בפרק הזה יהיו הרבה נקודות מבט אז אל תתבלבלו והם יהיו קצרות מאוד או בערך ארוכות אז יכול להיות שאותם נקודות מבט יחזרו אחת על השנייה בטקסט אחר.

הדלת ונפתחה ומייקל יצא החוצה מוכן למסיבה. "יופי, אתה כאן בואו נלך" דן אמר והתחיל ללכת לכיוון המכונית כשאני ומייקל בעקבותיו. "אז.. מה קורה?" שאלתי אותו. "אממ, בסדר. אתה יודע לא השתנה הרבה" הוא אמר. וצחקנו כי כן מה כבר יכול להשתנות מהפעם הקודמת. אבל אני יודע שלוק אמר לו אז בתכלס.. הוא משקר כי זה כן קרה. ואני בטוח שהשני מטומטמים האלה סיפרו להם וככה לוק יודע. בכל מקרה אנחנו כבר נראה מה יקרה בעתיד של השני מפלצות האלו.

נ.מ. מייקל-

כשיצאתי מהבית דן וג'וש היו בחוץ (לא מפתיע מאחר ואני הולך איתם למסיבה) אני לא מאמין שג'וש היה הבעלים שלהם ומה שהוא עשה להם. אני רוצה להרוג אותו, ככה הוא פגע בקאלום שלי.

"יופי, אתה כאן בואו נלך" דן אמר והלך  לכיוון המכונית. גוש שאל אותי שאלה. עניתי לו והמשכנו ללכת בשקט. לא רציתי לדבר איתו כל כך.. אני עדין לא מבין למה שהוא יעשה להם דבר כזה.

הנסיעה הייתה בערך 10 דקות ובקושי דיברנו בה. בדרך כלל אנחנו תמיד מדברים אבל עכשיו יש את המתח הזה בנינו. טוב דן בתכלס לא קשור למתח אבל אני בטוח שהוא הרגיש בו כשהוא נע במושבו בחוסר נוחות. הוא כל הזמן ניסה לפתח שיחות אבל אני וג'וש פשוט לא שיתפנו פעולה אז הוא וויתר. כשהגענו ג'וש ישר הלך לרחבה ואני ודן הלכנו לבר. "אחי, מה נסגר בינך לבין ג'וש?" הוא שאל. "זה סתם.. זה רק מתח.. לא קורה כלום" עניתי לו. לא קורה כלום עלאק. אם אני רק יגלה שג'וש נגע בקאלום או אשטון שוב אני יהרוג אותו.

נ.מ. ג'וש-

אחרי שנכנסנו ישר הלכתי לרחבה להראות להם שאני כאילו הולך לבלות במועדון הזה. אבל לא זה מועדון של חברים שלי, להם סיפרתי על קאלום ואשטון והם נתנו לי את הרעיון עם העונש. אז ישר עליתי למעלה אחרי שחציתי את הרחבה ונכנסתי לחדר שלהם. "ג'וש! כמה זמן עבר!" דניאל אמר וקם. "שב, שב, דניאל אני צריך את העזרה שלכם" אמרתי רציני. הם סוג של עבריינים. טוב לא סוג של, הם עבריינים שהמשטרה לא מצליחה לתפוס. בגלל זה אף אחד לא יודע שיש פה את הקומה העליונה. שם הם מסתתרים. בקומה הזאת יש הכל כמעט. כל פעם שהם צריכים לקנות משהו הם מתחפשים והכי מפתיע שזה לא נראה כמו תחפושת אז אף אחד לא חושב במשהו. "כמובן, מה אתה צריך?" בו שאל. "אתם זוכרים את קאלום ואשטון?" שאלתי והם הנהנו. "אז כשעברנו לפה הבאתי אותם גם והשארתי אותם באיזה סמטה. כמה ימים אחרי באתי לבדוק אם הם עדין שם חיים או שהם מתים כבר והם לא היו שם אז הנחתי שהם מתים" אמרתי והם חייכו. "תמחקו את החיוך הם חיים ועוד בבית של חברים טובים שלי" אמרתי להם והם פערו את עיניהם. "הם מה? איך הם הגיעו לשם?" דרק שאל. "הם כנראה יצאו מהסמטה והחברים שלי מצאו אותם והנה הם עכשיו. אני צריך את העזרה שלכם בלהוציא אותם משם ולהרוג אותם אני לא יכול איתם יותר" אמרתי להם וכיווצתי את ידי לאגרוף מתוך כעס. דניאל, זאק, בו, דרק וטיילר גיחכו על התגובה שלי. "בסדק, אחי, אל תדאג אנחנו כבר נתכנן משהו ונזמין אותך פה כשנסיים ונעבור על זה, בסדר?" טיילר שאל. "בסדר" אמרתי ונאנחתי. "יופי, עכשיו, אם אתה לא הולך להביא לנו משהו לשתות אנחנו נתייבש פה" זאק אמר והם צחקו. גיחכתי ויצאתי להביא לנו משהו לשתות בזהירות שמייקל ודן לא יראו אותי.

נ.מ. קאלום-

מייקל יצא להגיד לג'וש שיתרחק מאיתנו. זה מה שלוק אמר לנו. אני לא חושב שהוא ישקר לנו. אבל.. מייקל. יש בו משהו, את זה אני יכול להבטיח לכם. יש משהו בעיניים שלו. הן יפיפיות, אני יכול לשבת ולהסתכל עליהם כל היום. לעזאזל אני יכול לשבת ולהסתכל על מייקל כל היום. הוא חמוד. אני חושב שאני מרגיש אליו משהו. אבל הוא בטח לא ירצה מישהו כמוני. מישהו שיש לו אוזניים וזנב. הוא בחיים לא יחבב אותי בדרך שאני אותו.

כבר עבר שעה וחצי מאז שהוא הלך, כמה זמן לוקח למישהו להגיד למישהו להתרחק ממישהו? אוקי, בלבלתי את עצמי עכשיו, אבל הבנתם את הכוונה שלי. אולי אני אשאל את לוק? לא ככה הוא ידע שאני מחבב את מייקל והוא יספר למייקל, אני לא רוצה שזה יקרה. אולי הוא וג'וש ביחד בכלל? כי אם הם כן אז ג'וש יהיה פה הרבה ואני ואשטון לא נהיה בטוחים פה. אני חושב שאנחנו צריכים לצאת מפה.

"היי, אש" קראתי לו. "מה?" הוא שאל. "אני חושב שאנחנו צריכים ללכת" אמרתי לו. "ללכת? מה? לאן?" הוא שאל. אני פשוט לא יכול לדעת אם מייקל וג'וש ביחד. "אני לא יכול לסמוך עליהם" השפלתי את ראשי. "הם מכירים את ג'וש, אשטון. האיש שהתעלל בנו. אני לא יכול לסמוך עליהם" אמרתי לו והרמתי את ראשי אלים והסתכלתי לו בעיניים. "אני יודע, גם אני מרגיש ככה. אבל אני לא יכול לעזוב. א-אני חושב שאני מרגיש משהו אל לוק" הוא הסמיק והשפיל את מבטו. "גם אני מרגיש משהו אל מייקל" הודתי והוא הרים את ראשו. "א-אתה כן? אז למה אתה רוצה ללכת?" שאל. נאנחתי. "כי אחד, אני לא יודע אם למייקל יש חבר או חברה, לעזאזל אני אפילו לא יודע אם הוא אוהב בנים או בנות בכלל. ודבר שני, אני מפחד שהם יתנו לג'וש לבוא לפה ויתנו לו לקחת אותנו" אמרתי לו.

נ.מ. לוק-

הוא מרגיש אליי משהו. אשטון פאקינג מרגיש אליי משהו. אבל.. אני לא מרגיש כלום. אולי אני פשוט ישחק אותה לא יודע. כן, זה מה שאני יעשה. אבל.. קאלום. הוא לא סומך עלינו מספיק, והוא רוצה לעזוב. הוא מפחד ואני לא מאשים אותו. גם אני הייתי מפחד אם הייתי יודע שמי שהתעלל בי במשך כמה שנים רעות מכיר את מי שנותן לי לגור אצלו. הוא צודק.. אבל אני לא אתן לג'וש לגעת בהם. הוא רק יעיז להסתכל עליהם (מה שלא יקרה, כי הוא לא יודע שהם כאן) אני יהרוג אותו. הוא גרם להם מספיק רע.

הלכתי למטבח והבאתי את המשחה לאוזן של קאלום, אם אנחנו רוצים לרפא אותה אנחנו צריכים להמשיך לשים אותה. חזרתי איתה לחדר של הבנים, ונכנסתי. "היי, בנים! בוא קאלום, נשים לך את המשחה לאוזן" חייכתי אליו חיוך חם ואוהב, שיראה שאני לא הולך לפגוע בו. הסתכלתי לשניה על אשטון וראיתי שהוא משפיל את מבטו. למה הוא עושה את זה? הוא מקנא? יכול להיות הרי הוא מרגיש אליי משהו וזה המילים שלו. אבל הדבר השני שחשוב פה זה שקאלום מרגיש משהו למייקל. וזה הדדי, כי אני יודע שמייקל ממש מחבב אותו.

לא יפריע לי אם הם יהיו ביחד. אני חושב שזה ממש חמוד. אני רק לא רוצה שיהיה מביך בניני לבין אשטון כי הוא באמת חשוב לי מאוד. גם קאלום חשוב לי אבל יש לי את ההרגשה שאשטון צריך את הגנה שלי יותר. אני לא יודע למה יש לי את ההרגשה הזאת אבל פשוט יש לי!

נ.מ. דן-

ג'וש נעלם לי ולמייקל ואנחנו כבר רוצים לחזור. אנחנו פה כבר 4 שעות והוא לא היה איתנו בכלל ולא משנה איפה חיפשנו לא מצאנו אותו. השארנו לא הרבה הודעות קוליות ורגילות. שיחות שלו נענו. הוא פשוט לא ענה לנו בכלל. "מצאת אותו?" שאלתי את מייקל. "לא, אני רוצה לחזור כבר והמפתחות של המכונית אצלו" הוא אמר. "אני יודע, בגלל זה אנחנו צריכים לחפש אותו" אמרתי. פתאום ראיתי אותו עובר מולנו וממשיך. "הנה הוא!" צעקתי והתחלתי ללכת לכיוונו אבל הוא נעלם. "טוב, לי נמאס! אני הולך להזמין מונית! אתה בא איתי?!" מייקל אמר בכעס. "אבל מה עם- "הוא יסתדר! יש לו את המפתחות של הרכב, והשארנו לו הודעות ככה שאנחנו יכולים לעשות את זה שוב ולרשום לו שאנחנו חוזרים" הוא אמר קוטע את דבריי. משכתי כתפיים והתקשרתי אליו שוב כדי שוב למענה הקולי. "היי ג'וש זה אני דן! אני ומייקל לא מוצאים אותך בשום מקום ואנחנו רוצים לחזור כי נמאס לנו כבר מהמקום הזה! אז אם אתה מחפש אותנו אנחנו מזמינים מונית כי ללכת, המפתחות של המכונית אצלך, אז אם אתה לא שיכור מספיק אתה תצליח לנהוג!" צעקתי לטלפון כדי שהוא ישמע דרך המוזיקה הזאת.

-------------

זה הפרק!! וואו זה ארוך.. אני מהטלפון אז.. כן.

אז.. מה אתם חושבות? אני חושבת שיצא בסדר סך הכל.

אני לא יודעת עוד לאן הסיפור הזה הולך כל כך.. כי אני כותבת מה שעולה לראש שלי באותו הרגע..

אני מקווה שאהבתם ו... זהו. בבקשה תצביעו או תגיבו (או שניהם)

תודה Xx