אוקי, אז עוד מעט זה כבר חודש שלא העלתי פה פרק. ואני אגיד לכם את הסיבה, אתם תחליטו אם היא מוצדקת או לא.

דבר ראשון, שכחתי מהפאנפיק, אני יודעת, זה ממש מגעיל מצידי, וכל הבולשיט הזה, אבל עברו עליי דברים לא קלים בחודש הזה, חלקם טובים וחלקם פחות.

א. גיליתי מה הסקסואליות שלי :) אני בי! תשפטו או לא, תשלחו שנאה או לא, זה מזיז לי את הזין שאין לי ;) יש לי חבר, מחר 10 ימים כבר..  ואני הכי מאושרת בעולם, באמת. אבל אני עדין מעדיפה לצאת עם בנות,, חח תשפטו או לא, ככב אני.אני כן אוהבת את החבר שלי, זה פשוט מרגיש מוזר לפעמים :)

ב. חלקכם ירגישו סמפטיה וחלקכם לא, כי אני מכירה כמה בנות מפה והם יכעסו עליי... ואני מאוד מפחדת מהתגובה שלכם.. אז אם אני מאכזבת אותכם, אני באמת מצטערת, אתם לא מבינות כמה. אני אוהבת אותכם, אבל זה גדול עליי. התחלתי לחתוך. כןכן, תכעסו, תעשו מה שאתם רוצים, תבואו בהודעות מה שאתם רוצים, אני לא אמא שלכם, ואתם לא שלי, אני עושה מה שאני רוצה, אני פאנק רוק ;) חח סתםסתם, אבל כן, אני מנסה כמה שאני יכולה, ולפעמים אני מצליחה להישאר נקיה עד שמשהו קורה ואני לא יכולה. אז אני מצטערת.

ג. ביום שלישי...ה- 30.12 זה היום הולדת שלי :) אז... כן, אני מתרגשת כי זה היום הולדת הראשונה שלי שאני חוגגת באמת עם כל המשפחה, קונים לי צמיד של קלין קווין :) אני מאושרת... לפעמים. בכל מקרה, זה גם היום הולדת הראשונה שאני "חוגגת" עם התאומה שלי, טוב אנחנו לא תאומות, אבל נולדנו באותו תאריך, ספירי אני אוהבת אותך, מזל טוב לשתינו, אה! וזה גם הפעם הראשונה שאני חוגגת יום הולדת ואני במערכת יחסים. שנה שעברה הבן זונה נפרד ממני 4 ימים לפני היום הולדת שלי וכל היום הזה לא הפסקתי לבכות. אז... כן.

אבל גם היה לי מחסום כתיבה, יש לי איזה חצי פרק, ואני רוצה להעלות אותו אבל זה קצר מידי, אז תחכו קצת עד שאני אסיים.. בסדר? אני מקווה שאתם לא כועסים, כי עם עוד מישהו יכעס עליי אני לא יודעת מה אני יעשה.

אתם מרשים לי להתלונן לכם על עוד משהו קטן? תודה, וסליחה על החפירה...

נכון יש את ה"חברות" האלה, שלא שמחות בשבילך? אז זה בדיוק מה שקורה אצלי. החבר שלי, בן 17. כןכן 17. ואני יהיה רק בת 14 ביום שלישי, בכל מקרה... יש לי כמה בנות בכיתה שפעם כיניתי אותם חברות, כבר לא,,, אבל הם לא צריכות לדעת את זה :) בקיצצוררר ביום שישי היה לו יום הולדת, אז ביום חמישי כולנו נפגשנו אצל חברה לישון אצלה, וזה היה ה-25 לחודש, ואחת הבנות אמרה שעד ה-26 היום שאחרי, היום הולדת שלו (ושל אנדי, סורי הייתי חייבת ) אז הילדה הזאת אמרה, ואני מצטטת: "עד ה-26 לחודש אתם תירדו אני אומרת לך" כאילו מה? פאקינג מה? את רוצה מכות? כי אני יכולה לתת לך וזה לא בעיה! זה היום שאחרי, ואתם יודעות מה עשיתי? כלום! למה? כי אני טיפשה ומטומטמת. באותו הערב הבנות נרדמו באיזה 2:30 בבוקר, ואני המשכתי לדבר עם החבר שלי עד איזה 3. ואז בבוקר כשקמתי אחת הבנות האחרות שאלה. "נו ניפרדתם בלילה?" וכאילו מה, את רצינית? אז דיברתי איתו חצי שעה ותר כשאתם ישנתם! את חושבת שניפרדנו! דאמ  אני שונאת בנות כאלה.

היום בבוקר, היה לנו שעה ראשונה גיאוגרפיה, והבת ששאלה אם נפרדנו ישבה ליד עוד בת אחרת... ואז אחת מהם נגעה לי בכתף, קראה לי, ושאלה. "נו אתם עוד ביחד?" ואני פשוט רציתי לפוצץ אותם. כאילו, אתם לא יכולות לשמוח בשבילי שאני מאושרת? אני לא מבינה, כל כך קשה לכן שאני מאושרת? ואתם יודעים מה מעצבן אותי? שבגלל שכל היום הם שואלות את זה, כשאני חוזרת הביתה בסוף יוצא שאת השעה הראשונה אני מבזבזת בלבכות את החיים שלי החוצה. זה כל כך קשה לתמוך בי? לא מספיק שהוא גר רחוק ממני, אתם רוצות שאני לא יהיה מאושרת? כאילו בסדר, קשה לכם לחיות עם העובדה שאני מאושרת כי החבר שלי עושה לי טוב? (דאמיט זה נשמע מלוכלך, מצטערת) אבל זה נכון, מאז שאני והוא ביחד אני שמחה הרבה יותר. וה"חברה הכי טובה" שלי? בכלל לא דיברה איתי היום, שלא נדבר על הסתכלה לכיווני.

בהורוסקופ שלי (ככה קוראים לזה, נכון?) כתוב שבמהלך החודש אני וחברים שהקשר שלנו נעכר נשלים ונתקרב, אני מאמינה לזה רק כשזה מגיע לחודש שלי. וזה מה שכתוב. אבל מה? זה לא. אנחנו רק מתרחקות, למעשה, כל החבורה שלי רק מתרחקת. נשארתי רק עם הבנים ובת אחת. אני כותבת את זה עם דמעות בעיניים, שתדעו. זה קשה. נישארתי רק עם איזה 5 בנים ובת. אני יודעת שזה יכול להיות מספיק, אבל הבנאדם הכי קרוב אליי בחבורה הזאת זה בן. אפילו הבת לא, אבל האמת שהיא כן עומדת לצידי כשאני צריכה מישהו. כאילו חוץ מהחבר שלי. שהוא באמת עושה לי טוב, והבנות האלו פשוט לא רוצות שאני יהיה מאושרת אם הם רוצות שאנחנו נפרד. מה הפאקינג בעיה שלכם!? זה קששה באמת נמאס לי . מהכל. אני מרגישה שהחברות הכי טובות שלי הם בכלל בנות מפה, שבאמת פה איתי כשאני צריכה מישהו.

נחזור ל"סיפור". באותו בוקר, ה-26, הוא התקשר אליי, ולא, אנחנו לא נדבר על הקול בוקר הסקסי שלו, נדבר על זה שפאקינג בכיתי לו בטלפון בחדר ליד הבנות. בכיתי לו בטלפון זה היה היום הכי... יווואואווו!! פשוט... פשוט לוידעת כבר. נמאס לי. באמת שנמאס לי כבר. מהכל. נמאס לי להיפגע.

זה קשה בשלב מסויים. אני אספר לכם משהו, לא הרבה יודעים. שנה שעברה... איימו לאנוס אותי. כן, לאנוס. הייתי שבורה כי הרגשתי כל כך מגעיל בגוף שלי. והתחלתי לחתוך, כן גם אז. (את זה לא סיפרתי לאף אחד, מצטערת) ואז כשההורים שלי גילו, הם לקחו אותי לקבוצות תמיכה וכל החרא המזויין הזה. זה לא עזר, למרות שכן הפסקתי לחתוך. אבל עדין הייתי שבורה. כל פעם שהייתי עם החברים שלי והייתי "שמחה" "מאושרת" וכל זה.. הכי לא. הייתי ההפף. ובתחילת החופש הגדול, ניסיתי להתאבד, בלי הצלחה, כמו שאתם רואים. על החתיכה וההתאבדות רק שני אנשים יודעים, רג'ה והחבר שלי. ועכשיו גם אתם, אני אשמח אם לא תפיצו את זה.

ואתם יודעים? לפעמים יש את הרגעים האלה שנאי חושבת.. "למה לא עשית את זה, מטומטמת?!" ועכשיו כשכל הדברים האלה בחיים שלי קורים, התחלתי שוב. ואני כל כך מצטערת. באמת שכן. ואני יודעת שאני מאכזבת פה מלא אנשים, אבל החיים שלי לא מושלמים, וגם שלכם לא. של אף אחד לא.אני כל כך מצטערת, באמת שאני כן.

אני מצטערת :(