכם לבד." היא חייכה והמשיכה ללכת.

"רגע! ליילה! מה לגבי- והיא הלכה..." נאנחתי. נמנעתי מליצור קשר עין עם וויל.

"אז... על מה רצית שנדבר?" הוא שאל אותי, גורם לי להתנער ממחשבותיי.

"כן, לגבי זה... אנחנו צריכים למצוא מקום שקט יותר, אתה יודע, בלי אנשים..." מלמלתי.

ישבנו בחדר מבודד בספריה. הבטתי על כל דבר שהיה שם חוץ מהאדם שעימו הייתי אמור לדבר. העובדה שהייתי עם וויל, באותו חדר, לבד, לא עזרה לי. איך אני אמור לספר לו את מה שאני מרגיש? מה יהיה טיב היחסים שלנו אחרי שהוא ידע את האמת?

"לגבי מה שרציתי לומר לך..." נשמתי עמוק לפני שהמשכתי.

"זה בסדר אם אתה לא רוצה לדבר על מה שקרה." וויל אמר.

"מה? לא! כל החלק של המסיבה מאחורינו. מה שאני מנסה לומר לומר בעצם.." הרגשתי איך פניי מתאדמות. "זה שאני מחבב אותך וויל, אתה נחמד, מצחיק ו-" הייתי חייב לעצור את עצמי מלהמשיך. ליילה כל כך עומדת לשלם על זה!

"גם אני מחבב אותך, זה למה אנחנו חברים לא?" וויל שאל. אני די בטוח שהוא לא ידע על מה אני מדבר.

"תראה, בטח שמת לב שאני די.. מתחמק ממך, נכון?" שאלתי

"כן. אני עדיין לא מבין למה." וויל אמר.

"זה כי... כי... אני מחבב אותך מאוד אוקיי?!" מצאתי את עצמי אומר. השפלתי את מבטי לרצפה ממבוכה.

"אתה מה?" וויל שאל, לא מאמין למה שאמרתי.

"אני רוצה שנהיה יותר מסתם חברים..." מלמלתי בשקט.

"וואו, לזה לא ציפיתי." הוא אמר.

"אתה לא חייב לומר משהו! זה לא שאני מצפה ממך להרגיש את אותו הדבר או משהו!" מיהרתי להגיד, על מנת להקל ולו במעט על המבוכה הרבה שנוצרה ביננו.

הסרתי שכבה מהשריון שלי שעטיתי במשך זמן רב, ואם וויל יגלה את האמת עליי- אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

בערב ליילה התקשרה אליי על מנת לוודא שדיברתי עם וויל.

"זה היה כל כך מביך! אני לא מאמין שגרמת לי להתוודות בפניו!" רטנתי.

"בוא נעזוב את המבוכה לרגע, מה אתה מרגיש?" היא שאלה.

"מבוכה, הרגע עניתי לך על השאלה." השבתי.

"אוקי, אני אהיה יותר ספציפית: הרגשת הקלה?" ליילה חידדה את השאלה.

"אני מניח? אבל עדיין גרמתי לוויל בלבול..." אמרתי בשקט.

אבל הדבר שהפתיע אותי יותר מהכל היה ההודעה מוויל מספר ימים אחר כך:

"אני יודע שלהגיד לך את זה פנים מול פנים יביך אותי, אז בגלל הסיבה הזאת אני כותב לך. אני יודע שההכרות שלנו הייתה מאוד... מוזרה. אני שמח שיצא לנו להכיר יותר לעומק כי גיליתי את האדם המדהים שאתה. אולי כל ההודעה הזאת תישמע מטורפת, אבל אני חייב להוריד את זה מהחזה שלי. אחרי שסיפרת לי על מה שאתה באמת מרגיש, חשבתי מחדש על התחושות שלי, וגיליתי שהרגשות שלי כלפיך הם הדדים, אם אני רוצה ואם לא. אני קורא עכשיו את ההודעה ומבין שזה מביך בטרוף עכשיו."

הסמקתי עוד יותר. "כל הכבוד וויל. לא הדרך שבה רציתי שתודה ברגשות שלך אבל גם זה משהו." צחקקתי.