אוקיי.. אז זה פרק אבל אני חושבת שהוא ממש גרוע.. אבל ניסיתי כמה שרק יכולתי לשפר אותו..

אם הוא יצא די קצר אני ממש מצטערת אבל זה יהיה יותר ארוך בפרק הבא..

נ.מ. אשטון-

התעוררתי בחדר של לוק. אני זוכר את כל מה שקרה אתמול. הוא בחיים לא יאהב אותי. פתחתי את עיניי אבל בקושי ראיתי משהו. מצמצתי כמה וכמה פעמים וראיתי מטושטש, אבל ממש. לא הצלחתי לראות ברור כלום. כל מה שראיתי היו צבעים מטושטשים קמתי, לוק עדין היה ישן. הרגשתי את חום גופו וראיתי גוש במיטה. (חחחחח עלאק גוש! אני מתה!- כותבת) קמתי מהמיטה וניסיתי לצאת מהחדר אבל נתקעתי בשידה שליד הדלת של לוק ונפל עליי השעון מעורר שלו, טוב, לפחות אני חושב שזה מה שנפל עליי. צעקתי כי ממש כאב ברגע שזה פגע ברגל שלי. לוק תוך שניה כבר היה לידי על הרצפה. "אשטון? מה קרה?" נתקעתי בשידה ואני חושב  שהשעון שלך נפל עליי" יבבתי, החזקתי את הרגל שלי בכאב. "אשטון, זה לא שעון, זה.. אממ.. קופסא עם כל מיני דברים שלי" הוא אמר לי אבל לא ייחסתי למילותיו משמעות מרוב כאב, זה כל מה שהתייחסתי אליו."בוא תראה לי" הוא  אמר. הנהנתי מזיז את ידי מחהרגל מראה לו את מה שקרה. כל מה שיכולתי לראות היה כתם אדום ורוד והרגשתי שהרגל שלי מתנפחת מעט. "כואב לי" יבבתי עם דמעות בעיניים. "ששש... זה בסדר, אנחנו נשים לך משחה והנפיחות תרד מעט ואחר כך נראה מה נוכל לעשות" לוק אמר לי והתרומם. התרוממתי גם אבל כאב לי לדרוך על הרגל. "בוא אני יעזור לך" הוא אמר וכרך את ידו סביבי ושם את ידי סביב צווארו ועזר לי ללכת. אם אני אגיד שלא הרגשתי משהו אני אשקר אז אני לא אגיד כלום. לא סיפרתי לו על זה שאני רואה מטושטש. בטח הראייה הרגילה שלי תחזור עוד מעט.

"איי לוק כואב לי" כבר ירדו לי דמעות. לא שהם הפסיקו מהפעם הקודמת. "אשטון? מה קרה?" שמעתי את הקול של מייקל. "נפל עליו הקופסא עם ה... דברים שלי" לוק ענה במקומי בהיסוס. "הו, הקופסא הזאת.. שוב. אתה חייב לשים אותה במקום אחר" הוא ענה לו. "בוא, אני אעזור לך" מייקל אמר והרים אותי. "אז אשטון.." מייקל אמר אחרי שלוק הלך לעשות משהו שלא ממש הקשבתי מה הוא אמר. "מה?" שאלתי. "מה קרה? איך נתקעת בשידה של לוק? היא לא כל כך קרובה לדלת" הוא אמר. השפלתי את ראשי לא רוצה לדבר על הטשטוש שבגללו לא ראיתי טוב לאן אני הולך. הוא נאנח. "בסדר, אבל  אם רוצה לדבר אתה תמיד יכול לבוא אליי" הוא אמר מחייך, ניראה לי. הנהנתי בתגובה. "א-איפה קאלום?" שאלתי אותו. "הו, הוא ישן. נרדמנו מאוחר אתמול" הוא אמר מניח אותי על הספה.

"אה" עניתי.

****

עברו שעתיים מאז שהתעוררתי הטשטוש לא עבר. זה רק הדרדר, עכשיו אני רואה כתמים שחורים. זה מלחיץ, אני אקרא ללוק. "לו-" התחלתי לקרוא לו אבל לא שמתי לב שהוא יושב לידי עד שהוא קטע אותי. מביך. "אני פה לידך, אשטון. לא ראית או- היי למה אתה בוכה?" הוא שאל. שלחתי את ידי אל עיניי ו..כן. הם רטובות. "ל-לוק, א-אני.." התחלתי אבל לא הצלחתי לסיים. "מה קרה, אשטון? הכל בסדר?" הוא שאל. "אני לא רואה אותך" אמרתי לו. "אני פה לידך אשטון, תסתכל עליי ותראה אותי" הוא אמר. הוא לא מבין. "לא, אני לא יכול לראות אותך. אני רואה מטושטש וכתמים שחורים" אמרתי והדמעות אפילו זלגו יותר. היה שקט עד שמעתי אותו מדבר. אבל זה לא היה אליי. "בסדר... אנחנו נגיע.. עוד 10 דקות אנחנו שם.. טוב, תודה ביי" הוא אמר. הנחתי שהוא דיבר בטלפון. "קדימה אשטון. אנחנו הולכים לבית חולים לראות מה קורה עם העיניים שלך" הוא אמר לי והנהנתי והתחלתי לקום. הרגשתי את לוק עומד צמוד אליי ושם את הכובע שלי על ראשי כדי שלא יראו את האוזניים ואני הכנסתי את הזנב למכנסיים. (וואי פאק זה נשמע לי ממש מוזר- כותבת) הוא החליק את ידו שוב על גבי התחתון ולקח את ידי ושם אותו מאחורי צווארו ועזר לי ללכת בגלל הרגל.

"לוק עמית אמורה לבו- לאן אתם הולכים?" מייקל אמר כשהגיע לסלון וראה אותנו מתקרבים אל הדלת. אני חושב שהתקרבנו לדלת. "לבית חולים. אני חושב שאשאטון מאבד את הראיה שלו" לוק ענה לו ואני השפלתי את מבטי. "מה איך זה לעזאזל קרה?" מייקל אמר. "אני לא יודע ואנחנו עכשיו הולכים לראות מה קורה עם זה" לוק אמר והמשיך עם דרכו אל הדלת כשהוא עוזר לי. "בסדר, אני הולך להגיד לקאלום שלא ידאג אם לא ימצא אתכם" הוא אמר ונעלם בזמן שסגרנו את הדלת.

נ.מ. לוק-

אני לא רוצה שזה יקרה. אני לא רוצה שהוא יאבד את הראיה שלו. זה לא יכול לקרות. אנחנו בדרך לבית חולים כדי לראות הוא מאבד את זה או לא מה שאני מקווה שלא אבל ברור שכן. שמעתי על זה פעם אבל אני לא יודע על זה הרבה. שמישהו מתעורר יום אחד והוא רואה ממש מטושטש ואחר כך מופיעים כתמים שחורים ואז כל מה שהוא רואה זה שחור. אני מאוד מקווה שהכתמים של אשטון ייעלמו למה אני לא רוצה אותם ואני בטוח שגם הוא לא.

הגענו לבית חולים ונכנסנו לשם אמרתי את השם של אשטון והיא אמרה לנו לאן ללכת. חיכינו עד שהשהם של אשטון נקרא ונכנסנו לבדיקה.

נ.מ. מייקל-

אחרי שלוק ואשטון הלכו הלכתי לראות מה עם קאלום הוא לא קם מאז שדיברתי עם אשטון וכבר עברו שעתיים הוא לא אמור לישון כל כך הרבה. נכנסתי לחדר וקאלום...

נ.מ. לוק-

אנחנו מחכים לתוצאות, למרות שמה שהרופא אמר לי רוב הסיכויים שאשטון איבד את הראיה שלו. אבל אני יודע שזה יחזור. הוא יראה אותי- אותנו שוב. קיבלתי שיחה ממייקל.

"הלו" עניתי לשיחה. הוא לא ענה אבל היה קול של... בכי? "מייקל? מה קרה?" שאלתי אל תוך הטלפון. "א-אני לא מוצא אותו!" הוא אמר בגמגום אל תוך הטלפון. "את מי?" שאלתי בבלבול. "קאלום! ה-הוא נעלם, הוא לא בבית"

-----------

טם טם טם!!

זה פרק!! מה אתם חושבים שיקרה??

בבקשה תצביעו ותגיבו..

וכמו שאמרתי בהודעה שעוד שניה אני מוחקת יש לי פאנפיק מתורגם יחסית חדש על לאשטון.

One Drunked Mistake – lashton [Hebrew]

זה השם שלו בבקשה תקראו, תצביעו.

skylergreylol הנה הוספתי אותך.. מקווה שאהבת למרות שלא כל כך נכנסת לפרק.. אל תדאגי בפרק הבא תהיה יותר משמעותית