אני מקווה שתאהבו את החלק השני :)

** החלק האחרון שראתה היה: מצלמה**

נ.מ. כריסטינה-

"קומי מטומטמת" מישהו צעק, מעיר אותי, ושופך עליי מים. מיד התעוררתי. "אוקי, אז ככה, את תקשיבי לנו ואז נחזיר אותך  לחדר" ג'וש אמר. "את בטח רוצה לדעת למה עשינו את זה" דניאל התחיל. "זה היה בשביל לנקום בך, להחזיר לך" המשיך. "על מ-" "תשתקי ותקשיבי" ג'וש קטע אותי. "אני בטוח שראית את המצלמה, נכון?" הנהנתי. "אז אני מניח שקלטת שצילמנו הכל… עכשיו, אנחנו הולכים לפרסם את זה" פערתי את עיניי.

"לא איכפת לי מה יש לך להגיד עם זה, ואני בטוח שגם לג'וש לא, אז אנחנו הולכים להחזיר אותך לחדר עכשיו" ניסיתי להאבק בהם, אני יכולה ללכת לבד. אבל ברור שזה לא יעזור לי, אז פשוט נכנעתי לזה, להם.

כשהגענו לחדר הם פשוט זרקו אותי פנימה ונעלו אחריהם את הדלת. "כריס!" קאלום קרא, רץ אליי. לא יכולתי לעצור את הדמעות. הם צילמו את זה. את מה שהם עשו לי. הם גם הולכים לפרסם את זה. אני רוצה לצאת מפה.

חיבקתי אותו בחזרה בחזקה, לא משחררת. "מ-מה הם עשו לך?" הוא שאל בין הדמעות שלו, שגם נפלו ונספגו בחולצה בקושי שהם נתנו לי. "זה לא משנה, לאב… אני מבטיחה שאספר לך, ר-רק לא עכשיו" אמרתי והרגשתי אותו מהנהן.

"אוקי אז תקשיב-הו, מה קרה?" בר עצר את עצמו. הוא התיישב לידנו. פשוט סימנתי לו עם עיניי שאני יספר לו אחר כך. "אוקי אז…. דיברתי עם מייקל" ראשו של קאלום מיד הסתובב אליו, ועיניו נצצו. "הוא הסכים לתכנית שלי-" "שהיא?" קטעתי אותו.  "אני לא יכול להגיד לכם, מי יודע אם מקשיבים בחוץ" הוא אמר ואנחנו הנהנו. "פשוט תזרמו איתי בכל דבר שאני יעשה, לא משנה מה הוא" הוא אמר והנהנו שוב. "בסדר, אנחנו נשחרר אותכם מחר בלילה" הוא אמר. "תנסו לעשות כמה שיותר בלגן עכשיו, כדי שיורידו אתכם למרטף" הוא הוסיף. "ה-המרטף" שאלתי בשקט. "כן, יש בעי-הו"

"אני מבטיח לך שהם לא יעשו כלום" הבטיח. רק הנהנתי, מפחדת מקולי. "בסדר, תעשו בלגן כבר מעכשיו, כדי שיורידו אתכם למרטף, ואז אני והוא נגיע, ונשחרר אתכם" חייכתי על זה. הם ישחררו אותנו.

נ.מ. מייקל-

אז לוק ואשטון ביחד. אני שמח בשבילם. וגם, אשטון רואה! לפחות בשבילם דברים מסתדרים. בינתיים אצלי, החבר שלי נחטף. וגם אחותו. אנחנו בבית של כריס ועמית עכשיו. גרים שם.  אבל מחר, אם הם יעשו מספיק בלגן ורעש, אז אני ובר נוכל לשחרר אותם.

אני מקווה שזה יצליח. אני רוצה את הבייבי שלי בחזרה. הוא לא עשה רע לאף אחד. זה לא מגיע לו, לא לי, ולא לכריסטינה. הוא צריך להירקב בגיהינום (ג'וש, הם לא יודעים דניאל), אם כמה נורא שזה נשמע. אני רק רוצה אותו איתו בחזרה. זה כל כך הרבה לבקש?

"מייקל? למה אתה בוכה?" מיד הרמתי את ידי לפניי וניגבתי את הדמעות. באמת בכיתי. "אני רק רוצה אותו איתי" אמרתי, לא עוצר את דמעותי. "אנחנו נחזיר אותו, אני אבוא איתך לבר, ונשחרר אותם. קאלום יחזור אליך" לוק אמר לי. "א-אני גם ר-רוצה לבו-וא" אשטון אמר בשקט, ולוק צחקק. "לא, זה מסוכן מידי לאב, אני לא אתן לך להסתכן ככה" הוא ענה מניח נשיקה קטנה על שפתיו של אשטון. "ואתה חושב שאני רוצה שאתה תסתכן ככה? לא!" אמר כשהתנתקו. אתה לא רוצה שכריס וקאל יחזרו? הוא החבר הכי טוב שלך" לוק אמר. "בטח שאני רוצה. א-אבל אני לא רוצה שאתה ומייקי תיפצעו. זה מסוכן" הוא אמר, מעביר את מבטו בייני לבין לוק.

"אנחנו נהיה בסדר" הבטחתי לו. "כן, אנחנו נהיה חמושים, והמשטרה תהיה איתנו גם, אל תדאג" הוא חייך אליו, חיוך אוהב כזה. ולבסף אשטון נכנע. "בסדר, כל עוד לא תיפצעו" הוא אמר, מתכרבל עם לוק יותר. "עמית תישאר איתך, שלא יקרה לך כלום" לוק הבטיח. "בסדר" חייך אלינו. ניסיתי לחייך חזרה, אבל לא יכולתי. אני לא יכול לסבול עוד שניה בלעדיו, אני צריך אותו.

התקשרתי לבר
כל מה שבסוגריים () זה מה שקורה/מייקל עושה. (מייקל - רגיל, בר- מודגש)

הלו
בר?
מה? מצטער, ישפה בלגן
אני מבין שהם עושים עבודה טובה (חייכתי)
("לא! עזוב אותי!" שמעתי ברקע)
לוקחיםאותם למרתף, בוא לפארק הלילה.

והוא ניתק.

"לוק, הולכים היום" אמרתי מחייך. אנחנו מחזירים את האהובי חזרה אליי. סוף סוף. הוא לא פה קרוב. לחודש כבר. אני מתגעגע אליו כמו לא יודע מה. כל מה שאני רוצה זה בסך הכל הוא. ואז אני אוכל להיות באמת מאושר.

*******

"לוק! קדימה!" קראתי לו, והוא מיהר לדלת. אשטון משתחל בעקבותיו. "רק… תיזהרו אוקי?" הוא שאל מסתכל על שנינו. אני רק הנהנתי.  חיוך קטן על פניי, מההתרגשות לראות את קאל כבר, והדאגה של אשטון. "אל תדאג בייבי" לוק נישק אותו. "המשטרה תהיה שם" עוד נשיקה קטנה. הם מתאימים, הם חמודים ביחד. אני מקווה שגם אני וקאלום ככה.

"קדימה" לוק אמר ויצאנו, משאירים את עמית ואשטון בבית.
---------
אני כל כל מצטערת על השעה, ממש ממש סליחה. עוד מעט 00:00 הולי שיט. לא כל כך מאוחר, אבל אני מניחה שרובכם ישנים, נכון?
לקח לי שעתיים וחצי לכתוב את זה, יודעים למה? אני מהטלפון. ובאמצע אורי (אל תשאלו) התחיל לעצבן אותי.
אז סליחה אם יש טעויות, ואני מקווה שאהבתם….

אוהבתתתXX