"מה?!" צעקתי. זה לא יכול להיות שהיו קוראים לו ג'וש. "לוק? מה קרה?" שמעתי את מייקל שואל מהצד השני של הדלת. "כלום, אני צריך לדבר איתם. אני תיכף יבוא" אמרתי לו. "לוק אנחנו מפחדים" קאלום אמר. "מ-מאיפה טסתם לפה? איפה גרתם לפני שהעבירו אתכם לפה?" שאלתי בחשש. מקווה שלא באוסטרליה כי שם ג'וש היה גר, כמוני וכמו מייקל. "באוסטרליה" אשטון אמר. "אני אלך לדבר עם מייקל" אמרתי קם ממקומי. "אבל לוק" שמעתי את אשטון אומר מאחורי. "מה קרה?" שאלתי והתכופפתי לידו להיות בגובה עיניו. וואו.. יש לו עיניים יפו- מה לעזאזל לוק? תפסיק לחשוב על זה עכשיו. "א-אל תגיד ל-לו שאנחנו כאן" הוא אמר בשקט. הבנתי למי הוא מתכוון כשהוא אמר 'לו'. הנהנתי. "אל תדאג אני לא אתן לו לגעת בכם" אמרתי וליטפתי את לחיו. יצאתי מהחדר והלכתי לכיוון הסלון שם ראיתי את מייקל דן וג'וש.

"הו הנה אתה אחי איפה היית מה יש שם?" דן אמר והתקדם אלי. "סתם, א..אני לא הרגשתי כל כך טוב. וגם דיברתי עם א..חברים בט-טלפון" גמגמתי. אני כל כך דפוק! אולי הם יחשבו שזה בגלל שאני לא מרגיש טוב. הסתכלתי על מייקל והיה נראה שהוא כאילו שואל אם זה בגלל מה שקרה בחדר. הנהנתי הוא הנהן בהסכמה לא לדבר עליהם שהם כאן (דן וג'וש). "או..קי.. אז.. אמ.. אה! נכון. אתם רוצים לבוא איתנו למסיבה פה באחד מהמועדונים בסביבה?" ג'וש שאל. נראה שמח מידי. אני יודע למה, הוא בטח כבר חושב שהם מתים. "אמ.. לא. אני אוותר אני מעדיף להישאר בבית עפ הכאב ראש שלי מאשר ללכת למסיבה והכביד על הכאב ראש" אמרתי. "אבל אם מייקל רוצה הוא יכול לבוא איתכם" הוספתי. הסתכלתי עליו בעיניים מתחננות שיסכים כדי שאני אוכל לדאוג לאשטון וקאלום כשדן וג'וש ילכו מפה כבר. "אמ.. טוב בסדר" הוא הסכים. יופי. "טוב, אם אתה משנה את דעתך אנחנו נבוא לאסוף אתכם ב-21:30 " דן אמר ומשך את ג'וש מהבית. "סוף סוף הם הלכו" מלמלתי לעצמי והתחלתי ללכת לכיוון החדר של אשטון וקאלום. "אוקי למה שיחקת ככה כשהם היו פה?" מייקל שאל אותי עוצר אותי מלהמשיך לחדר שלהם. "כי ג'וש היה הבעלים הקודמים שלהם" אמרתי ושילבתי את זרועותיי על החזה שלי. "הוא מה? מאיפה באת את זה?" הוא שאל. "כי כשהלכתי לדבר איתם ושאלתי למה הם כל כך פחדו כשאמרתי את השם שלו הם אמרו שלבעלים שלהם קראו ג'וש. ואז שאלתי אותם מאיפה הם הגיעו לפני שהעבירו אותם לפה והם ארו אוסטרליה. וזה איפה שג'וש ואנחנו הכרנו ואיפה שהוא גר אז זה מוכיח שזה הוא" אמרתי וראיתי שהוא חושב על זה ולבסוף הסכים איתי שזה יכול להיות רק הוא ולא פלא שהא כל הזמן לא לקח אותנו לבית שלו. זה נכון אף פעם לא היינו בבית שלו כל פעם שהיינו מציעים הוא כל הזמן היה ממציא לנו תירוצים למה לא. עד שיום אחד הוא אמר שהוא עובר לגור עם דן. ואז פעם אחת שהוא הלך שאלתי את דן מה הסיפור שלו והוא ענה שאין לו מושג ושהוא לא באמת עבר לפה ואין לו מושג מה נסגר עם הבית שלו שהוא לא רוצה להביא אותנו לשם. "בוא נלך אליהם" הוא אמר לי. הנהנתי ושנינו הלכנו לחדר שלהם. הבית שלנו די גדול.מצד ימין לכניסה יש את הסלון הוא די גדול יש מקום ל4 ספות וכורסא ושולחן קפה נמוך באמצע. טלוויזיה תלויה על הקיר. ועציץ מפלסטיק באחת הפינות של החדר. מצד שמאל למטבח יש שלוש כניסות. אחת לכיוון הסלון והכניסה ואחת לכיוון החדרים ואחת למסדרון שיש שם את המקלחת, החדרים והמזווה. בחדרים שלי ושל מייקל יש מקלחות ולחדר השלישי שיש בדירה אין אז יש מקלחת במסדרון. המסדרון של החדרים מתחבר גם אל הסלון אז אנחנו לא חייבים ללכת את כל הדרך מהמטבח..

נכנסנו לחדר שלהם ומצאתי אותם באותה תנוחה שהם היו בה כשנכנסתי מקודם. "היי זה בסדר עכשיו. הכל בסדר" מייקל אמר והתקרב לאשטון כשאני הולך לקאלום. בכנות, מפתיע חשבתי שהוא ילך לקאלום. אבל מצד שני הוא בטח רוצה שאשטון יסמוך עליו ועדיף שאשטון וקאלום יהיו קרובים אל שנינו. התקרבתי אל קאלום וחיבקתי אותו מראה לו שהוא יכול לסמוך עלינו כשאנחנו אומרים שיהיה בסדר. אני לא אתן לג'וש לגעת בהם, הם יקרים לי מדי בשביל שאני אוכל לתת להם להיפגע.

נ.מ. ג'וש-  (מפתיע נכון?)

-כמה דקות קודם-

"הו הנה אתה אחי איפה היית מה יש שם?" דן אמר והתקדם אל לוק שהיה בחדר שלו. "סתם, א..אני לא הרגשתי כל כך טוב. וגם דיברתי עם א..חברים בט-טלפון" גמגם. אוקי משהו מסריח פה ולא זה לא אני. אני חושב שהם מסתירים משהו. הוא הסתכל על מייקל. "או...קי.. אז.. אה! נכון. אתם רוצים לבוא איתנו למסיבה פה באחד המועדונים בסביבה?" שאלתי נרגש, זאת הולכת להיות אחת המסיבות של לונדון. "אמ.. לא. אני אוותר אני מעדיף להישאר בבית עם הכאב ראש שלי מאשר ללכת למסיבה ולהכביד על הכאב ראש" הוא אמר. הוא נראה די לחוץ. אוקי זה מוזר. "אבך אם מייקל רוצה הוא יכול לבוא איתכם" הוא הוסיף ולפני שהסתובבתי לראות את התגובה של מייקל לוק הסתכל על מייקל וכאילו התחנן שהוא יסכים. אוקי עכשיו אני בטוח שמשהו קורה. "אמ.. טוב בסדר" מייקל הסכים ולפני שיכולתי לומר משהו דן כבר אמר משהו שלא התרכזתי בו כל כך ומשך אותי מהבית.

"זה רק אני או שלוק התנהג ממש מוזר?" שאלתי את דן. "כן, אתה צודק. אבל זה בטח בגלל שהוא לא מרגיש טוב." הוא אמר הנהנתי. יכול להיות שבגלל זה הוא התנהג משונה, אבל יכול להיות שלא ואני בוחר שלא, לא בגלל זה הוא התנהג ככה. הם מסתירים משהו.

****

אני ודן בדרך לקחת את מייקל מסיבה. דפקתי על הדלת ולא קיבלתי שום תגובה. דפקתי שוב. "לוק!" מישהו קרא. הקול שלו היה מוכר, מוכר מאוד אם יורשה לי לומר. "אשטון!" אמרתי בכעס.. "אמרת משהו?" דן שאל בבלבול. "לא כלום" אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ. אשטון וקאלום כאן. זה לא יכול להיות! אני חשבתי שהם מתים. טוב אני יודע שאני נשמע חרא עכשיו אבל אני באמת קיוויתי שהם ימותו. (בנזונה אני לא מאמינה שכרגע כתבתי את זה!- הערת הכותבת) אני שונא אותם, פשוט ככה. כשהאמהות שלהן השאירו אותם אצלי בבית כשהם היו קטנים מאז אמא שלי התחילה להתייחס אליהם יותר. ואז כשעזבתי לבית משלי אמא שלי הציעה לי שהם יעברו ביחד איתי. הסכמתי כי מי אני שאתנגד? טוב יכולתי אבל אז עלה לי רעיון. אם הם יעברו לגור אצלי אני אכול לעשות להם מה שאני רוצה. אז התנקמתי בהם.

----------------

אוקי ג'וש יחרא אחד מה ניראלך?! אני לא מאמינה שזה מה שעלה לי לראש חח..

אני מקווה שאתם אוהבים את זה איך שזה כי לוקח לי זמן למצוא רעיונות לסיפור כי הוא לא מתורגם כמו שאר הסיפורים שלי את זה אני כותבת..